|
 247797392
הממ..
- עזוב, אני הולכת.
- את לא זזה מפה, השתגעת? חכי אני מארגן לך מיטה...
אז אני אשאר, מה כבר יקרה, אני אשלוט בעצמי, כרגע אפילו להסתכל
עליו אני לא יכולה ושלא נדבר אפילו על לנגוע בו... יהיה טוב.
|
הוא חייך... את החיוך הזה שלו שתמיד הציל אותה מכל דבר, תמיד
כשהיא הייתה עצובה הוא היה מחייך את החיוך הזה והיא התעודדה.
הוא היחיד שהוציא אותה מהדיכאונות שהיא נכנסה אליהם בגללו
ובגלל הרבה כמוהו.
|
היא מחייגת את המספר שלו ומנתקת, הרעש של המקשים בלבד גורם לה
להרגיש מן חום פנימי, מצפה לשמוע את הקול שלו, עונה לה, אבל
מנתקת לפני שהוא עונה, אין לה חשק לריב איתו שוב.
|
'התנשקת פעם?' היא שואלת ומסמיקה כולה. הוא מחייך חיוך
ערמומי-מריר ועונה 'לא' חלוש. 'הייתי בטוחה שכן, שעם קרן,
בטיול נראה היה שאתם ביחד' היא אומרת ומתאימה ללא רצון את צבע
פניה לצבע השיער הדהוי שלה. היא מחייכת ארוכות, לא יודעת איך
להגיב.
|
שבוע עבר זה בטח
הסוף שלכם
אולי הוא יבוא מחר יתעלם
מכל מה שהיה ביניכם
|
אולי זאת אני
שהגעתי אליך, צעקתי ושברתי זכוכיות
אולי זאת אני
ששכבתי עליך כשהמיטה הייתה מלאה בדמעות
|
נמאס לי מהכל
ממנה במיוחד
איך היא הצליחה לגרום
שתהפוך משניים לאחד
|
יושבים שם בבית, בפנים, בחום
כותבים שירים על אהבה ועל תום
כשהרחוב בחוץ איבד את התמימות
ובמקומה אנשים התחילו למות
|
קשה לך בלעדיה
אך קשה יותר איתה
ואולי בעצם את
לא חברה כזו טובה
|
הפכתי להיות מגניב
אך קצת פחות חביב
|
איבדתי קשר
עם העולם החיצון
תנו לי רק לברוח
רוצה לרגע לישון
|
אז החיים בתוך כוסית של יין?
לא כל כך יפים
למרות שלפעמים
עושים חיים משוגעים
|
תמיד היה שם בשבילי
בשביל לשטוף אותי מהכל
תמיד הופיע בגללי
כמעט שקוף אבל כחול
|
ואז נשב שנינו בים
נדבר על עולם שלא ממש קיים
נרגיש ונדע הכל מהכל
נהיה קרובים כמו שני גרגרי חול
|
אמרת שתמיד תהיה איתי
אבל גם תמיד נגמר לפעמים
הבטחת שתאהב לנצח
כנראה שאפילו לנצח יש סוף
|
ישבת על הבר
עם חצי בקבוק של גולדסטאר
חייכת חיוך
שרמז לי להתקרב
|
הדפים מתבזבזים פה על סתם
נראה לי שכדאי שאחשוב על לרדת לעם
|
בית ספר, צבא, מה זה משנה?
רק שינוי מסגרת וזה לא ממש שונה
אבל זה קצת מדאיג, זה קצת מפחיד
להישאר לבד זה לא כזה כיף תמיד
|
זוכרת סערה וגשם מתוק
חוטים של תקווה שהיו בה
גם אם זה נשאר כמו צל בעבר
זה ממשיך לחיות בה כל הזמן
|
אתה מספר שאתה
אוהב אותן סתומות וחטובות
כשמתחיל להיות מאוס
אתה אומר והן הולכות
|
אני קופאת מקור
אולי קצת מבפנים
פתאום אני על אי בודד
וכולם כל כך רחוקים
|
לפעמים נדמה לי
שאני כמעט ולא אני
בלעדיך
|
"זה פשוט לא הולך
זו לא את, זה אני"
אז למה מרגיש לי
שהכל בגללי?
|
עולם בלי בעלים מכים
עולם בלי שרים מושחתים
עולם של תקוות
שבו כולם יוכלו לחיות
|
אני רוצה שכולם יחשבו שאני כשרונית
אבל יחשבו את זה באמת, מהלב
אני רוצה להיות מן כזאת, פזמונאית
אחת שכותבת מכאב
|
אני לא טיפוס ראוותן
אז לא אכרע ברך ואצעק שתמיד אהיה שלך
אני לא טיפוס מושפל
אז לא אודיע שפקודתי היא רצונך
|
לא עוד רעש צורם
לא עוד שקט מופתי
לא עוד מבט מאוכזב
לא עוד בכי מריר
|
אותה סצינה, שחקנית אחרת
הכל פה נפלא והיא נהדרת
|
זה לא המשיך למחר
אבל כלום לא עבר
התום לא חזר
|
במקום לבוא, להפסיד בכבוד, פשוט לא באתי, מרוב פחד מהתוצאות
אפילו לא העזתי לנסות. ועכשיו? כבר עברה ההזדמנות, זהו, אין
יותר. המשחק נגמר, נתנו את הגביע. ואני? אפילו פרס תנחומים אין
לי.
|
פתאום אני נזכרת באתמול, אוי מה שהיה אתמול. הייתי נותנת את
החיים שלי בשביל שמה שהיה אתמול יהיה חלום, סיוט. איך שהוא
הסתכל עליי, לא הבין מה אני רוצה ממנו. ואני? גם אני לא הבנתי.
אחרי בקבוק וחצי של וודקה אף אחד לא היה מבין מה הוא רוצה
מעצמו.
|
פנינה, סבתא שלי, נולדה בשנה שבה היטלר עלה לשלטון בגרמניה,
1933, בולודווה שבפולין.
יעקב, סבא שלי, היה בן 15 בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא היה
בלונדיני עם עיניים כחולות.
|
|
|
הייתכן שהוא כבר
לא מכבד אותי?
שלי בהרהור
טרום-פמיניסטי |
|
