|
 כי סערת עלי. לנצח אנגנך.- נ. אלתרמן |
משקל נוצה
המוזה לא גרה פה יותר. עמכם הסליחה.
בכל מקרה למי שנקלע לכאן, יש מספיק יצירות, ישנות
וגם חדשות.
תבלו.
רוב רובו של הדף הזה מוקדש לאישתי ולילדים,
למרות שממעט לכתוב עליהם, הם עדיין ההשראה הכי גדולה
שלי.
"מוטב לכתוב לעצמך ולאבד את קהל הקוראים מאשר לכתוב
לקהל הקוראים ולאבד את עצמך"
סיריל קונולי
מהילידים
משנורר, צופר, הוזה דעות וחבר נבחרת ישראל לשעבר
בשחייה צורנית. הנבחרת עדיין ישנה, רק אני ער
ולשעבר.
יש הנחייה פה בצד לכתוב עלי בגוף שלישי.
לאנשים בגוף שלישי תמיד יש מה להגיד עליך, ולרוב הם
חושבים שאתה לא ממצה את הפוטנציאל הטמון בך.
פוטנציאל זאת מילה של אנשים שהם לא אתה.
ארנולד שוורצנגר אמר give these people air
זה מתוך total recall, אבל בטח גם מתוך החיים של
כולנו.
הראשון שלי נמצא במונולוגים "מכנסי מגבת ורודים"
http://stage.co.il/Stories/48372
השיר הכי טוב שאכתוב: "געגועי"
http://stage.co.il/Stories/484233
השירים הכי פופולארים:
"מים כבדים"
http://stage.co.il/Stories/136018
"אחרי אדם באתי אני"
http://stage.co.il/Stories/547892
הכי חרא - מה שבארכיון ועוד
למי שמגיב ואיני חוזר אליו בתגובה זה לא אתם זה אני
פשוט אין לי מה להגיד פרט לתודה וחבל לנפח דף תגובות
בתודות
אז הנה
תודה מראש
ביקורים שלי אצל המגיבים יתעכבו מעט עקב עלייה במספר
הנפשות במשפחה וירידה במספר הדקות הפנויות.
כשניכנסתי ישר ראיתי אותו, והדבר הראשון שעלה לי בראש היה
שפלדלת עוצרת לא רק אנשים רעים אלא גם ריחות רעים. מהעבר הזה
של הדלת היה הרבה יותר מסריח.
|
מכל הסרטים שעשו על חוצנים הדבר שהכי בלט בהם היה הכיעור שלהם
לעומת היופי שלנו, בני האדם.
טוב, אני חייב להודות, אני בן-אדם ממש מכוער.
|
יואכים הגיע לבית הספר שלי כשהייתי בכיתה י"א.
המנהלת שלנו תרצה, שעל כל דבר היתה אומרת לא בבית סיפרי,
לו היא אמרה כן בבית סיפרי בלי להרהר פעמיים.
יואכים היה קצת גבוה, קצת רזה והרבה בלונדיני.
לאמא שלו קראו איילת.
|
השעון המעורר שלף אותי מתוך אישתו של חיים.
אישתו של חיים, אישתו של חיים, אישתו של חיים. לפעמים נדמה לי
שכל החיים שלי סובבים סביב אישתו של חיים.
|
אני עובד במחסן של הסופר פארם ברחובות. אני אוהב לעבוד שם.
תמיד יש ריח טוב, ומלא דברים עם תמונות של בחורות יפות.
|
אני סוכן מכירות מדלת לדלת של אנציקלופדיות ומילונים. חלק מכם
בטוח מכירים אותי כי הייתי אצלכם בבית, ישבתי בסלון שלכם,
שתיתי את המיץ שלכם, למרות שלרוב אתם מציעים מים, אני אומר
שאשתה מיץ.
|
בתיכון, חיפוש המשמעות הפך לכמעט בלתי אפשרי, כי השדיים של
הבנות הסתירו כל רמז למשמעות, שאולי היה בסביבה.
|
כמעט חצי שנה אני מנסה לשכנע את עדן להתפשט, והיא מסרבת.
|
שפעם עמד לו שם עץ
שגידל מעט תוכים וקופים
|
היום בערב עדינה אמרה לאמא שהיא עוברת לגור עם דדה, החבר שלה.
דדה בסדר איתי. הוא היה בבית ספר שלי בכיתה ליד, ותמיד שמר עלי
בהפסקות.
|
הר הימלר ברך אותה לשלום ושאל לשלומה. היא מילמלה חלושות שהיא
בסדר, ויפה מצידו שהוא שואל. הוא הצביע על חדר האמבטיה, ואמר
לה שתכנס לשם להתרחץ, ושתלבש את השמלה שהכין בשבילה על הכסא.
|
ברחוב שלי גר נגר אחד.
