[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עורבא פרח
כי סערת עלי. לנצח אנגנך.- נ. אלתרמן

 
משקל נוצה


אל היוצרים המעריכים את עורבא פרח
המוזה לא גרה פה יותר. עמכם הסליחה.

בכל מקרה למי שנקלע לכאן, יש מספיק יצירות, ישנות
וגם חדשות.
תבלו.

רוב רובו של הדף הזה מוקדש לאישתי ולילדים,
למרות שממעט לכתוב עליהם, הם עדיין ההשראה הכי גדולה
שלי.

"מוטב לכתוב לעצמך ולאבד את קהל הקוראים מאשר לכתוב
לקהל הקוראים ולאבד את עצמך"
סיריל קונולי

מהילידים
משנורר, צופר, הוזה דעות וחבר נבחרת ישראל לשעבר
בשחייה צורנית. הנבחרת עדיין ישנה, רק אני ער
ולשעבר.
יש הנחייה פה בצד לכתוב עלי בגוף שלישי.
לאנשים בגוף שלישי תמיד יש מה להגיד עליך, ולרוב הם

חושבים שאתה לא ממצה את הפוטנציאל הטמון בך.
פוטנציאל זאת מילה של אנשים שהם לא אתה.
ארנולד שוורצנגר אמר  give these people air
זה מתוך total recall,  אבל בטח גם מתוך החיים של
כולנו.


הראשון שלי נמצא במונולוגים "מכנסי מגבת ורודים"
http://stage.co.il/Stories/48372

השיר הכי טוב שאכתוב: "געגועי"
http://stage.co.il/Stories/484233

השירים הכי פופולארים:
"מים כבדים"  
http://stage.co.il/Stories/136018
"אחרי אדם באתי אני"
http://stage.co.il/Stories/547892


הכי חרא - מה שבארכיון ועוד


למי שמגיב ואיני חוזר אליו בתגובה זה לא אתם זה אני
פשוט אין לי מה להגיד פרט לתודה וחבל לנפח דף תגובות
בתודות
אז הנה
תודה מראש
ביקורים שלי אצל המגיבים יתעכבו מעט עקב עלייה במספר
הנפשות במשפחה וירידה במספר הדקות הפנויות.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כשניכנסתי ישר ראיתי אותו, והדבר הראשון שעלה לי בראש היה
שפלדלת עוצרת לא רק אנשים רעים אלא גם ריחות רעים. מהעבר הזה
של הדלת היה הרבה יותר מסריח.

מכל הסרטים שעשו על חוצנים הדבר שהכי בלט בהם היה הכיעור שלהם
לעומת היופי שלנו, בני האדם.
טוב, אני חייב להודות, אני בן-אדם ממש מכוער.

יואכים הגיע לבית הספר שלי כשהייתי בכיתה י"א.
המנהלת שלנו תרצה, שעל כל דבר היתה אומרת לא בבית סיפרי,
לו היא אמרה כן בבית סיפרי בלי להרהר פעמיים.
יואכים היה קצת גבוה, קצת רזה והרבה בלונדיני.
לאמא שלו קראו איילת.

השעון המעורר שלף אותי מתוך אישתו של חיים.
אישתו של חיים, אישתו של חיים, אישתו של חיים. לפעמים נדמה לי
שכל החיים שלי סובבים סביב אישתו של חיים.

אני עובד במחסן של הסופר פארם ברחובות. אני אוהב לעבוד שם.
תמיד יש ריח טוב, ומלא דברים עם תמונות של בחורות יפות.

אני סוכן מכירות מדלת לדלת של אנציקלופדיות ומילונים. חלק מכם
בטוח מכירים אותי כי הייתי אצלכם בבית, ישבתי בסלון שלכם,
שתיתי את המיץ שלכם, למרות שלרוב אתם מציעים מים, אני אומר
שאשתה מיץ.

