|
היה זה לילה גשום, אחרי הריב הגדול של הבנות.
סיגל באה לישון אצל דנה כאות פיוס בתקווה שהן יחזרו להיות
חברות טובות כמו בעבר.
|
אולי מחר אני אשוב לחשוב עליך,
בחורף הקודר, בגשם הסוער.
אולי מחר אתה תבוא לכאן
|
נורא קשה להתמודד עם העולם
כשיש בך הרגשה של ריקנות.
נורא קשה להביט על כולם
כשהמשאלה הכי גדולה היא למות.
|
כל-כך הרבה את נפשו של האחר לא מבינים.
כל-כך הרבה רופאים, אחיות,
שנאלצים שוב כל יום מחדש עוד חולה גוסס לראות.
|
הקרירות שלך מסגירה אותך, והחיוכים האלה הנשלחים מכל עבר כאילו
שהם יודעים דברים שאני לא יודעת. והתעלומה שלעולם לא תיפתר.
|
הלכת לי. באמצע החיים. ככה סתם. בלי כל סיבה.
ואני מאמינה, עדיין מאמינה, שמישהו אחר היה צריך ללכת במקומך.
|
|
|
עת השתחררתי
העורכים המליצו
לי ביקור יומי
בבמה חדשה
זה באמת עושה לי
טוב לראות פרצוף
אדום חושף נחיר
ללא בושה
אחר כך כבר מר
יותר הטעם של
הרגל הקרושה
זוזו לסטרי,
קניבל וגולש
מתמיד |
|
