|
אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים
והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד
כמה שהייתי יכול. ייתכן שלא הייתי אומר את כל מה
שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני
אומר.
אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש
בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא
גם בנשמתי.
הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם
מפסיקים להתאהב בהזדקנותם, מבלי לדעת שמזדקנים ברגע
שמפסיקים לאהוב!.
המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן. היום יכולה
להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל
תחכה יותר. עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע
בוודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך,
לחיבוק, נשיקה, והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה
אחרונה.
שמור את אהוביך קרוב, לחש באוזניהם עד כמה אתה זקוק
להם. אהוב, והתייחס טוב אליהם. הקדש זמן להגיד להם
"אני מצטער", "סלח לי", "בבקשה", "תודה", וכל אותן
מילות אהבה שאתה מכיר.
אומרים, אומרים הרבה דברים
אך אליהם לא מתכוונים.
|
אמיץ וחזק ממנו אין
ידע לא חסר לא
מזיז הרים באצבע
מרומם גבעות בנשימה.
|
בחיים יש גילויים רבים חשובים ושונים אך חשוב לנסות לגלות אותם
|
אני יושב
שוכב בשדה קוצים,
ואינני מרגיש כאב.
מסתכל על השמש-
אך לא מסתנוור.
|
נופל לתוך האפלה,
ללא עזרה בנראה.
נופל, נופל...
לעבר האינסוף.
|
מעביר את ידי
על ירך העסיסית,
רוצה לחוש
את עורך בעורי
|
הדמעות נשפכות,
על האבן החלקה.
והאבן אינה עונה.
|
אני איני פה
ואיני שם
אני בעולמי שלי.
עולם מרוחק
שבו השקט שורר
ורעש הדממה.
|
|
|
"אבא שלך גנן?"
- "לא."
"רואים." |
|