קראו לו יוסף, והמומחיות שלו היתה ארונות קבורה מגולפים. המון
אנשים חיים היו צובאים על פתח הנגריה שלו, ומשלמים הרבה כסף
בשביל שכשהם ימותו, התולעים יאכלו אותם בתוך ארון יפה ומגולף.
|
עצרתי את הפרארי בחריקת בלמים ומשכתי אמברקס המכונית האדומה
והנוצצת עשתה סיבוב של 180 מעלות ונעצרה ליד המדרכה, מול
הכניסה למועדון מוכנה לחזרה הביתה. כמו תמיד הצלחתי לעשות את
זה באופן מושלם.
|
עיר יהודה תשפיל מבטה
בואכה ים המוות
|
כשתבואי אלי בואי אדומה
אקלף ממך שכבות אדומות בסבלנות אין ספור
אלקק ממרצפות את שביל הדמעות האדומות שצרבת בהן
|
לאחרונה נדמה לי
שאת אוהבת אותי באופן בינארי
|
בסלע הזה רוצצתי ראשו של הבל אחי, נחש בן אדם.
|
הגשם שוב מכה על הגגות
מטופף עליהם בריקוד נטול צעדים
שוצף מטה בעורקי המרזבים
|
שמיים גונבים נשימה צלולה אחרונה
ומתחילים להכחיל
|
כל המילים הסכורות חגו סביבך
רועשות וצבועות כלוחם אינדיאני
|
בניו יורק, החורף הרבה יותר קר
|
הכלבה שלי
היא מעשנת פסיבית
|
חיים על זמן שאול
מחכים למבול
זרזיף קטנטן
בתוך אוקיינוס הזמן
|
אט אט קיבץ הרוח את חיילי הפוך.
קודרי מבט, ועכורי אישון.
|
במעמקי היער מתאקלמת, באבא יאגה
לפנים כשחיה חיי נוחות, קלסתרה
היה דיוקנאות על כתלי המראות
וצילה היה מוטל כפחם, שעה שרכבה
|
צריך טיפול עשרת אלפים
שיחליפו לי את השמן
|
אפילו אתה כבר לא מקשיב לך
סיפרת לעצמך כבר הכל
פעם בשנה קנית לך דברים שאוהב
בשנה הבאה תנשוף על חבילה שלמה
בלי שמש
בלי ממש
|
בא אני עלייך בחסות האותיות
|
שלווים כשושני מים
בטרם נופר
|
כשיבוא המשיח
היו מוכנות
צאו נא ראו נא
|
במדריך ליורד המתחיל כתוב
שכל מה שנחוץ לחיים ארוכים זה
נשים לרוב בלי קשר עין
|
בשביל המסומן, המוליך בין אדם למקום, הריצוף
מהוה בקצוות.
|
עונת היחום של השועלים בעיצומה
|
אל תעצבי ירושליים
כי גם בחורף הזה לא תלבשי לבן
|
עד יעברו כלבי חוצות
ויטילו חמימותם הזהבהבה
על גזע גלמוד
|
מכשפות המאה העשרים
רוכבות על תואר שני
|
היום כבר אין רוצחים שהם אגדה כמוך
ג'ק
היום אף אחד לא טורח לחבוש צילינדר וללבוש חליפה
לפני
|
מאז שיכול לזכור את עצמו העורבים צווחים.
למעשה, אין אלו אותם עורבים.
אלה רק אותן צווחות ואותו עצמו.
|
אני, שהמילים שלי היו נשברות על מצוקי השפתיים,
מעלות בי קצף.
|
פרצתם לביתי באישונו של ליל
ארבעה רחמנים בני חיל
לבושים לבן חמושים באסמכתא
מלאכים של מטה
|
רוצו לקראתו
אל תלכו
כשתגיעו עצרו
|
במקומות בהם האדם
פסק להיות קיים
|
אם תסתכלי
על היחסים שלנו
מזוויות מסויימות
|
שמש מכה קופחת
ואין חיץ
עוד יום נולד
לתוך עולו של קיץ
|
מידי לילה טוען דמותך במחולל הסיוטים
את מופיעה בדיוק כש
המחוג הקטן שוכב כנוע מתחת לגדול
אין לך אצבעות סכינים
|
עוד בטרם נולדתי
העיר הזאת הוכרזה כעיר שחוברה לה יחדיו
והיא עדיין חצוייה.
|
אלון התולע אינו נכנע לרוח טבת
היא תכה עליו בחמה קפוצה
תשלהב בו לחישות דרקוניות קפואות
|
מזייפת
נקיקים של תאווה
מחילות דמויות ערווה
|
ראה אבא;
הקול הוא קולי והידיים הן ידיי.
|
משורר חייב שיהיו לו גם יחסי ציבור
|
חיילי האימפרייה צועדים בסך
|
כל היונים נטשו את כיכר טרפלגר
כמו היו מלח הזונח לאנחות
את הזונות בסימטאות ערי נמל
|
לא הפלישתים הם שניקרו את עיניו
שמשון היה עיוור מלידה.
