|
"אני - אשר נשקי הוא סיף הפכפך -
אריח חרוזים בכל פינה בכרך,
אמעד על המילים כעל אבני דרכים,
לא פעם אגלה שירי חלום שכוחים"...
שארל בודלר
הוא החיש את צעדיו. "אבל יש פה דברים כל כך יפים, למה אנחנו לא
עוצרים להסתכל?" הוא המשיך ללכת מבלי להביט בי. "אם נעצור, לא
יהיו לי כוחות להמשיך... אני בקושי יכול להמשיך כשאני מרגיש את
מגע היד שלך בשלי" "מה? אני..." "את תביני כשנגיע לשם."
|
כשאתה רואה את הקרביים שלך נשפכים החוצה, אין לך ברירה אלא
לצרוח...
הם ימצאו אותי מתה על הרצפה בתוך שלולית של דם. הם לא יבינו.
אחר-כך תחדור לתודעתם ההכרה המזוויעה - והם לא יעכלו את
האכזריות שבמוות הזה.
|
הצועני הזקן אמר לנו שראו את אמא של מרקו בפעם האחרונה באיידהו
באיזה קרוואן עם איזה היפי ואז באה הבת שלו ואמרה שהיא בטח
בסיאטל...
|
...הנורא הוא שככל שאימצתי את מוחי, לא יכול הייתי להיזכר
באירועי האתמול. זכרתי במעומעם את החלומות שהטרידוני, זכרתי
את מקרה העכביש, אך לא יותר מכך.
|
יש דברים שאתה מעולם לא מעסיק בהם את מוחך עד לרגע בו הם קורים
לך.
כמו אהבה.
|
זה התחיל בדגדוג בבטן.
מין רטט כזה, כמעט בלתי מורגש. חשבתי שמדובר ברעב של בוקר, כזה
שנפתר בקלות.
|
אקדים ואומר כי אין זה סיפורו של אדם חף מפשע- לא ולא. המעשים
שבגדרם ישבתי מאחורי סורג ובריח זמן כה רב, היו מעשים זוועתיים
ונוראיים, שלולא עורך דיני הממולח עד מאוד- היו מביאים אותי אל
הכיסא החשמלי או אל מול כיתת היורים.
|
אל תסמכו על המילה שלי בשום עניין,
בנאדם שלא יכול לסמוך על עצמו לא ראוי לאמון של אנשים אחרים.
אבל זה בהמשך.
|
לפעמים, כשזה היה בא בהתקפה, פשוט לא הייתי יכול לנשום.
עד כדי כך אהבתי אותה.
|
"טיטאניה, את אלוהית" אמרתי לה אחרי הסקס. היא הביטה בי
בעיניים הכחולות והקרות שלה ואמרה-"אני מלכת הפיות, אין לי שום
קשר לאלוהות... אם לא היית כזה חמור לא היית מתבלבל בניהם!"
|
התעוררתי,
ריח מתוק עלה באפי- שילוב של ריח אבק עם ריח פרחי-בר.
ריח של מישהו שאהבתי פעם.
הוא נעלם.
|
אני אוהב אותך יותר מדי
שונא אותך
|
אני מנסה להבטיח לו
שאולי הפעם אבא לא ישתגע
|
בכל פעם שאני מאבדת אותך
אני מתרחקת
|
ורק הבדידות היא לנצח קדושה
רק היא לעולם לא תוכל לאכזב
|
נקודה ירוקה
לצד שמך החמקן
מסגירה את העובדה
שאתה שם
|
הוא אמר שאין חרטות
לא בוכים
על חלב שנשפך
|
מה תהיה כשהקיץ יתם?
