[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 247797392 247797392
הממ..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
- עזוב, אני הולכת.
- את לא זזה מפה, השתגעת? חכי אני מארגן לך מיטה...
אז אני אשאר, מה כבר יקרה, אני אשלוט בעצמי, כרגע אפילו להסתכל
עליו אני לא יכולה ושלא נדבר אפילו על לנגוע בו... יהיה טוב.

אהבה נכזבת
הוא חייך... את החיוך הזה שלו שתמיד הציל אותה מכל דבר, תמיד
כשהיא הייתה עצובה הוא היה מחייך את החיוך הזה והיא התעודדה.
הוא היחיד שהוציא אותה מהדיכאונות שהיא נכנסה אליהם בגללו
ובגלל הרבה כמוהו.

אהבה
היא מחייגת את המספר שלו ומנתקת, הרעש של המקשים בלבד גורם לה
להרגיש מן חום פנימי, מצפה לשמוע את הקול שלו, עונה לה, אבל
מנתקת לפני שהוא עונה, אין לה חשק לריב איתו שוב.

'התנשקת פעם?' היא שואלת ומסמיקה כולה. הוא מחייך חיוך
ערמומי-מריר ועונה 'לא' חלוש. 'הייתי בטוחה שכן, שעם קרן,
בטיול נראה היה שאתם ביחד' היא אומרת ומתאימה ללא רצון את צבע
פניה לצבע השיער הדהוי שלה. היא מחייכת ארוכות, לא יודעת איך
להגיב.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שבוע עבר זה בטח
הסוף שלכם
אולי הוא יבוא מחר יתעלם
מכל מה שהיה ביניכם

אולי זאת אני
שהגעתי אליך, צעקתי ושברתי זכוכיות
אולי זאת אני
ששכבתי עליך כשהמיטה הייתה מלאה בדמעות

נמאס לי מהכל
ממנה במיוחד
איך היא הצליחה לגרום
שתהפוך משניים לאחד

מחאה
יושבים שם בבית, בפנים, בחום
כותבים שירים על אהבה ועל תום
כשהרחוב בחוץ איבד את התמימות
ובמקומה אנשים התחילו למות

קשה לך בלעדיה
אך קשה יותר איתה
ואולי בעצם את
לא חברה כזו טובה

הפכתי להיות מגניב
אך קצת פחות חביב

איבדתי קשר
עם העולם החיצון
תנו לי רק לברוח
רוצה לרגע לישון

אז החיים בתוך כוסית של יין?
לא כל כך יפים
למרות שלפעמים
עושים חיים משוגעים

יחסים
תמיד היה שם בשבילי
בשביל לשטוף אותי מהכל
תמיד הופיע בגללי
כמעט שקוף אבל כחול

ואז נשב שנינו בים
נדבר על עולם שלא ממש קיים
נרגיש ונדע הכל מהכל
נהיה קרובים כמו שני גרגרי חול

אכזבה
אמרת שתמיד תהיה איתי
אבל גם תמיד נגמר לפעמים
הבטחת שתאהב לנצח
כנראה שאפילו לנצח יש סוף

ישבת על הבר
עם חצי בקבוק של גולדסטאר
חייכת חיוך
שרמז לי להתקרב

הדפים מתבזבזים פה על סתם
נראה לי שכדאי שאחשוב על לרדת לעם

בית ספר, צבא, מה זה משנה?
רק שינוי מסגרת וזה לא ממש שונה
אבל זה קצת מדאיג, זה קצת מפחיד
להישאר לבד זה לא כזה כיף תמיד

זוכרת סערה וגשם מתוק
חוטים של תקווה שהיו בה
גם אם זה נשאר כמו צל בעבר
זה ממשיך לחיות בה כל הזמן

אתה מספר שאתה
אוהב אותן סתומות וחטובות
כשמתחיל להיות מאוס
אתה אומר והן הולכות

אני קופאת מקור
אולי קצת מבפנים
פתאום אני על אי בודד
וכולם כל כך רחוקים

לפעמים נדמה לי
שאני כמעט ולא אני
בלעדיך

"זה פשוט לא הולך
זו לא את, זה אני"
אז למה מרגיש לי
שהכל בגללי?

עולם בלי בעלים מכים
עולם בלי שרים מושחתים
עולם של תקוות
שבו כולם יוכלו לחיות

אני רוצה שכולם יחשבו שאני כשרונית
אבל יחשבו את זה באמת, מהלב
אני רוצה להיות מן כזאת, פזמונאית
אחת שכותבת מכאב

אני לא טיפוס ראוותן
אז לא אכרע ברך ואצעק שתמיד אהיה שלך
אני לא טיפוס מושפל
אז לא אודיע שפקודתי היא רצונך

לא עוד רעש צורם
לא עוד שקט מופתי
לא עוד מבט מאוכזב
לא עוד בכי מריר

אותה סצינה, שחקנית אחרת
הכל פה נפלא והיא נהדרת

זה לא המשיך למחר
אבל כלום לא עבר
התום לא חזר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
במקום לבוא, להפסיד בכבוד, פשוט לא באתי, מרוב פחד מהתוצאות
אפילו לא העזתי לנסות. ועכשיו? כבר עברה ההזדמנות, זהו, אין
יותר. המשחק נגמר, נתנו את הגביע. ואני? אפילו פרס תנחומים אין
לי.

התבגרות
פתאום אני נזכרת באתמול, אוי מה שהיה אתמול. הייתי נותנת את
החיים שלי בשביל שמה שהיה אתמול יהיה חלום, סיוט. איך שהוא
הסתכל עליי, לא הבין מה אני רוצה ממנו. ואני? גם אני לא הבנתי.
אחרי בקבוק וחצי של וודקה אף אחד לא היה מבין מה הוא רוצה
מעצמו.

אוטוביוגרפי
פנינה, סבתא שלי, נולדה בשנה שבה היטלר עלה לשלטון בגרמניה,
1933, בולודווה שבפולין.
יעקב, סבא שלי, היה בן 15 בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא היה
בלונדיני עם עיניים כחולות.




ב בו בוע בועז
מאומן.


תרומה לבמה





יוצר מס' 44461. בבמה מאז 26/11/04 11:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאור התנל
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה