[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על אור זיידאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אור זיידאל היוצרים המעריכים את אור זייד
היא סיימה את התואר ראשון...וכרגע עובדת.
בסופי השבוע היא משתדלת לבלות עם החבר, או המשפחה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
זה כאילו שהיא ממש ציפתה שזה יקרה, כאילו שהיא הרגישה את זה
בכל גופה. היא הייתה בטוחה שהוא יעמוד שם ויחכה לה בכניסה
שתבוא ותכנס לביתו. בזמן שנהגה לשם במכונית שלה היא לא הפסיקה
לחשוב עליו, על איך שהוא נראה, על ההומור שלו

אהבה
הכל היה מסתדר אם רק היינו חושבים טוב יותר לפני שכל הבלאגן
התחלי אבל לא ישבנו ולא חשבנו ובגלל זה התחיל הכל.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
הייתי נותנת 100 דברים
רק בשביל לראות אותך
100 דברים בשביל לנשום אותך
100 דברים רק בשביל לגעת בך שוב

אהבה
נעלם בכל שניה
וממציא לי פה תשובה
על איך הגעת
על מה שמעת

אהבה
מביעה עניין בך
או בעצם אהבה
מנסה להיזכר
מנסה להתקרר

שוב
מרגישה בסרט
שוב
כותבת במחברת

איך כל זה התחיל
אני כבר לא יודעת
אולי ביום הולדתי
אני כבר לא נוגעת

אהבה
תקשיב עכשיו חבר
אני עכשיו אומרת
תן לה לדבר
כי בסוף היא לא חוזרת

ביקורת
בחורה בתת משקל
במצב כה מבולבל
חצי מבט אל הצלחת
ואז פתאום בורחת

אהבה
מחפשת סודות
להטמין בך
כי עברי
לא יחזור

אהבה
השמים שלי
לעולם
לא יהיו
כחולים without you

אכזבה
יושבת ומביטה בך
רוצה לראות את פרצופך
ואתך ענייך היפות
שרק אותי הן מציפות

חיה במין בועה שכזאתי
שבה אני בוכה המון
חיה בבועה כזאתי
שמגלה לי פה המון סודות... על עצמי

אהבה
איש בירוק אדיש
מביט בי
בעיניו שמזכירות
לי את הים

אכזבה
הולך ונעלם
כמו קשת בענן
שמתפוגגת עם הזמן

עצב
עוד שנה
עוד שנה מגיעה
עם חור בלב
חור שנשאר לעולם

תחושתי
זמן
תגיד לי כמה זמן
כבר תגיד לי כמה זמן
תגיד לי כבר כמה זמן נותר ממני

זאת אבן בוחן
אמתית עכשיו
מה שהלב מרגיש
אומר זה סתיו

עצב
יום של עצב נוראי
מחליטה להגיע למרות שאני
ממש מבולבלת וגם קצת עצובה
מחליטה להגיע אבל ממש לא רוצה

כאב
.כמה חוצפה בעולם
כבר תיפול עליי
כמה חוצפה בן אדם
השיר הזה לעולם לא יושלם

עצב
מתחזה לעצמי
כי אני כבר לא אני
אני לא חוזרת אליי
נלקחתי מעצמי ודיי

מתחזה לעצמי
כי אני כבר לא אני
אני לא חוזרת אליי
נלקחתי מעצמי ודיי

עצב
דחיתי את הלב
דחיתי ת'כאב
כי הכל עכשיו פה נגמר
זה הסוף המאושר
שציפיתי לו כבר
שנים רבות

זכרונות
השמים שלי כל כך
שחורים
ויש פעמים שהם
גם אפורים
עם ירח אחד ומיליון... כוכבים

אהבה
אני רוצה יותר ממך
לא אל תחשוש עכשיו
זה רק ביטוי
עד שנאהב

אכזבה
לא הזמן שלך
לשבת על ספסל
זה לא הזמן שלך
להתבטל בכלל

אכזבה
כשהלב שלי בוחר
הוא יודע אין אחר
אחרי הכל פיתחתי ציפיות
וגם שאלתי שאלות

שואה
נער בגילנו מצא חתיכת ניר
ובדמו רשם שם
את אשר עבר עליו

עצב
לא נפרדנו עדיין
ולא נספיק לעולם
כי כבר מתת בנתיים
ולא תחזור לעולם

עצב
עוד שתי דקות וזה נגמר
מי יזכור אותך מחר?
רק אימא אבא והאח
רק אנחנו פה לא נשכח

שונאת את החורף, את הגשם, את הקור
שונאת שהשמיים צבועים באפור
אוהבת את הקיץ, את החום, את הפריחה
אוהבת לצאת לעונה עם שמש ושמחה

אהבה
לא חייבת לנתק אותך
לא חייבת ממך להתנתק
קשר כמו זה רציתי
והפעם אין מי שיתנגד

אני לא חושבת
שהשמים מספיק גבוהים
בשביל מה
שהלב שלי מרגיש... בעננים

עצב
בעצב
דמעות זולגות על לחיי
בעצב
רואה רק שחור לפניי

אהבה
רוצה לטוס לעוף מפה
רוצה לצרוח לברוח בכל הכוח
רוצה הכל גם אותו לשכוח

אהבה
נגמר לי מה לתת
נגמר הדיו בעט
ותמו המילים
ועוד שלום תמים

שואה
כששחור זה לבן
כשאדום זה דם
העולם עוצר
ושוב חוזר

אכזבה
שוברת שתיקה
מדברת
לא עונה

שואה
מי היה מאמין
מי היה מנחש
שבתוך עיר קטנה
בוערת לה אש

ייסורים
לא רציתי לבכות היום
באמת באמת שלא
אבל מה אני יכולה לעשות
לבכי יש רצון משלו

הרהור
שוב אני עכשיו כותבת
את אשר עליי עובר
כל מה שאתה מספר לי
זה שאתה יודע שעלייך זה שומר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
חלום
כי זאת זכותם עם כל אותן שנים של חוסר עוני ורעב. הגיע הזמן
לתת להם את כל מה שמגיע להם לקבל.
"כי כל מה שרצינו היה להגיע לכאן ולחיות כבני אדם".




במבט לאחור,
מומלץ להביט
קדימה


תרומה לבמה





יוצר מס' 69522. בבמה מאז 15/6/06 13:05

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאור זייד
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה