|
מטורף שלא הבין דבר לימד אותי לחשוב,
תמהוני שקט ששכח את שמו לימד אותי לכתוב.
תקשיבו, תקשיבו לקולות, ותאמינו... תמיד.
"ואז היה אחד..."
"...והשאר זה
שקט."
until their souls shall rest... until my dreams will burst,
until my love awakes...
|
כשם ששיקרת בחיוך לילד ששם בך מבטחו
עקרת כל שורש של תמימות מנשמתו,
לא נשאר דבר מלבד צביטה מעיקה
בליבך.
|
האם אתה יודע את הכוונה שב"להצטער"?
נפשך ממריאה על כנפיים אפלות.
תשתנה, אך אל תשאף להיות אחר,
גם זו לא הייתה...
|
החיוך נגנב באכזריות והשמחה נרצחה,
העצב בוער והדמעות עולות מעל האדמה.
|
עיניי התכלת מצטמקות וחיוך מתוק נגלה,
אני נקרע בתוכי
ואומר...
|
כל כך יפות,
כל כך טובות,
כל כך רעות,
כל כך דומות,
כל כך שונות
|
העיוור רואה את שעומד לנגד עיניינו,
הנתרן מריח את הפרידה של המוות מהחיים,
וזה שלא...
|
עומד בנפילתי
דממה רועמת בלבי
|
שני לבבות שלמים
שניים.
אחד,
לב אחד חשוך
|
אחד רצה אהבה
אחד רצה שלווה
אחד רצה שלום
אחד רצה חלום
|
כשאתה עונה תשובה במבט שפוף - תדע שנכנעת,
כשאתה חושב על תשובה מייאשת - אל תקווה
|
מלותיי האחרונות - "כל כך יפה..."
|
כשישתקף במראה
יראה את ליבו מתמוסס
בשלה כלא היה
|
ארבע קוביות קרח בכוס מלאה בזיכרונות
כמו ששתינו ורצינו לשמוח
אותה הכוס אך עם כוונות ריקניות
מוזר, עכשיו אני רוצה לשכוח
|
נשימתה האיטית מתגברת,
ולה שפתיים אדומות ומלאות...
|
אני נמס, דועך -
לא נותר דבר
|
עדיין הלב פועם בחזקה,
עדיין מחכה בצפייה...
|
עמוק בפנים ראיתי את שאף אחד לא ראה
אך שתקתי לשם ההבנה,
עמוק בפנים הרגשתי לא בשבילי...
הרגשתי בשבילה,
|
נהר של תקוות התייבש
סדן זועם חושל בצער
משפט שלחינם נאמר
גבר נותר ללא אהבה
|
בינתיים ליבו טובע בריקנות
בלתי מזוהה
ושמו נותר צרוב לעד בליבה.
|
בית חם ואוהב, שדה הנושק באופק
לשמיים הכחולים והטהורים.
ובשדה ילדה קטנה משחקת וצוחקת,
שני הוריה מביטים בה באהבה.
|
|
|
מה קדם למה:
החביתה או העוף
בגריל? |
|
