|
נולדתי במרכז הארץ לאימא שקוראת כתבות ב"לאישה"
ולאבא שקורא טפסים שמגיעים מהבנק ומחברת החשמל/ בגיל
שלושה ימים כמעט נחנקתי למוות בעגלת התינוק בבית
החולים/ הצילו אותי/ מעניין אם אימא שלי מצטערת על
זה/ אבא שלי תמיד אמר לי להסתכל על חצי הכוס המלאה
ואני תמיד רציתי את כל הבקבוק/ בכיתה א' היה לי
"טעון שיפור" בהתנהגות בתעודה. אח"כ למדתי להתאים את
עצמי לסביבה/ בגיל 4 למדתי לקרוא/ בגיל 8 כתבתי שיר
ראשון/ בגיל 13 הפסקתי לאכול חיות. אני לא מתה עליהן
אבל אני גם לא מתה על נאצים ועדיין נראה לי מוגזם
לגמרי לשים אותם בפיתה/ בגיל 15 אכלתי מסטיק בזוקה
והיה כתוב לי בעתידות שעד גיל 18 אני אגיע לירח/
במקום להגיע לירח התגייסתי והגעתי לשכם/ שירתי קצת
בשטחים/ הייתי שותפה פעילה חלקית בדיכוי עם/ אחר כך
עברתי לפקד על מאות חיילים צעירים בעורף/ הכשרתי את
הדור הבא של צה"ל וצה"ל לימד אותי לשקר/ היה לי טוב.
החיילים העריצו אותי/ כשהשתחררתי אף אחד לא העריץ
אותי יותר/ חתמתי בלשכה, הזמנתי פיצה אחד פלוס אחד
פלוס קולה ולחם שום ותבלינים חינם, עישנתי, שילמתי
מיסים, ראיתי חדשות רק בשביל להגיד שהמדינה חרא
וקראתי עיתונים עד הסוף כולל מודעות אבל/ ואז נגמר
לי מזה ועברתי ללונדון/ עשיתי שם את אותו הדבר בדיוק
רק שבבריטית זה נשמע סקסי יותר/ אחרי שנה של
אלכוהוליזם מתגבר, בדידות עמוקה וזרות מוחלטת טסתי
למזרח וקשרתי את נפשי עם ויטנאם/ חזרתי לארץ זבת חלב
דבש ודם ופצחתי בלימודי תקשורת ועיתונות כתובה/ אני
עוד לא מתקשרת עם עצמי לחלוטין אבל אני משתדלת/
כשאני אהיה גדולה יהיה לי ילד אחד שיקראו לו תום/
יהיה לו שיער חום חלק וחלומות גדולים/ הוא יהיה הילד
הכי יפה בעולם/ נגור בת"א/ אני כבר אהיה דוקטור עד
אז עם תואר שני בתקשורת או ספרות ולימודי דוקטורט/
אכתוב ביקורות ספרות ואוציא לאור ספר ואלמד באקדמיה/
אני אסלח לאבא שלי/ אולי גם לאימא שלי/ אני אלך
לפסיכולוג כדי שלתום תהיה אמא נורמאלית/ אני אהיה
אדם טוב יותר/ וגם יכול להיות שלא/ יכול להיות שאני
אתאבד בגיל 25 ואפסיק לנסות/ אי אפשר לשאול אותי על
העתיד כי אין לי תשובה/ דבר אחד בטוח/ בזוקה שיקרו
לי.
אור עופר, הגיחה לאוויר העולם בשנת 1983 ולפעמים היא
עדיין מצטערת על זה.
זה היום האחרון של האנונימיות שלי. היום האחרון.
דחפתי את ידי לתוך כפפת המשי השחורה.
הבטתי במראה.
הו כן, זה הולך להיות הרצח המושלם.
|
ליאור זה הוא.
ליאור זו היא.
ליאור זה אני.
אולי מחר
ליאור
זה
אתה.
ליאור. סיפור קצר.
|
שם: אור עופר
שנת היווסדות: 1983
מקום לידה: ישראל (לימים "פלשתין")
|
הזדיינתי אמש
עם מישהו
בשירותים של הבר
|
וכשנמלט השוגל
כוחו של הרגל
יד חצופה
פושקת שפה
|
העין שלך מפשיטה
את עור הקרקפת שלי
אל המוח
את בוגדת בי
אתה שואל
|
שנים שלא ראיתיה
זיכרונה מטושטש
אישה ילדה מבולבלת
אפשר לומר דברים רבים
אך לא ניתן לומר דבר אחד
|
הו, נילס
כל כך קטן
בוא נפציץ איזה כפר
נרצח להם את הבית
ימותו אווזי הבר
|
אחי, יש לך אולי שני שקל?
אני צריך להגיע לאשדוד
|
תזיין אותי
תדפוק אותי
תגרום לי
|
נראה לי שאת סובלת מסכיזופרניה קלה
אתה מחייך ומחבק אותי
|
העולם הזה מתחלק
לשלושה סוגים של
גברים
|
ויש מושג שממש מתאים
מילה אחת לתאר
מה קרה לי ששכחתי?
אני תכף אזכר
|
ארבעה אנשים
שונים
נפגשו
בלילה הזוי ולא ברור
|
כל הגברים שהייתי איתם
עוברים לי בראש עכשיו
|
אתה אוהב אותי
אני שואלת
בוודאי
אתה עונה
|
זה לא דמעות
זה גשם
אתה בטח מתבלבל
|
אתה יודע
מה
העונש
על
דבר כזה?
לא המפקדת
|
יש משהו מטומטם
בשני אנשים
היושבים
בבית קפה
בחצות שישי
|
יש לי חבר
שהוא קצת לא נורמאלי
ככה כולם אומרים...
|
ואבא אומר כשתגדלי תביני
ואימא אומרת אל תגדלי
|
מה לו
לאדם
לחצות את התעלה
הזו
הארוכה מכולן
|
יש סליחות שחייבים לבקש.
יש דברים שחייבים להאמר.
ועדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
|
או מיי גוד!
וואו, אני מתרגשת! תודה! באמת תודה!
אני לא יודעת מאיפה להתחיל...
|
אתה יכול ללכת אם תחפוץ. אתה יכול להישאר. אני מרשה לך לשכב עם
נשים אחרות, לגרום להן להתפתל מעוצמת ההנאה. אני מרשה לך לבגוד
בי, במיטה שלי, שלנו. אני מאפשרת לך לבוא אליי מלוכלך, עם זקן
שלא ראה תער זה ימים רבים. אני מוכנה שתכה אותי, שתסמן את גופי
בצלקות יבשות
|
אתה מצית סיגריה. ואני חושבת על כל האנשים שמתו בשנים האחרונות
מסיגריות. מאות? אלפים? אולי מיליונים. אנשים שמעשנים קופסה
ביום או אפילו שתיים. אפילו שלוש. חבר'ה צעירים שחטפו סרטן
אכזרי ואושפזו בבתי חולים וגוועו אט אט או אנשים מבוגרים, אבות
לילדים שמתו והותיר
|
רק כמה מילים לפני שאתה...
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
לא נעים לי
להגיד אבל -
זאת את שהפליצה? |
|
