|
נו יופי,ואני רק מנסה להגמל מהתחביב החולני שרודף
אותי זה שנים,לדבר בגוף שלישי,וכבר אתם דוחפים לי פה
המלצות למיניהן...כן..כן..אומרת אור,
בפעם הבאה שמישהו יבכה לי שהוא רוצה להגמל
מניקוטין,אני אקח אותו לסיבוב בשדה טבק.
ניקטוף ממנו זרים,מלוא הידיים.ונכין גם זרים
לשיער..ונקפץ בגבעות,כמו דובוני אכפת לי בפרק מאוד
גרוע,למשל הפרק שבו הם לוקחים אקסטזי.
כל הכתוב להלן נכתב ברגע אמפולסיבי מרגש,בשלוש
בלילה,ביום קיץ.(אם כי, לא חמים במיוחד.)
אין ללמוד ממנו שום דבר חשוב,שימושי,או בעל ערך
כלשהו לגבי תאורה של אור,כי העקרון הוא הרבה יותר
פשוט.
ואחרי שמונה טיוטות ,שלוש כוסות תה מנגו,ומחסור
רציני בשינה בשנתיים האחרונות,הצלחתי לצמצם אותו
בערך למשהו כזה:
אני אור,ויש לי חתול.
על ברכיים נפלתי-
ירקתי דמעות.
נפש כהה,
לא יודעת לבכות.
|
וכל שראה,
וכל ששמע,
וקול שנלחש בסתרים, בדממה.
|
היא מוציאה שינאה עצמית,
חופרת עם כפית
בתוך עצמה.
|
היקוו לשלולית,
וזירמו כדם.
וידעתי,
שלא אשיבכם לעולם.
|
קח
אותי רסק אותי נפץ אותי על
צלע צוק. קרע
את עורי הפשט בשרי מחק כל זיכרון
חנוק. סנוור
|
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
