|
יליד 1982
בעין האויב, מזמן הפך למעיין צבעים ממנו קל להתעלם
מרוץ חסר תקדים, אחר תקדים שהוא חסר
סימני חיים כבר יובלות הפכו למוצר אבוד
הלב הנו היכן שהבית , אך הלב , כולו חלוד
מה השתבש, הפסקנו לחלום, מתי בלבלנו חום בקור?
|
"הוא קטן ויפה, דומה לך עד מאוד"
לחשה לאוזני, והמתיקה לי סוד
"הוא יהיה אצילי וחזק, אך בעל מזג מר
הוא יכבוש את הוואדי, וייקח את ההר
|
ליצן חצר גולל בלשונו גורלות
כל מעיו מרקיבים וחולים
יצביע על הזריחה הכתומה
ותדע אשר מתו על מזבחה
חיבוקם של אלפי זונות
|
על קצה מזח הנמל, משקיף אל הזריחה
כלב צולע וגומע עוד חצי של דריכה
בשמיים חגים צללים מבשרים את בוא מחר
ליטופם המשכנע, של פלצות ולשד קר
|
בחולי שנותיי הרכות, בשיני חלב רקובות בחטא
לא אנגוס בהם, בילדי, גם כאשר גני יפרח
|
שרירים נמתחים, גידים מתכווצים
המכונה האנושית גורפת גיצים
ואש מרצדת, קופחת, כגשם
בלב הלוליין, כרוטנת שואגת
|
קרני-אור חיוורות יופיעו
במבטך, הכחול בשיא פריחה
אטבול בבריכות האור שבעיניך
פרי נצח שכחה
|
הרגליים פסעו בקלילות והאצבעות נכרכו כחומה
אני לבשתי שחורים, ואת, כתמיד היית עירומה
הרחבה הייתה שוממת, מי שנכח, נכח בטעות
כדי להשלים את החוסר, נעתי בה בפרעות
|
פדחת נושקת מקבץ עלי שלכת
ציפורן מרקדת את מקטרת העץ
עולה לשפה, ננשכת, נגמלת
מאותם רגעים של שלווה חמימה
ערפילים מעשנים, עולים נטמרים
מטפטפים ארומה של פחדים ישנים
|
נוגסים, לוקקים את התפרחת גורסים
והשוקט המתה בקול מסופק
מדי פעם נחרה נשמעת, כשעוד כיבה מספחת
את מה שהיה פעם שלי
|
וכהאפיר היום, התרחבו אישונים, בוהים בקירות
ציפורניים כוססים, מחפשים פתרונות, מסדרונות קרים
|
|
|
זה נכון, פעם
הדרך לגהינום
היתה רצופה
כוונות טובות
אבל לפני שנה
החלפנו לאקרשטין
זה אולי פחות
טראגי
אבל מגיעים הרבה
יותר מהר
האנטי כרייסט
ברגע של וידוי |
|