סופני
בתיכון, חיפוש המשמעות הפך לכמעט בלתי אפשרי, כי השדיים של
הבנות הסתירו כל רמז למשמעות, שאולי היה בסביבה.

קונספירציה
כמעט חצי שנה אני מנסה לשכנע את עדן להתפשט, והיא מסרבת.

שפעם עמד לו שם עץ
שגידל מעט תוכים וקופים

היום בערב עדינה אמרה לאמא שהיא עוברת לגור עם דדה, החבר שלה.
דדה בסדר איתי. הוא היה בבית ספר שלי בכיתה ליד, ותמיד שמר עלי
בהפסקות.

הר הימלר ברך אותה לשלום ושאל לשלומה. היא מילמלה חלושות שהיא
בסדר, ויפה מצידו שהוא שואל. הוא הצביע על חדר האמבטיה, ואמר
לה שתכנס לשם להתרחץ, ושתלבש את השמלה שהכין בשבילה על הכסא.

ברחוב שלי גר נגר אחד.
קראו לו יוסף, והמומחיות שלו היתה ארונות קבורה מגולפים. המון
אנשים חיים היו צובאים על פתח הנגריה שלו, ומשלמים הרבה כסף
בשביל שכשהם ימותו, התולעים יאכלו אותם בתוך ארון יפה ומגולף.

עצרתי את הפרארי בחריקת בלמים ומשכתי אמברקס המכונית האדומה
והנוצצת עשתה סיבוב של 180 מעלות ונעצרה ליד המדרכה, מול
הכניסה למועדון מוכנה לחזרה הביתה. כמו תמיד הצלחתי לעשות את
זה באופן מושלם.


לרשימת יצירות השירה החדשות
קובץ שירים
ובסוף
הטבע יהפוך דרכיו

עיר יהודה תשפיל מבטה
בואכה ים המוות

קצרצר
כשתבואי אלי בואי אדומה
אקלף ממך שכבות אדומות בסבלנות אין ספור
אלקק ממרצפות את שביל הדמעות האדומות שצרבת בהן

קצרצר
לאחרונה נדמה לי
שאת אוהבת אותי באופן בינארי

לפעמים לבד לי

תמיד ירוקה
זקופה

קובץ שירים
בסלע הזה רוצצתי ראשו של הבל אחי, נחש בן אדם.

הגשם שוב מכה על הגגות
מטופף עליהם בריקוד נטול צעדים
שוצף מטה בעורקי המרזבים

שמיים גונבים נשימה צלולה אחרונה
ומתחילים להכחיל

כל המילים הסכורות חגו סביבך
רועשות וצבועות כלוחם אינדיאני

קובץ שירים
בניו יורק, החורף הרבה יותר קר

זו רק אשלייה

קצרצר
הכלבה שלי
היא מעשנת פסיבית

"אלוהים אני גומרת"

חיים על זמן שאול
מחכים למבול
זרזיף קטנטן
בתוך אוקיינוס הזמן

אט אט קיבץ הרוח את חיילי הפוך.
קודרי מבט, ועכורי אישון.

במעמקי היער מתאקלמת, באבא יאגה
לפנים כשחיה חיי נוחות, קלסתרה
היה דיוקנאות על כתלי המראות
וצילה היה מוטל כפחם, שעה שרכבה

צריך טיפול עשרת אלפים
שיחליפו לי את השמן

אפילו אתה כבר לא מקשיב לך
סיפרת לעצמך כבר הכל
פעם בשנה קנית לך דברים שאוהב
בשנה הבאה תנשוף על חבילה שלמה
בלי שמש
בלי ממש

ארוטי
בא אני עלייך בחסות האותיות

קצרצר
שלווים כשושני מים
בטרם נופר

כשיבוא המשיח
היו מוכנות
צאו נא ראו נא

קובץ שירים
במדריך ליורד המתחיל כתוב
שכל מה שנחוץ לחיים ארוכים זה
נשים לרוב בלי קשר עין

ארוטי
ואת
כבר לא בתולה

שואה
בשביל המסומן, המוליך בין אדם למקום, הריצוף
מהוה בקצוות.

