|
עמרי שומרון נולד וגדל במרכז הארץ. מגיל צעיר התחבבו
עליו תחומי האמנויות והתקשורת. במהלך השנים האחרונות
הצליח שומרון להשתלב בתחומים הללו באופן עסקי.
בנוסף להיותו איש של מילים, הוא איש של מעשים.
שאיפותיו לעתיד הקרוב הן להתפתח בתחומים שמעסיקים
אותו כרגע: משפחה, אהבה ואושר.
הוא מתכנן להוציא ספרי פרוזה ושירה לכשיתבגר
ובינתיים הנאתכם מכתביו מובטחת
2006 שומרון שומר על הגחלת ומאמין בפיות
רק שמות ומקומות שונו בשמם מפאת צניעות הפרט
עיניו ירוקות כהות, אישוניו יוצאים במחול עם תזוזת המגב,
וריסיו נוגעים אלה באלה בספירה מדויקת של ארבע שניות לנגיעה.
|
אני רוצה לנצור את כל כולה בתוכי, לאהוב אותה הכי בעולם,
להעניק לה עכשיו שווה בשווה למה שהעניקה לי. רוצה להגיד לה כמה
שאני אוהב אותה ופשוט לא מסוגל.
|
השמיים היו מלאי כוכבים כשהוא ראה מולו זוג אוהבים, דמעת
זכוכית נשרה מעינו והתנפצה על הרצפה. כל המחשבות התבלגנו והוא
עשה סלט של מילים בשכל. פתאום הוא הבין שרע לו.
|
לילה ראשון בתל אביב ומרגיש כמו בסרט
לילה ראשון בלי אימא בזמן שאני הופך לגברת
ואיפה האהבה?
|
שחר מחפש אהבה בחיים. במיוחד עכשיו כשהוא יודע שסקס זה לא
אהבה.
|
ליאת וטל אוהבים. אבל לבית החולים הוא לא ליווה אותה.
|
עדי בהריון, היא לא תעשה הפלה כי היא זוכרת מה קרה לליאת. היא
רואה כמה שכואב לה. עדי תלד את התינוק בעוד חצי שנה, היא סיפרה
לי אתמול שאימא שלה כבר יודעת. לצבא היא לא הולכת ואת החיים
היא לא תגמור בטוב. ליאת ועדי לא מדברות, כל העיתונים כתבו על
החברה החדשה של א
|
כי אהבתי אותך המון וחבל שקלטתי מאוחר מדי
ופעם ראשונה שלא מוצא סוף מתאים...
|
סיגריה, אור עמום, והיא יפה, בערך
בגלל כל זה לא רוצה להיות יותר מלך!
|
אני רוצה להמשיך לכתוב, אני רוצה להפסיק
אני רוצה לדעת מה שאני רוצה, אף פעם לא יודע
|
לא רוצה לבכות, הדמעות יחכו לפעם אחרת, נותן רק לאחת לצנוח.
וסימני השאלה שכולם מדברים עליהם מתחילים לבקר אצלי במוח.
|
מבוכים ובוכים מתי ייגמר לי לדעת
כשהולכים המתים מחליף אותם בלב הפחד
עיניים גדולות מזילות דמעה ואצבעות אסורות
אני לא ביקשתי שתמותו אז למה דווקא לא לחיות
|
מפחד להתאכזב מלהרגיש
מפחד להרגיש כמו כולם
כמו בן אדם
|
עוצם את העיניים ומנסה לדמיין את הטעם של החיים שלי
ומרגיש טעם מר, משהו בין ארוחת צהרים לכעס, דמעות וקנאה
אני רוצה לקחת כדור שיעלים את הטעם הנוראי הזה מהפה שלי
אבל אז אני נזכר שאסור לי
|
והוא לא אהב אותי, ואני שנאתי אותו
וזה כאב, וזה הפסיק, וביקשתי יפה הביתה
והוא קרא לעצמו עמרי
|
אני פוחד, אני קטן, אני רוצה לבכות
תנו לי לעצור, לא לעלות על הרכבת
תנו לי להיות ילד רק עוד כמה דקות
|
מנסה לצייר ולא יוצאות צורות
רק צבעים בערבוביה לא מובנת
אבל בלב שלי כל צבע אומר משהו
|
בגיטרות ופסנתר
מנגנים דואט אמיתי
בלי דיבור, בלי חיוך, בלי אהבה
|
מה אתם קוראים את הדברים האישיים שלי?
מי הכניס אותכם לעמוד הזה ונתן לכם את שרביט השופטים
לשופטים יש בכלל שרביט או שזה סתם מקל שתקוע לכם בתחת?
|
"בנוגע אליך. אני לא יכול להישאר אדיש כלפיך, אתה גורם לי לחוש
דברים שמעולם לא הרגשתי.מעולם לא ידעתי טעמה של אהבה. והיום
כשנפגשנו בפעם הראשונה, אתה ואני, ידעתי בכל גופי שאתה האיש,
אותך אני אוהב, אותך אני רוצה".
|
אין לי בעיה שתחיה כמו שבא לך
אין לי בעיה שתמות
|
דווקא היום איבדתי הכל,
איבדתי אותך.
|
האובססיה שלי ניצחה את הפחד שלך, ועכשיו שנינו הפסדנו במשחק
תנסה לחשוב מה היה קורה אם לא היית כל כך מפחד ממני, אם היית
אוהב אותי
|
לא ייחסתי שום חשיבות לעובדה שהיא לובשת מדים של זית
וכותבת כל מה שאני אומר
|
סיגריה ושוקו שמתחלפים בכדור הרגעה וודקה. שתיים בלילה לא ישן.
יום כיפור ואני מחפש את חשבון הנפש שלי. נעלם קצת מעיניי הנפש
הזה
|
כאב לי לריב איתך, למה הרשע שולט בי
ורציתי לצרוח, עליך
|
סבא נפטר ברוך דיין אמת. שירה. היום בבוקר שלחה לי הודעת טקסט
לפלא פון. עצוב לי בשבילה. טוב, לפחות היא אספה זיכרונות.
|
אני יכול לחכות לזה שילך איתי לישון, יחד נראה סרטים קיטשיים
בערבי שבת ונזדיין כמו שפנים על רצפת הפרקט במטבח. אבל אני
יכול לחכות לנצח. מי שחושב כמה טוב יכול להיות לו, בדרך כלל
מסיים במקום שהכי רע בשבילו. בין אושר וסבל יש גבול דק.
|
שום דבר עכשיו לא כמו פעם. חיים כאלה משונים. אם מישהו היה
מבקש ממני להסביר, הייתי מתבלבל. אבל אף אחד לא מבקש.
עושה מונולוגים מול המראה במקלחת. מדבר בטלפון ומתרכז בעננים.
|
העולם גוסס מבפנים, גם אני. בקבר שחפרתי לעצמי!
אין לי אומץ להגיע להחלטות, של אהבה, אושר, חיים.
אני מפחד לשבור דברים.
|
בדרך טרשים וחתחתים, הצלחתי להגיע לצוק גבוה הגובל בים, והבנתי
שהגעתי למחוז חפצי-הגן הקסום. ודאי תשאלו אותי כיצד ידעתי
לגמרי לבדי שכבר הגעתי, ואני מוכן עם תשובות בשרוול.
|
הם קראו לי זונה של ספסלים. לא בגלל שהייתי יפה או נשי, ולא
בגלל שהתלבשתי ברישול. בגלל שאהבתי לשבת על ספסלים במקומות
נידחים ברחבי תל אביב. בספסל מול תחנת האוניברסיטה ישבתי לילה
שלם וחיפשתי תעסוקה
|
לטעות ולחשוב שמדובר באדם משעשע, דעתן, בעל מיניות מפותחת
והערכה עצמית גבוהה. האמת היא שבתוך נבכי גופו מסתתר אדם
ציניקן ואפרורי. פסימיסט שמנסה לרצות את רצון האחרים
|
בעשרים ותשעה הבא אני אהיה אדם אחר, בלי כל המנהגים האלה של
זנות, לבישת מסיכות, התנשאות, הלקאה עצמית ושנאה תהומית לעולם.
אני מתפלל שהחלום הזה שלי באמת יתגשם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זו ממש שערוריה
איך אנשים
אומרים עלי את
האמת מאחורי
הגב! |
|