עלה שנושר לו לאט, ככה סתם
ירח קציר והמון כוכבים
שירים נסתרים, לחישות אוהבים
|
לאהוב אותך, לגור אתך
ולא לדעת
|
אתה אחת הבעיות
שלא באות על פתרונן
|
ואז תבוא לשתות
ממעיין הנעורים שלי
|
בטרגדיות מהסוג הזה
אף פעם לא נשמע
קולם של הילדים
|
I've never seen the morning sun
caressing your smile
waking you up
|
הבדידות
היא שמיכת פוך יותר מדי גדולה
שחונקת אותי לאטה
|
וחיבקת אותי חיבוק הרסני
כמו חולה סופני
שמחבק מוות מבורך
|
לא אכתוב על אצבעותיך,
לא אספר
את סיפורן לאיש
|
היום אני בגיל שבו היית אז,
וכבר יודעת מהו סקס וגם
דבר או שניים על החיים
|
מבוהלת בינתיים
מסתכלת סביב
איפשהו בין גבעתיים
לדרום תל אביב
|
זו עיר של תקוות גדולות וציפיות
של המתנה מיוזעת ועלובה
לשום דבר
חשוב
|
השם שלך
יבוא לעשות לי צרות
|
ושוב - להפרד ממך
ושוב - לשים אותך במגירות
|
חרוז לבן
רעל שחור
שירים שנכנסו לי
מתחת לעור
|
את רחובות העיר
שטף הגשם
גופי עייף, שביר
נפשי מותשת
|
אתה לא מבין, אבל בטח יודע -
הנסיך-צפרדע
|
אחכה
בארמון סחוף-רוחות
לסימן, למילה, לתשובה
|
אני רוצה שיהיה לי קימונו
כדי שאוכל ללבוש
מתחתיו שום דבר
|
ואני עד כאב
מזדהה
עם רוצחות חרקים
כי אדע-
|
אומרים לי שאין לזה עתיד
ולמה לבזבז את השנים הכי יפות
|
There's never too much love
but I can comfort
in fear
|
Narcisus is fed
My will is all dead
Since you failed
|
I will lie to you
To the point of no return
But I'll never ever hide
|
על גג פח לוהט
אעמוד
אתם מוזמנים-
בהחלט
|
small
enough
to hide
in your palm
|
Don't be scared, it's only...
|
אין עוד אור
עין שמיים
אודמת
|
אהבתיך, אבירי
אהבתיך עד בלי די
|
מביטה אל הים
כל שעה עגולה
מציירת בחול
|
אך אולי זה האושר
שמקהה את חושיי
אולי זה
האושר
|
הוא קרא לי
יהלום
שכל-כך קשה לשבור
|
עשיתי לי סירה
קטנה אך יציבה
ויצאתי אל הדרך...
|
איך אתה יכול
פשוט כך
להתרחק,
לחזור ולזייף?
|
כפי שאני נוטה לבחור לא להיות
אני גם בוחרת שלא לשתוק.
|
דרום תל-אביב,
אחרי צהרים
נראית מלא השראה
|
עצב בא
מתוך תוכי
אין מנצחים
במלחמה
האהובה
|
אנשים אנוכיים
מתקשרים לאחרים
שיעזרו להרדם
בשעות הלילה הקטנות.
אבל אני (בשתיים) לא.
|
כי כשאתה נוגע בי, כבר אין לי שום ברירה
רק לעצום עיניים, מבפנים להיקרע -
איך יש טעם כל כך טוב למשהו כל כך רע?
|
נתת חיבוק
חצי חיוך
הרגת ג'וק
|
אתה מביא לי
את העולם
עד המיטה
|
בפעם הבאה
בה אבקר אותך
לא אבקר אותך
ולא אומר
דבר.
|
אני
חבל הרוהר
אני
כבל ארור
|
ככל שמתקרבים אליך-
את יותר
רחוקה
|
אך אני לא כעסתי, אהב הוא אותי
אהבה שהפכה אגדה
אמר: "הירח אקטוף לך בתי
הירח אקטוף לך, ילדה"
|
קרא לי שירה
קרע לי
את הצורה
|
בימים של תחילת החורף
כשאני יושבת בתחנה
ומחכה למשהו
|
צחוק בזוי ושפוך
כך צוחק על במה
וכל-כך מזויף ונבער
|
אוהבת הכל-
גם הנשיכות
...
|
בכ-חוס-עלי.
