|
אופל היא נערה שכאו בפעם הראשונה היא חושפת את מה
שהיא כותבת.
אופל מחפשת את האושר, כמו רוב בני האדם.
היא אוהבת את החיים, אבל היא סוחבת זכרונות לא
קלים.
היא רוצה להצליח בחיים, אבל היא לא בטוחה בתור מה.
אופל אוהבת לחלום, אך היא בכל זאת מציאותית. היא
פשוט חיה לפי המשפט: "לחיות פירושו לחלום, להיות
חכם- פירושו לחלום חלומות נעימים..." (פרידריך
שילר).
אני רוצה לספר
אבל אין לי למי.
את שונאת ומתעבת אותו
אני אוהבת ומתאהבת בו.
|
הדמיון,
זהו הכלי הכי מדהים שיש
הכלי הכי שימושי שיש
|
האהבה שהייתה כל כך יפה
הפכה לבכי מר.
מאז שהתמכרת הפה שלי מר מדמעות
מאז שהתמכרת הפה שלי כבר לא מתוק מנשיקותייך.
|
כשאתה מניח את ידך על בטני
עובר בי מן רטט כזה
רטט לא מובן.
|
באת משום מקום
ופשוט לקחת אותה ממני
|
חודש
שנה
ואני עדיין לא איתך.
|
מקום בודד בו
אף אחד לא פוגע
ואף אחד לא נפגע
|
תצא, תצא כבר!
אני לא יכולה לסבול יותר!
|
באותו הרגע אני נכנסת לעולם מוזר
עולם חשוך כמעט בלי אור בכלל.
פתאום אני רואה אור מבצבץ
ונער יפה תואר הולך.
|
הלב שלי בודד
אין לו אהבה.
הפה שלי יבש
אין לו נשיקות.
|
הדמעות עומדות בעיניים
מאימות לזלוג על הלחיים.
|
אמא אמרה שישי אלוהים.
אמא אמרה אבל כבר לא אומרת כלום.
|
|
|
לזכור ולא
לשכוח. אם שכחת
- תכתוב על
היד.
הדרך הנכונה
להתייחס ליום
השואה |
|
