|
No I won't delay,
No I won't delay,
Time is like a knife for me but I just won't
delay!
- Lacuna Coil
ככה לקראת תחילת החיים האמיתיים, אחרי השחרור, בין
המכינות לחופש לאוניברסיטה, נזכר בחיים שהיו שלי פעם
לפני לא מזמן ותוהה איך אפשר לשרוד בלי אמנות?
כה אמר השף לאטריות האלה הנה אני מביא בכם מים ובושלתם: ונתתי
עליכם מלח והעלתי עליכם (כדורי) בשר וקרמתי עליכם גבינה ונתתי
בכם רוח חיים ונהייתם טעימים וידעתם כי אני הוא השף:
|
בהפסקה יצאתי החוצה.
פתאום אני שם לב שהשמיים לא אפורים כמו שחשבתי, פשוט אין
שמים!
רק אפור!
משהו פה לא בסדר...
|
4 שנים אחר כך בגיל 21 אני מסתכל על מה שכתבתי - החודש ההוא
הגיע, וכסף אני לא לוקח מאמא שנים. אבל להיות כמו אחותי הקטנה,
שכבר הגיעה לשלב ה-5 שקל, אני כבר לא אהיה.
לצערי.
|
כל מה שהייתי צריך זאת שיחה אחת. שיחה אחת, זה הכל. היא לא
הייתה צריכה להיות על משהו חשוב, על בעיות שלי או שלה או בעיות
עולם כלשהן. סתם שיחה. שיחה כזאת שמדברים על סתם דברים, דברים
של כלום.
|
You've made a mistake
You know you did
But you know what?
You will regret it someday
'Cause I'll be gone...
You see, I'm going away
|
פעם כשהייתי דג
הייתי שוחה לי על הגב
כן, כשהייתי דג
|
מה אדם היה עושה בלי החברים שלו?
|
אני יושב לי ומסתכל על החומר שכתבתי במהלך הזמן, מנסה להחליט
מה לעזאזל אני חושף לעולם.
אני נאבק בשירים, נלחם בסיפורת ועובר על מונולוגים ומנפה את כל
הדברים הבכייניים של גיל 17.
בסוף הוצאתי את רוב הדברים ה(פחות בכייניים) יותר איכותיים.
|
הם אמרו לנו לצייר משהו לא?
|
"כן, אני מחכה, ספר לי עוונותיך לפני שאחרוץ את דינך..."
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
רק תגידי שהיום
קבלת את רשיון
הנהיגה שלך
והם כבר יחשבו
שאת בת
שבע עשרה.
צפיחית בדבש
מלמדת את
האשה הקטנה את
סודות הצ'ט |
|