כבר חוויתי מטאמורפוזה
תאטרון בלי די
|
ועכשיו כשנגמר,
אתה קורא לעצמך בשיחה
שלא נענתה
"חבר ישן נושן"
|
למה לכל מי
שאוהב אותי
בסוף היום
נשבר
|
אני יושב פה כי כמעט
הגיעה כבר העת...
|
שלח לי נחש
אך לא עם תפוח
הרי כבר טעמתי מספיק...
|
תת המודע שלי התעורר
בדמות מפלצת
מרובת ראשים
|
געגועים לתקופה עתיקה
לתרבות, לבדידות, להגות
|
אני מתגעגעת לממלכה שלכם -
שני נסיכים
באחד הגלגולים הקודמים
אומרים שהיינו אחים
|
הוא לא סובל
והוא חידה
בלא ייאוש
|
שיעי לו הייתי
שיעי קטן
ביום העשוראא'
הייתי מכה את עצמי
עד זוב דם
ולא כותבת שירה
|
כבדי
את אביך ואת אמך
ושאי בכובד
משקלם
|
ואני לא רוצה שזה ייגמר
ואני מתענה-
כדאי שתדע...
|
רואים הכל
שחור
לא צפוי
שום שינוי
בינתיים.
|
רוצה אותך פנוי
רק לרגע קצר של אמת
|
זה דחף פראי וקורע
(ולא רצוי להסתכן)
|
זה לא זמן
לכתוב
זה לא זמן
|
כשאתה תמה
"עד מתי, בעצם?"
|
חוטים חוטים
של מלים ורגשות
|
ירח מר, דוקר כתיל
ועצמותיי
חורקות בלי די...
|
מנת חלקי
כשאתייאש -
הם רק גופרית
גופרית ואש
|
חפש אותי
מי יודע מה תמצא?
הפתעה בקופסה
|
ואני עוד אחת שלא די לה
אני גוף שהוא צל שחולף כמו רוח
אני הד שנשמע לעתים ללא קול.
|
"אני כולי רק שלך", היא אמרה
"וכל שעליך- לבחור
השכל, האומץ יבררו הבחירה
שתוביל את ליבך אל האור."
|
ואני כיוסף -
כתונת פסים הולבשתי
אך היא לא הייתה צבעונית
|
בכל ערב אני מחליטה
עליך סוף-סוף לוותר.
|
איך שהכל היה פה יותר טוב
לפני שנולדתי
וגם קצת אחרי
|
הצעתי לי
מיטה חולה
ונכנסתי- כולי
|
הפסקתי לגדול.
אין לי תאבון
יש לי חורים
בעקבי הרגליים
וכואב לי
לדרוך
|
לפעמים אני כל-כך מעל
כאילו גם אילו רציתי
לא הייתי יכולה להבינם
|
כאשר רוח קיץ לנשב מתחילה
ופריחות מנצות
בלבן וצהוב
|
התקשרת.
ברדיו דיברו על חייל שבשבי נלקח
על נזקי מלחמה מיותרת כל כך
התקשרת.
|
בלי און הדמיון
של אלף פיוטים.
|
להאמין שהחיים הם מחזה דרמטי
או סתם לחיות בסרט
|
אולי כדאי
להסגר
בחדר אפלולי
|
אוקסי-ג'ן!
אוקסי-ג'ן!
אני נחנקת
באוויר.
|
אתה קטיפה
כנגד עורי
אתה מחשכי
ואתה אורי
|
אני תמיד מסתבכת
בין אם רוצה
ובין אם לא
|
כנראה שבסופו של דבר
זה יהיה כמו
שאתה רוצה
|
אני חושב
שאני
מסוגל לאהוב
|
איש עוד לא גרם לי אושר זמן ארוך כל-כך
ויש כאלו שחטאי להם עוד לא נשכח...
|
האדם הוא יצור סוציאלי
וגם אני
ודאי הייתי מתה
|
כי אהבה ונקמה
הן הגורמות של האימה
now cracks a nobel heart
|
אמרתי לעצמי רק:
Run Baby,
Run
|
ובין אם לבד
ובין אם עם זה או עם אחר
תמיד הייתה לי פנטזיה...
|
בכבישי עירי
אני נוהגת
ל...
|
אילו דורות'י יכלה,
זה מה שהיא הייתה עושה:
בלב האריה הנפלא
מעט אומץ לב מכניסה
|
חושבת על חלום
שחלמת עליי -
כתבת שהיה נעים, נפלא
וגם יפה
|
כבר מזמן לא כתבתי שיר
שהוא לא שיר אהבה
|
להיות אחת כזו שזוכרים
כמו מחט של אמת בערמת שקרים
כמו סדין אדום במלחמת שוורים
כמו ציפור טרף בין המון עכברים
כמו טרפה באמצע מאה שערים
|
כי חיים קשים
עדיפים בהרבה
על חיים אפורים
של שגרה...