קובץ שירים
עונת היחום של השועלים בעיצומה

קצרצר
אל תעצבי ירושליים
כי גם בחורף הזה לא תלבשי לבן

עד יעברו כלבי חוצות
ויטילו חמימותם הזהבהבה
על גזע גלמוד

ארוטי
מכשפות המאה העשרים
רוכבות על תואר שני

זוכרת את עץ השזיף

היום כבר אין רוצחים שהם אגדה כמוך
ג'ק
היום אף אחד לא טורח לחבוש צילינדר וללבוש חליפה
לפני

מאז שיכול לזכור את עצמו העורבים צווחים.
למעשה, אין אלו אותם עורבים.
אלה רק אותן צווחות ואותו עצמו.

אני, שהמילים שלי היו נשברות על מצוקי השפתיים,
מעלות בי קצף.

פרצתם לביתי באישונו של ליל
ארבעה רחמנים בני חיל
לבושים לבן חמושים באסמכתא
מלאכים של מטה

בארון הצר
לא מעזים לזוז

הם רופאים
הם יודעים

מינימליסטי
רוצו לקראתו
אל תלכו
כשתגיעו עצרו

היהודי הזה-
צבוע

אתמול לפני חצות

יושב על סלע
מורם מעדר

במקומות בהם האדם
פסק להיות קיים

אם תסתכלי
על היחסים שלנו
מזוויות מסויימות

שמש מכה קופחת
ואין חיץ
עוד יום נולד
לתוך עולו של קיץ

מידי לילה טוען דמותך במחולל הסיוטים
את מופיעה בדיוק כש
המחוג הקטן שוכב כנוע מתחת לגדול
אין לך אצבעות סכינים

צמד שירים
עוד בטרם נולדתי
העיר הזאת הוכרזה כעיר שחוברה לה יחדיו
והיא עדיין חצוייה.

אלון התולע אינו נכנע לרוח טבת
היא תכה עליו בחמה קפוצה
תשלהב בו לחישות דרקוניות קפואות

מזייפת
נקיקים של תאווה
מחילות דמויות ערווה

ארוטי
פרות רזות
פרות שמנות

קצרצר
ראה אבא;
הקול הוא קולי והידיים הן ידיי.

קובץ שירים
משורר חייב שיהיו לו גם יחסי ציבור

חיילי האימפרייה צועדים בסך

מקום
כל היונים נטשו את כיכר טרפלגר
כמו היו מלח הזונח לאנחות
את הזונות בסימטאות ערי נמל

קובץ שירים
לא הפלישתים הם שניקרו את עיניו
שמשון היה עיוור מלידה.

בירושליים
בסמטאות הישנות

כמעיין המתגבר
אתאושש

ויודע ש
קפצה עליו הזיקנה
והוא אינו יכול לקפוץ עליה בחזרה

תחושתי
הקיץ חדל ועמו חדל השמש להעמיק בהרותיו,
אני מבכה את מות התמוז, ככתמי אהבה נשכחת
בעונת מעבר ועורי המתוח על גדמי שלדי, אני זוכרת
שלא נולדתי.

כל לילה הקטר של יעקב בא לנוח אצלה בתחנה הלא סופית.

הו אל כל יכול

רכבות הרים צוללות עכשיו

קובץ שירים
קימורים רכים
בלילות

ארספואטיקה
מה אעשה ביום ההוא? הארור.

מינימליסטי
לקחת
תמונות עציצים חתול

אנו אומות עולם
מודיעות קבל עדה ועם
בקול רוטט
על הקמת היודן סטייט

הם קרעו חורים בשמיים
והכוכבים נשרו דרכם

ושני דדים
שופעים

קצרצר
כשבאת אלי לסוף שבוע
השרית את בדידותי

קובץ שירים
כולם אוכלים סושי
ואף אחד לא מודאג
מאיפה משתין הדג

משבי כבשן
מנציחים
צל בלי ילדים

קובני זקן משוטט בין הקרואים.
ברק עורו השחום והקמוט,

נורמה ג'ין לא רצתה למות יפה.

