[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות השירה החדשות
במגע רך נטעת אושר,
שם צמחה אהבה.

במשק כנפיך תחלוף כאן מחר
לבחון חיוך על שפתיי ...

תכי זכרונות
שוזרים אכזבה באהבה
חתומים בקשר רפה.

גל כגלגל
לא סב עקביו,
לא ישוב לעולם
לאחור.

במדבר בדידותי
הילכתי כמהה,
רוח קדים
שערי פרעה.

במסע של חיפוש
נוטעת רגלי בקרקע

צבע של קבע
כמו בטבע
לא תש.

מנפץ חלומות אכזבה
מסמן נתיבי בקרן רכה

עד עלות השחר המתינה לשובך
זיכרונך בה טבוע.
בחלומה פיסלה דמותך
חקקה געגוע.

מבט אחד ממוקד
שוגר בהצלחה
סדק חומה בצורה

בין גלי געגוע
לא מצאתי מנוח
אל חוף זכרונות
שבתי לנוח

חץ שלחת
עטוף מלמלה.
הגיע אלי
רווי באהבתך.

טובל מכחול
רקיע תכלת,
פס ירוק
עלעל לתפארת,

ים המוות של חיינו
נתן בנו אותות,
אהבתנו רקעה
סימנים חשופים.

ימים אלמים
חדים לי חידה
בשפת הסימנים
מבשרים תשובה

כצל עדי נצור בלבי
נאספה מחרוזת אהבתך.

חקקתי אותיות ביראה
יודעת ערכה של מילה
סיתתי בזהירות
שמא אפגע בשגגה

גלגלי געגוע
שבויים בתנועה
חורצים תווי כמיהה
בשבילי זכרונות.

בחוט של זהב ומחט כסופה
רוקמת חיוך,

מעבר להררי מילים
יושב אדם.
מלקט במקורו
פיסות נעלם

מעל מרחפת
שרשרת מלוטשת.
חוליה מעוגלת
חוברת לאחרת

מעלעל בדפי נפשי,
נוטל פיסה,
טועם פלח מתקתק.

אשד מילים גועש
ניתך בסער רגשות.

אוושת קולך
לובשת ארשת מזמינה
אוסף אותי אליך
פורש בי גלי עומק.

על שפת ליבי
נטוע סבך,
עלעליו נדים
רוחשים סודותיו.

ידיי משוט דוגית
שטה בסער
בין גלי תחושות

עלומינו נותרו מעבר להר.
פסיעותינו
קפאו על החוף.

נשימת אדמה
מבורכת
מפעמת בה,
מחזקת רוחה
בצמיחתה.

חורש תלמי רוח,
זורע זרעי תעתוע,
מצמח ניצני חלומות
אפופים בניחוח משכר.

נע לצידה בדומיה,
לוכד רסיסי חלומה,
משלח בברכה
פרפרי תפילתה

צרור עטוף צלופן
ניכר בו ממד הזמן.

בליל קיץ מהביל
אדי זכרונות חקוקים
עולים מתוך קדרת געגוע.

קור הקפיא רגעים
רוח הפיחה בהם חיים.

רוח סתיו נושבת,
מפזרת שלכת זכרונות
טבועים בחול רטוב.

יצאתי לדאות
בנבכי מחשבות.
בין שמיים ומים
עיניי פקוחות.

שדותיך מוריקים
מנביטים בי אהבה
ידיך סוכך בדאגה
אגל טל משקה לרוויה.

חמה שקעה
אספה מחשבה
ללבי לא נתנה מנוח.

בינות לבליל הגוונים
תכלת ידך כגל לוטפת
רכה כאדווה.

שנתי הנודדת, חסרת מנוחה,
מחפשת מקום להניח ראשה.
על סף חלומי ניצבה בחוצפה
להסיר מעליו שמיכה חמימה.




מי ייתן ותצא
כבר מהארון!









פרובוקטורית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 42037. בבמה מאז 19/8/05 19:42

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאור אחת
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה