[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אור שטיין
הצ'ינצ'ילה המדהים שלי(:


אל היצירות בבמה האהובות על אור שטייןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אור שטייןאל היוצרים המעריכים את אור שטיין
קורות בתינו,
שירה,
תמול שלשום,
אורח נטה ללון,
אלו ואלו,
אתם ראיתם,
בחנותו של מר לובלין,
האש והעצים,
הכנסת כלה,
ימים נוראים,
לפנים מן החומה,
מעצמי אל עצמי,
סמוך ונראה,
ספר סופר וסיפור,
עד הנה,
עיר ומלואה.
[לקוח מתוך השטר של ה-50 ש"ח האותיות הקטנות]




לרשימת יצירות השירה החדשות
אמונה
אדון המלכים המבורך,
אשר בשמי הכאב,
זועק אני, אדוני, שמע נא את קולי.

בדידות
לשמוע ולהפנים,
להפנים ולהתעלם.

אנשים קטנים מהלכים בתוכי,
נשארים או מתים,
אני לא סופר בכלל

יחסים
אצלי כל חלומותייך,
אצלך כל תקוותיך,
אצלי חיים של פעם,
פעם בחיים אנו מתים לחסד.

מקום
את לא תבכי לבד,
לא לבד,
לבד את לא תבכי,
יש לך עוד הזדמנות

ביקורת
הושפל מבטך,
ולך קר ולך קר, הכי קר...

בין המבוכה לבין השדים,
טעות רדפה טעות,
לומדים לעוף לאט יותר
ולגלות דבר מה אחר.

הטקסט הוא ריק, אך לא חיוור,
הוא משקף את האמת,
בצורה הכי מושקעת שאפשר,
באריזה ורודה עם שלל פרחים
ופרפרים. קומץ של מילים שננטשו עם השנים.

קינה
לאן שלא תברח, אל תתעלם,
תמיד אשיג אותך,
אם לא בעולם הזה, אז בעולם הבא.
לאן שלא תדע אני תמיד הולך

ערפילי
הנה אני נאבק,
בשקרייך, מנוצל ממילותייך,
נאמן לפחדייך

טבח ענוג, כתם מתוק, לכלוך מאובק ושימשה מנופצת,
אלף, אלף דברים ורק מחצית מהם...
מחצית מהם אמיתיים,
לעולם לא תוכל לכסות אותם ולעולם לא תוכל לזעוק אותם

ביקורת
הצבעים עוד לא יבשו,
הציורים עוד לא צוירו,
ורק אני כאן, אני כול הזמן כאן.
דיבורים, דיבורים ולאן הכול נעלם?

ביקורת
הדלתות השבורות,
המכות הרכות,
גופך הענוג המתמזג עם הפחד.

בלדה
אני הוא החוש המנטלי,
המבין והמודע,
שדופק על דלת ליבך,
האזיני לעובדותיי,
ועשי כרצונך.

אכזבה
הרגש המתכתי נעלם במימד אחר.
לובש, את שגרת החיים הרגילה,
רצף טעויות בלתי נמנע

העולם הזה נדיר,
התקוות מצוירות בגוונים יפים,
ואין לי טעויות טובות מאלה,
אין לי טובות

זכרונות
והייתי מקווה לטוב,
הוא עוד יבוא,
והייתי מספר סיפורים על אושר
שקיים במקומות אחרים

כאב
אמרו לי לשתוק ולחייך,
ניסיתי וגם היום זה לא הולך.

אכזבה
הכניסה אסורה לממלכת השקר
והטינה, הצחוק המרושע,
אסורה עליי וגם עלייך.

ורק אני מפגר בצעדייך,
אילם מרוב מילותייך,
חירש מרוב שתיקותייך.

תתאפסו, אלו החיים,
ערימה שלמה של לוקשים, מעשיות וסיפורים.
יום אחד שתחיו ובאמת, אז תדעו,
את הסוד על האיש שמת

אהבה
ליבך הלבין מעודף נשימה,
ונותרו ידיים זרות
והרגלים שנויים במחלוקת
של הבטחות.

השב למלמוליי,
קורא אני בשמך,
חזור אל ארץ האשמה,
בה אני הוא המלך ואתה המלכה.

גורל
השקט הרחב,
המחבק, המשתק

נמסים מהטוב אל הטוב ולא מוצאים נקודת
מפנה, אני בטוח שזה הולך ונעשה מכונן.

טעם לשונך, קול מחשבותייך, ריח זיכרונותייך

כאב
והלילות שלי הפכו למבוכה,
הימים הפכו מטרד,
התקוות דהו עם הרוח,
והזיכרונות הפכו מעמסה.

זהו סוד הגן הנעלם,
זהו הזמן לבקר בעולם מיותם,
כל מה שידעתי חלף עם השנים,
כעת המבטים לעניים.

אהבה
וכולם אוהבים אותך,
הם לא מבינים אותך.
מה הם מוצאים בך?

