|
 343030
עמרי נחמן, יליד 1980, גדל במרכז, בבית שלם, בלי
בעיות שלא הוא המציא לעצמו. מתעניין בפילוסופיה, קצת
שירה, קצת קולנוע והרבה ספרות.
כותב סיפורים קצרים, אוטוביוגפיים לא יותר משאר
היצירות הכתובות.
כתיבתו מושפעת מג. ג. מארקס, א. המינגווי, וג. דה
מופסן.
סיפוריו עוסקים ברגשות אנושיים (למי שמכיר), בעיקר
ניכור ובדידות - נכה ממורמר שופט את עצמו מכסא
הגלגלים, אדם ששגעונו של אביו סולל את מסלול חייו
וכו'.
אופיר שם לב שמשהו לא בסדר, כשניסה בפעם הראשונה להסביר לגננת
שלו שיש כמה גוונים של שחור, והיא, בגיחוך סלחני הסבירה לו שיש
רק שחור אחד.
זה היה משבר אמון די רציני, אפילו בסטנדרטים של היום. הגננת
הרי לא אמורה לטעות. אבל בכל זאת. משהו פה הסריח.
|
מבטי נסוב אל חריקת דלת הכניסה. דלת מעוצבת וסטרילית שהאוושה
הצורמת כמו הוצמדה לה בניתוח או הושמעה מרמקול סמוי מן העין.
עד שראיתי מי נכנס, או ליתר דיוק, עד שהצלחתי להבין מי נכנס,
עוד ניסיתי להיזכר עם הדלת המטופחת צווחה כך כשנכנסו אנחנו.
|
יחסו אל העולם היה פשוט: הוא שנא אותו. את האנשים שהולכים בו
ועושים רעש, את האבק, הפרפרים והפרות כאחד. הדברים המכוערים
הגעילו אותו והיפים דחו אותו בהצלחתם הבוטה והמוחצנת. יום אחד
הופיעה בחייו, והרסה את הכל.
|
עכשיו השאלה חוזרת אלי, מציקה, מעיקה, הופכת בקרביי, נשארת
מיותמת מתשובה. אני צריך להעסיק את עצמי אבל חבל לי על הזמן,
אז אני נשאר לחשוב, לרחם על עצמי, ובכל מקום מחשבה רעה ניצתת
במילה, בלחישה, באוושה, באישה.
|
ציפור עץ - צילום ללא עריכת מחשב
|
עיבוד מחשב של פז שימוס תתר וקיסם
|
|
|
האלוהים
משחררת!
ב"ה, מחזיר
בתשובה, מרסס
גרפיטי על בית
כנסת שרוף
בלוג'. |
|
