|
ספר שירי/ רחל
צריחות שצרחתי נואשת,כואבת
בשעות מצוקה ואובדן,
היו למחרוזת מילים מלבלבת
לספר שירי הלבן
נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תגשש
ניסית לשכנע אותי שהפעם זה אמיתי
לחשת לי שזה הכי נכון
אתה ואני
ואמרתי, שאני לא מאמינה
|
הסתכל עליי
וראה בפניי
כמה שאני אוהבת
|
אולי אתה תחליט
אולי אתה תבוא
אולי בבקשה הפעם אל תגיד לי לא
ואז ננסה
|
כשאתה לא כאן
אין למה לחכות
אין בשביל מי להישאר
|
אני אשב על ידך
מתבוננת בך
בבית שלנו החם
ונשמח
|
אי שם מסביב ללב
שלי יש חומה
להתקרב אי אפשר
|
ואז את באת
בזמן הלא נכון
ברגע לא מתאים
לעומת חיים שלמים
|
נחזור לאדמה
לשורשים
אז נהיה לבד
יישארו רק השירים
|
תקשיבו לי
אני צועקת
סימנים
ליד לרגל מכאיבה
|
טוב לי כל כך
אז ממה אני מפחדת
איך אני חייבת להרוס לעצמי
|
בלילה שלנו לא היו כוכבים
היו רק שמים
וטיפות
|
וזה קשה לתרגם
עולם של רגשות
לתוך מילים
|
זה לא כי אני רוצה לחזור
כשנפרדים תמיד זוכרים
תמיד חושבים
שהיה לנו טוב
|
אני משתגעת
תראה איך השתניתי
|
אני יוצאת למסיבה
לבושה ממש יפה
והיא עדיין שם.
|
אני כואבת
וכותבת שיר
זה אמור לנחם אותי
להזכיר לי
|
עכשיו אני, כמו צעצוע שננטש
מפנים אותו מארגז המשחקים
כדי שיהיה מקום
לצעצוע חדש
|
גרמת לי להבין
שאני במצב לא נורמלי
שכל חיי מתנקזים
לנקודה מוזרה
|
אוהבת את השקט
מחכה לסערה
בשקט
מפויסת
|
אתה משקר לי הלילה
ואני מאמינה
הגוף שלך מקיף אותי
ומבקש סליחה
|
תלמד אותי
להרגיש משהו
מלבד היד הנוגעת
להכניס לכל
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