הרהור
אני רוצה לצייר לי עולם בגוונים
יפים, רקיע כחול ואינסוף כוכבים -
רמיזות לאיכות חיים ברורה יותר.
מקום בו אני רק אני, מקום אשר
מגשים את משאלתי להפוך
לבן אדם ללא רגשות.

מדבר כדי שתשמע לי,
תשיב לי כשתשמע אותי.
מדבר וקורא להמשך במשא ומתן
עד אלייך.

עכשיו כבר מת.
תתעוררו אתם

הרהור
אם הייתי יודע, לא הייתי פוחד,
אם הייתי מנחש הייתי בוטח באמונה.
לעצור, לעצור, לעצור

וידוי
מזל שהשתיקות מכסות
את ציפיותייך.
מזל שאני שותק,
אומרים לבני אדם עם

יחסים
ואם את שם אז אני פה ואם את לא
אולי זה לא, אני נשבע להגן על
מה שנותר, אם משהו נותר

אכזבה
זה לא מה שיציל אותי,
זה רק יפיל אותי

מסור אני, אני מוסר
לאשליה שבי.
להיות אני בתוך הכלום שלי,
להיות ארץ לדמעותייך

געגוע
מעצמך איבדת אותי,
מצפוני שלי, לאן בראת חיים?
הפוגה, מסך אפור,
תמרות עשן.

כה חכמים וכלל לא ריקים,
יודעים לדבר יפה.
אתם מאושרים מגילוי הנאות,
מהסוף בלחיות, מלקבל החלטות -

אהבה
מנצח על דמעותייך,
מקפל את נשיקותייך,
חי מהאמת שלך,
קוץ שוטה לגחמות שלך

תחושתי
עכשיו לשם, לא הכל עוד נאמר,
ונותר רק טעם טוב, מודה אני
בצילך האציל, קורס אני תחת
עולמך המסעיר

רוצים לאהוב ומחכים לאדם המתאים
שיביא על מגש של כסף חלומות מרחוק.
שיביא על מגש של כסף חלומות מרחוק.
שונאת את כולם, חרדתית, מתוסכלת.

עם עודף הברירות, עדיין
אין מקום לטעויות.
וגם מחר כשתתעורר אני
מבטיח לא להישאר עם
התחושה שיש לי מקום פנוי.

אינטרוספקטיבי
זרקתי חיוכים,
זרקתי את הכול,
מילאתי עולם צבוע בשלל גוונים בהירים

קובץ שירים
תברח,
המקום הזה מקולל,
הרוס הוא,
אל תדאג, בורא עולמי,

ייסורים
קלריס אוהבת, שאתה מושיט לה את היד,
קלריס, עוד מדממת שאתה אוהב אותה לאט

זכרונות
איך ניסינו כל פעם מחדש,
להמשיך במקום בו עצרנו,
חיים שלמים חיכינו.

עד שהשמיים ייפלו עליי, אשאר
ניצב למרגלות התשוקה.
אני לא אשאיר את העולם המיותם
בידיו האכזריות של אדון החשכה,
אדון המעשיות של סיפורי גבורה.

אכזבה
רצתי ורצתי,
עד שלא נותר בי מאומה,
עזבה התקווה, עזבה המטרה,
בקרוב, תעזוב גם הנשמה.

קופץ לי לתוך המים העמוקים,
נפרד מעידן הרדידות,
הזמן הוא כבר לא נצח או מחויבות,
הזמן הוא זכות, הנצח הוא השטות.

הרהור
בא לי להמשיך ולהיות מרוצה מזה,
בלי להיפגע,
ככה אני מול המראה, אני מפנים.
לא רציתי להישאר, זה מין פחד להיפגע.

געגוע
נשבר ומסתכל,
על כל מה שהשארת,
על חיים שעזבת,
אליך.

זכרונות
מציאות מפוזרת,
חוקיות מיותרת,
שארית הכוונות הכי טובות
וזיכרון של המר והמתוק.

מקום
אין זאת סיבה מספיק טובה להפסיק ולהגיד
שהמציאות הזאת חונקת,
שם בדיוק איפה שחלקים ממני נותרו,
אני מבין שאסור היה לי לברוח

ביקורת
הוילון נפתח,
הבובות מסודרות בשורה,
אני מולך על התבונה,
נקרע בלי שמץ הכרה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
היום אני חי ומחר אני מת,
היום אני החלק ומחר השלם.

הוא ואני
כולי קורא אליך,
קולי קורא אליך.

היא ואני
תשקרי, תגידי שכל מילותייך הן שקר, תרמית.
שהלילה את לא עוזבת, תשקרי כמו שתמיד את
עושה, את טובה בזה, בלרמות אותי.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
"שלושה אבות,
שני לוחות
הברית,
אחד זה שמאשר את
הסלוגנים,

זה שמאשר את
הסלוגנים..."


("101 שירי הלל
לזה שמאשר את
הסלוגנים -
הגרסה המחודשת")


תרומה לבמה





יוצר מס' 79579. בבמה מאז 27/11/07 21:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאור שטיין
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה