|
הצ'אנס האחרון כבר עבר
הגיע הזמן להסתדר בחיים
להפסיק להרוס את עצמך מבפנים,
כי אחרי הכל החיים ממשיכים,
איתך או בלעדיך
|
ארבעה קירות מסביבי
סוגרים עלי באופן תמידי.
בעצם זה כמו קופסא עם חריצים לנשימה,
שאין מקום אפילו לנשום, לרגע יש עצירה
|
אני רצה אל תוך קיר,
מרגישה כמו בתוך מקום ללא אויר.
ראשי מתחיל להסתחרר,
וידיי לא מצליחות להשתחרר.
|
את אימי כבר לא ראיתי ארבעה ימים
ובל נשכח את אבי ששלחו למרחקים
|
"פתאום בלי התראה מוקדמת
נעלמת מבלי לצאת מהדלת,
מעילך נשאר על הכיסא הבלוי
מחכה שתצא אל הגלוי..."
|
כן נמשיך לרוץ
למרות כל הקשיים,
כן, נרשמנו למירוץ
כשקוראים לו החיים...
|
"אלוהים למה נתת לי נשמה?
אתה לא מבין זה סתם,
סתם ביזבוז של גוף של בן אדם!
מה כבר ביקשתי? מה?
קצת עזרה?"
|
ליבי סגור במנעול מזהב,
בגלל אותו בחור שאת המפתח גנב.
כנראה שאין כבר דרך חזרה,
מאותו השביל שנשמתי בחרה
|
"רגשותיי אלייך לא תמו
אך לעולם לא נהיה עוד "אנו"
הדמעות ממשיכות, על לחיי זולגות
חושבת על פנייך הנוגות".
|
חבל שאי אפשר להיות חופשי כמו פרפר
במקום להיות כלוא כמו עכבר
חבל שכל חיי תלויים באנשים
אחרת כבר מזמן הייתי עפה למרחקים
|
|
|
ויבוא בועז רימר
אל המלאך ויגד
לו: של נעלך מעל
רגלך. פועלי
בדיוק עשה
ספונג'ה
המלאך משתחווה
בהתפעלות
(ומשתתף בצערו
של פועלו של
בועז רימר) |
|
