|
orga3@walla.co.il
והיא מעולם לא חוותה סוג כזה של אהבה.
אהבה כזאת שקוראת ליקום להתעורר,לפרוח ולנשום.
אהבה שהצדיקה את קיומו של אלוה ושלנו אנו בעולם,והביאה למסקנה
שגן עדן הוא הווית חייה הנוכחיים.
|
עומדת היא מול הבד הריק, ריקה אף יותר ממנו, ,וצבעי האקריליק
מונחים לרגליה, נחנקים ,סגורים בתוך מיכליהם ודמעות כבדות
מציפות את עיניה, מכאיבות לה, וכשמנסה היא להסתכל דרכן, מבחינה
שיצרו הן מעין ציורים קטנטנים על הבד, ריצודים אפורים, וצורות
משונות, וכשנעלמים ה
|
לך - האחת והיחידה, למרות שישנן אינספור שכמותך, הנושאות מראה
זהה ואשר קורצו בדיוק מאותו החומר. כל זה לא מעניין אותי כשאני
אתך. את יודעת שאין ביכולתי לסרב לך ואת מבקשת אותי שוב
ושוב... למרות שאני היא היוזמת את המפגשים המרובים כל-כך
בנינו.
|
לפחות פעם ביומיים שוב אני נתקלת בו בדרכי לעבודה, תמיד ברחוב
יהודה הלוי , אם מאחוריי או מלפני , תמיד מזהה תחילה את קולו
המריר, למוד הסבל, ואת הטקסט הקבוע הכועס, אותו אני שומעת שוב
ושוב מהרגע הראשון בו נתקלתי בו-הפעם אני פוסעת מאחוריו. "חרא
של עיר חיפה. חרא
|
יושבת מצונפת במעילי,
הצעיף חונק את גוש העצב בגרוני,
על ספסל עץ בהולנד הקרה,
מיואשת מדי בכדי להביע משאלה.
|
אין ספק אני נוסעת,
ואתה כאן נשאר,
להמשיך לשחק בתלתלך
|
ובאשר הלכתי- לא הגעתי,
ובאשר שאלתי- לא ידעתי,
|
עושה עם עצמי אהבה
זה מה שנשאר לעשות,
ואני כל כך טובה,
ואתה כל כך רחוק...
|
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