|
ויודע ש
קפצה עליו הזיקנה
והוא אינו יכול לקפוץ עליה בחזרה
|
הקיץ חדל ועמו חדל השמש להעמיק בהרותיו,
אני מבכה את מות התמוז, ככתמי אהבה נשכחת
בעונת מעבר ועורי המתוח על גדמי שלדי, אני זוכרת
שלא נולדתי.
|
כל לילה הקטר של יעקב בא לנוח אצלה בתחנה הלא סופית.
|
מה אעשה ביום ההוא? הארור.
|
אנו אומות עולם
מודיעות קבל עדה ועם
בקול רוטט
על הקמת היודן סטייט
|
הם קרעו חורים בשמיים
והכוכבים נשרו דרכם
|
כשבאת אלי לסוף שבוע
השרית את בדידותי
|
כולם אוכלים סושי
ואף אחד לא מודאג
מאיפה משתין הדג
|
משבי כבשן
מנציחים
צל בלי ילדים
|
קובני זקן משוטט בין הקרואים.
ברק עורו השחום והקמוט,
|
נורמה ג'ין לא רצתה למות יפה.
|
נושא עיניים אל האופק
מביט בספינת האופל
שפקדה משכני
מתרחקת
מציירת עבר בעשן
היא תשוב
|
עַתָּה מִשֶּׁנּוֹתְרוּ שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה שָׁעוֹת לְהַשְׁלָמַת
גְּזַר תֶּקֶן יוֹמִי, אֲנִי סוֹפֶרֶת בַּחִשּׁוּב לְאָחוֹר
אֲחוּזֵי הַהִמָּצְאוּת בַּקִּזּוּז שִׁעוּר הֵעָדְרוּת
ועוֹש-ָה סְפֶּקוּלַצְיוֹת עֲבוּר רְכִיבֵי ש-ְכַר עִידוּד
|
אמצי אותי אל שדייך
בשניה
בשלישית
|
שרב שוב רודה בארץ ישראל.
אותה פיסת אדמה שמלכים, קיסרים וסולטאנים חשקו בטרשיה.
|
בימים בהירים רואים מבית הורייך את ההרודיון
|
בגן העדן הילכתי על ארבע.
לא הייתי מותר מן הבהמה. וטוב.
|
שערות תפוח מרעיל דעת
נכרכו סביב רגלייך
כקורי עכשוב
|
עש אחרון של קיץ מפרפר החוצה
|
מתוך בטנך החצויה
יעלה הקיסר הבא
|
מוקש שנזרע בשדות הבשן
גם אלף חודשי חורף גשומים
מעל הממוצע הרב שנתי
לא יגרמו לו לשנות דרכיו
|
בצהריים הגבוהים
בשני קצוות מאובקים של רחוב ארוך ויחיד
|
כשאת שמחה
אני נהיה עצוב...
שלמות
|
אני יכול לומר כמעט בוודאות
היכן יוולד המתנחל הבא
|
היו אלה ימים בהם ידעתי
ימין זו הכותבת ושמאל זה שעון סייקו שמחוגיו זוהרים בחשכה
|
מאחורי המדף של השימורים
מתפשט מולך
|
ירח נשקף בחלונך
מביט בך
צהוב ושותק
רואה הוא הכל
ומכתשיו חושק
|
בעוד שישים שנים
בואו בהמוניכם לחלל את קברי
|
כשחיבקתי אותך ייחלתי שלא יהיה כבד
|
שש שנים רצוצות
עבד בשדותייך
|
רואה לך בלבן של העיניים
איך החיים מצטעפים
מאדימים
|
פעם היית נקודה
זעירה
שחורה
דחוסה
|
למה אבא?
למה שילחת יונתי בשלישית?
למה שילחת עד בלי שוב?
|
הכל היה מוכן
האמבטיה נקיה
מבהיקה בלובנה
מלאה חציה במים
אולי חצי ריקה
מה זה בכלל משנה
הרי חצי זה חצי
|
החלטתי
מחר אני צועד
הולך להפגין
אני מזדהה
עכשיו רק נשאר להחליט איזה שלט
|
בהולנד קמה מפלגת פדופילים שתכליתה - להאבק על זכותם
של ילדים מגיל שתיים עשרה ומעלה, להיות חופשיים מינית.
|
רכבת יוצאת בשעה כלשהי ביום כלשהו מנקודה א. לנקודה ב.
|
אל הארכיון האישי (30 יצירות מאורכבות)
|
|
בזמן האחרון
שמתי לב לזה
שכמות האנשים
שחותמים על
הסלוגנים שלהם
ב"אלוהים" עולה.
לעומת זאת, אני
נשארתי רק אחד.
תעלומה ממש.
אלוהים, לא ממש
מבין. |
|