מפתה כאלף
פילגשים

נושא עיניים אל האופק
מביט בספינת האופל
שפקדה משכני
מתרחקת
מציירת עבר בעשן
היא תשוב

הגות
עַתָּה מִשֶּׁנּוֹתְרוּ שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה שָׁעוֹת לְהַשְׁלָמַת
גְּזַר תֶּקֶן יוֹמִי, אֲנִי סוֹפֶרֶת בַּחִשּׁוּב לְאָחוֹר
אֲחוּזֵי הַהִמָּצְאוּת בַּקִּזּוּז שִׁעוּר הֵעָדְרוּת
ועוֹש-ָה סְפֶּקוּלַצְיוֹת עֲבוּר רְכִיבֵי ש-ְכַר עִידוּד

אמצי אותי אל שדייך
בשניה
בשלישית

הגות
שרב שוב רודה בארץ ישראל.
אותה פיסת אדמה שמלכים, קיסרים וסולטאנים חשקו בטרשיה.

בימים בהירים רואים מבית הורייך את ההרודיון

קצרצר
בגן העדן הילכתי על ארבע.
לא הייתי מותר מן הבהמה. וטוב.

שערות תפוח מרעיל דעת
נכרכו סביב רגלייך
כקורי עכשוב

עש אחרון של קיץ מפרפר החוצה

מתוך בטנך החצויה
יעלה הקיסר הבא

מוקש שנזרע בשדות הבשן
גם אלף חודשי חורף גשומים
מעל הממוצע הרב שנתי
לא יגרמו לו לשנות דרכיו

בצהריים הגבוהים
בשני קצוות מאובקים של רחוב ארוך ויחיד

קובץ שירים
כשאת שמחה
אני נהיה עצוב...
שלמות

אני יכול לומר כמעט בוודאות
היכן יוולד המתנחל הבא

היו אלה ימים בהם ידעתי
ימין זו הכותבת ושמאל זה שעון סייקו שמחוגיו זוהרים בחשכה

מי את?
שאלתי

קובץ שירים
עכשיו-
תבלעי

ברמקולים

בבוקר האלף השלישי לספירה

מאחורי המדף של השימורים
מתפשט מולך

ירח נשקף בחלונך
מביט בך
צהוב ושותק
רואה הוא הכל
ומכתשיו חושק

קובץ שירים
עינויי אלכסון
היום יתמו

בעוד שישים שנים
בואו בהמוניכם לחלל את קברי

כשחיבקתי אותך ייחלתי שלא יהיה כבד

שש שנים רצוצות
עבד בשדותייך

רואה לך בלבן של העיניים
איך החיים מצטעפים
מאדימים

פעם היית נקודה
זעירה
שחורה
דחוסה

למה אבא?
למה שילחת יונתי בשלישית?
למה שילחת עד בלי שוב?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הכל היה מוכן
האמבטיה נקיה
מבהיקה בלובנה
מלאה חציה במים
אולי חצי ריקה
מה זה בכלל משנה
הרי חצי זה חצי

החלטתי
מחר אני צועד
הולך להפגין
אני מזדהה
עכשיו רק נשאר להחליט איזה שלט

בהולנד קמה מפלגת פדופילים שתכליתה - להאבק על זכותם
של ילדים מגיל שתיים עשרה ומעלה, להיות חופשיים מינית.

רכבת יוצאת בשעה כלשהי ביום כלשהו מנקודה א. לנקודה ב.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה

טבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (30 יצירות מאורכבות)
שיט, ברח לי.






אחד שהיה לו
אחלה רעיון
לסלוגן


תרומה לבמה





יוצר מס' 6048. בבמה מאז 15/9/01 15:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעורבא פרח
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה