|
אני אשלוף את כרטיס הרכבת שקניתי לו מתוך התיק. כדי שלא יתקמט
הוא יהיה בתוך ספר שירה דק, בטח וסקו פופה או מאיר ויזלטיר או
ויטמן או מישהו אחר שמתאים לרכבת לילה ארוכה. הוא יתבונן בספר
ויפתח אותו בכיוון ההפוך.
|
כשכל מה שנותר
זה אבק
סימני ריצת השוורים שרוטים על הכבישים
|
התעוררתי מאוחר מדי והשמש
כבר הציפה את הדירה שלי באור
כי אין לי וילונות
|
אם אתה רוצה
אתה יכול
לאהוב אותי בצבעים עזים
|
לפעמים, בלילות האלו כשאני
חולמת בין ענני הסיגריות
רציתי שתשמע את המוזיקה
|
מדי פעם עדיין צריך
לספור שעות עד הזריחה.
|
התערבבו זה בזה ככל שהתור התקדם
|
קרבייך ולבבך שפוכים באסתטיות ורדרדה
בחלונות הראווה של הסטימצקי
|
נשמתו היתה בוודאי סחוטה
מכדי לראות צבעים במילותיי
אבל אני מבחינה
באלו שעל ידיו.
|
אתה תזמין בירה
ותיקח ממני שתי סיגריות ווינסטון
תדליק את שתיהן, ותושיט לי אחת.
|
בחור, בחורה, קומקום שורק
וחיבוק שהכיל בתוכו
את כל הזמן שבעולם
|
אני רואה
את המבטים שתגניב בשעון
|
נקודות שחורלבן
ורוד
ואז שחור
|
אין שום זכר
לצעדים היחפים על הרצפה,
לספרים מפוזרים בכל עבר
|
נובמבר השבוע יהיה השלג הראשון
אקונומיקה להלבין את הכבישים העיר גוועת
החורף נלחץ אל תוך עורי מנקד רחובות בולע כוכבים
|
אתה בודד, או
שיש איתך מישהי שאתה
לא טורח לחבק בלילות.
|
כשאת סופרת ידיים שעברו עלייך
את אומרת נערים.
|
הגג לוהט. חם. בלילות אני חולמת
אותנו שוכבים על גגות ניו יורק
|
אני כותבת על בדידות,
בעט כחול.
|
אני אתמתח בעורי
אתה תלטף שערי הפרוע
|
אולי יש לי גנים
של ציפורים נודדות
|
כעסתי שנרדמת לפניי, שיש בך שלווה
ועדיין, לא יכולתי להתאפק מלהביט בך ישן
|
לקרוע
את עצמך לשניים בסכין מלובנת
|
אתה רושם תשוקה בכחול על זרועי
אני יודעת, סימן חיים ראשון שלי מזה שבועות.
|
עשן נכנס לי לעיניים, הבגדים
טבועים בכיור, הבועות מתפצפצות
|
והשיטה היא
לשאול את עצמך במהלך היום
האם אתה חולם
|
המילים יחליקו מתוכי בעדינות
של טיפות גשם על מטרייה, ואני
רק אביט בבנייני תל אביב בלילה,
מדמיינת מה רואים הקירות.
|
בעוד כמה ימים
בולדוזר הזמן
יקבע תנאים חדשים בשטח.
|
ילד,
הלילה נסעתי שעה וחצי הביתה
מתל אביב ועד לירושלים
זה לא אומר לך כלום
|
לומר
שמלאה בדם ומים וחמצן
ורגשות מיותרים
|
לילה אחד, רחוק מהבית
רשמת במחברתך
שסופי הדרכים המה רק געגוע.
|
אתה מנגן יחף.
כשאדמיין אותך מרחוק
זה ישנה כל פרט
|
המילים שפיזרתי על כביש ת"א- י"ם
נעלמו באופק הדפים
|
כמה חודשים, אני ואתה
וכוסות קפה וסיגריות והעיר הזו
ומטוסים שמחכים מעבר למחוגי השעון
פשוט כי כאלו אנחנו.
|
מסוגלת לשחזר מגע
בעצבים חשופים
|
אני קמה בצהריים
ומחכה לך שתבוא
ונוכל לסנכרן את שעות השינה
המטורפות שלנו
|
חולמת אותו עד הפרט הקטן ביותר
מדויק כמו ציור ניאו קלאסי
למרות שהוא בכלל עשה אבסטרקט
|
גופותינו יוצרים צורה של גיטרה מחובקת
|
קולות מכוניות מהחלון
נמוגים
בצליל ההתהפכות על הסדין
|
טיפות גשם מתחזקות כולם מחטטים בתיקים לה אין מטרייה.
אנשים אלגנטיים ברחוב צועדים בין הטיפות ורק היא נרטבת
נדמה כאילו הכל מכוון כך.
|
ישנן שתי אפשרויות לשימוש בחול:
|
קליפות קלמנטינה על צלחת
וחצי באגט נשוך מסמנים נוכחותך
|
מיין, אני מתעוררת
להתמתחות הענפים אל החלון
|
ואולי תקועה במעגלים, בנסיון הזה
|
כמו לוחשת שהרגע הזה קיים
רק בשבילנו, שאנחנו
זוהרות מתחת לאדמה.
|
ולא
לא נאבדת בין אורות הניאון
|
כל הלכלוך מסביב רק
מבריק את החיוך שלך, נער.
|
מעומלנת עד הפרט האחרון
הוא קרא לך
המלאך שלי בביזנס-קז'ואל
|
אולי הגיע הזמן
לסכם דברים שעוד לא התחלתי
|
מקומות שכבר שכחתי, פנים שלא ניתן
לקשר לשמות, רגעים מכוסי אבק.
|
ומה אם אגיד שאני
מעוניינת לקרוא לרגע הזה
"עכשיו". ?
|
איך כמעט עשיתי תאונה
על מנת להסתכל על הירח
|
בילי הולידיי נשרטת תחת המחט.
ההקלה הזו של הערות אחר
לילה שבו השינה היתה קשה
|
אנחנו הרי לא מודרניים מספיק
בכדי להתנשק תחת אורות הניאון
|
בין הצלצולים אני בוחנת את בדלי הסיגריות
על רצפת התא. תפאורה לרגע של
ציפייה
|
מהלילה הזה נותרו מעט עדויות
|
ראיתי סרט במשך שש שעות
והוא נגמר במשפט
"הכל יפה".
|
בנסיעה בקו שבע
הסתכלתי על הרצפה
ותהיתי
|
אל הארכיון האישי (44 יצירות מאורכבות)
|
|
21
22
23
פוצץ!
סרק סרק!
המהנדס |
|
