|
"בום" נוסף נשמע, חזק יותר מקודמו, ואחריו הרעידה המוכרת כל כך
של האדמה. כמה ילדים בכו, וצעקות נשמעו מסביב, מחוץ לבניין.
ושוב התחילו להישמע סביבי הדיבורים המוכרים, השנואים כל כך:
"להרוג אותם" "צריך להיכנס בהם בכל הכוח" "נחריב להם את
הבתים". התרגלתי כבר לדיב
|
מירי: אריק, מה איתך?
אריק: לשלם ועד בית? מה עוד ביקשת? רצחת וגם ירשת? לא גרתי כאן
בערך שנה.
מירי: ועכשיו אתה חוזר בחזרה... אז אתה חייב לשלם. קרן, למה את
לא שילמת?
קרן: בגלל שמעון, השכן...
(מוקדש באהבה ליוצרים המוכשרים)
|
|
|
תשמעו סיפור.
אתמול אני
מתעופפת לי מעל
גן הילדים, פאום
איזה
מרוקאי-צוציק
אחד מחליט שאני
מכוערת, ומשך לי
ברגל הימנית.
עד עכשיו אני
נאבקת עם האור
שנדלק לי בתחת,
ובמיוחד הפעם-
הוא עוד החליט
להיות מקורי
ולהחליף צבעים.
-שפרירית בשעת
סיפור |
|
