המוזה לא גרה פה יותר. עמכם הסליחה.

בכל מקרה למי שנקלע לכאן, יש מספיק יצירות, ישנות
וגם חדשות.
תבלו.

רוב רובו של הדף הזה מוקדש לאישתי ולילדים,
למרות שממעט לכתוב עליהם, הם עדיין ההשראה הכי גדולה
שלי.

"מוטב לכתוב לעצמך ולאבד את קהל הקוראים מאשר לכתוב
לקהל הקוראים ולאבד את עצמך"
סיריל קונולי

מהילידים
משנורר, צופר, הוזה דעות וחבר נבחרת ישראל לשעבר
בשחייה צורנית. הנבחרת עדיין ישנה, רק אני ער
ולשעבר.
יש הנחייה פה בצד לכתוב עלי בגוף שלישי.
לאנשים בגוף שלישי תמיד יש מה להגיד עליך, ולרוב הם

חושבים שאתה לא ממצה את הפוטנציאל הטמון בך.
פוטנציאל זאת מילה של אנשים שהם לא אתה.
ארנולד שוורצנגר אמר  give these people air
זה מתוך total recall,  אבל בטח גם מתוך החיים של
כולנו.


הראשון שלי נמצא במונולוגים "מכנסי מגבת ורודים"
http://stage.co.il/Stories/48372

השיר הכי טוב שאכתוב: "געגועי"
http://stage.co.il/Stories/484233

השירים הכי פופולארים:
"מים כבדים"  
http://stage.co.il/Stories/136018
"אחרי אדם באתי אני"
http://stage.co.il/Stories/547892


הכי חרא - מה שבארכיון ועוד


למי שמגיב ואיני חוזר אליו בתגובה זה לא אתם זה אני
פשוט אין לי מה להגיד פרט לתודה וחבל לנפח דף תגובות
בתודות
אז הנה
תודה מראש
ביקורים שלי אצל המגיבים יתעכבו מעט עקב עלייה במספר
הנפשות במשפחה וירידה במספר הדקות הפנויות.

אני מוטי כשניכנסתי ישר ראיתי אותו, והדבר הראשון שעלה לי בראש היה שפלדלת עוצרת לא רק אנשים רעים אלא גם ריחות רעים. מהעבר הזה של הדלת היה הרבה יותר מסריח.

אבולוציה קובץ שירים ובסוף הטבע יהפוך דרכיו

מכנסי מגבת ורודים הכל היה מוכן האמבטיה נקיה מבהיקה בלובנה מלאה חציה במים אולי חצי ריקה מה זה בכלל משנה הרי חצי זה חצי

ביכורים דיגיטלי

הכניסני תחת כנפך טבע