|
יקר שלי,
אתה יקר
וזה נגמר
|
שער ראשי הוא
נבל
בן אלף מיתרים
|
החניכיים נסוגים,
הסידן בורח
וגם הברזל
הויטמינים נוטשים
את הספינה הטובעת
|
הסבל עדיף על ההבל
האמת עדיפה על הכל
אם לבחור בין ההבל לסבל-
אז אני בוחרת לסבול.
|
כנראה שיש לי
חיים מעניינים
או שיש לי משהו בפנים
|
אך אני איני ג'ולייט-
עוד אהיה לך
סירנה
|
מאז שנפגשנו
אני רטובה
נחלים נחלים
של נוזלי אהבה
|
זו רק אני
על הקרשים
זה מן משחק
די חולני...
|
עוד נשוב, עוד נהיה
זה בזו, זו בזה
|
ככל הנראה גם לקשר
שלך ושלי
|
לא אתפלא
אם תשמחו
כשאמות
כי זה חידוש
|
הסתובבתי
ושיניתי
תנוחה
אחר
תנוחה
|
להודות
לך - המודה באשמה.
אם כך, יקירי -
|
עליי
קופים
כופים
רק מה שחייבים
|
אל תתעניין בי
רק כשעומד לך הזין
אל תפגע בי
אני רגישה נורא
|
"אקח לי רבים משיריך", אמר
"את כל היפים בשיריך"
|
אני מניחה אותו
בין רגליי
המתח ניכר
|
אם מהצד השני של העיר
גם אתה רואה
|
...הייתי לב, הייתי עבד,
גם מלכה וגם זונה
אבל כעת- אני חושבת-
ידי עודנה עליונה...
|
אמי היא דמטר
וישרור החורף
כי אתה הוא האדס
|
מות החשק
מול
תחיית הערכים
|
משום מה
קשה לי
כשאותי- בלי קליפה
אוהבים
|
מרוב
שאני צודקת
לא רואים
את הסוף.
|
אבל הכל נורא סתמי,
כולם
יותר מדי נורמליים
|
אני חייבת
להפסיק
להתאכזב
אחרת ייגמר לי המצבר
|
הרבה מכרתי
בעצמי
בזול
וכשערכי צונח
ונקבר באדמה
|
רק נהר
שייקח אותי מכאן
למקום שם
מסוכן
|
הגיע גם זמני ללכת- שעממתי אתכם די
|
אוצר מוגן
ונחש
נחש בגן
ששומר על
האוצר-
|
רוח באה מן הים
ואני - אנה אבוא?
|
נרקיס
כבר הקיא
הוא בשיא
ההתעסקות העצמית
|
מעבר להרי החושך
יש בית קט
מוקף גן
|
ואיש לא מסנגר
גם לא אני
אבל אותי
זה מאתגר.
|
באהבה
אני יודעת
רק להתמכר
|
לא ברור
מי הוא מי
וזה מכבר
אדם לאדם- זאב
גורל נפלא ארור
|
למה תמיד אתה שר לידי?
למה תמיד אתה שר?
אולי כדי להדגיש בדידותי
הזיוף בו אתה מאושר?
|
When I was young I wanted to be...
|
אוסריק: כי אמרת, לא?
במבי: שיט! אני שונאת אותך!
אוסריק: גם אני שונא אותך, זונה בבלית מפיצת מחלות שלי...
|
במבי (פותחת): עין! עין, עין, עין!
אוסריק (מאשר): עין...
|
I'm not emotionally available right now!
Osric
|
אוסריק (מתקרב): טוב בובה, זה היה אחד קל...
(מוציא את המצית מכיס מכנסיו של ג'וני ומצית את גופו)
ליתר ביטחון, את יודעת...
|
|
|
ואז היא חבטה בי
בקרש גיהוץ
וצעקה: "מקומה
של העיסה במטבח,
הא?"
חרגול מעיד על
עיסתו |
|
