[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כבר התכוננתי ללכת לישון. עוד יום של שעמום חסר ריגושים עבר על
כוחותינו. כששמעתי את הצעקה "אווודייי" בווליום שהיה וודאי
מספיק כדי שגם אודי שגרים בנתניה יגיעו לעזרה... רצתי למקלחת
ונכנסתי כמו לוחם שייטת מהולל בעוד ביצוע מוצלח בצור. שם היא
הייתה...

"אדון מרגוליס"

ככה היא קראה לי, ואני אפילו לא מרגוליס. ככה זה נראה כשאתה
מבלה יותר מדי זמן בבית של חבר שלך אחרי שרכבת ההרים האחרונה,
שלה התעקשת לקרוא לה מערכת יחסים, סוף-סוף ירדה באופן סופי
מהפסים.

דצמבר, למה דווקא בדצמבר? הוא סינן לעצמו בקוצר רוח בעודו לובש
את המעיל שלו. עירית השותפה נמצאה במצב הרגיל שלה מול
הטלוויזיה, מעושנת עד אבדן חושים. "תהנה" הוא שמע אותה אומרת
כשהתחיל לרדת במדרגות. "בטח, מה זה..יהיה כיף חיים" הוא הספיק
עוד לחשוב לעצמו

מיקו התחיל כמו כולם, בהתחלה אף אחד לא חשד. אפילו שנולד
חודשיים לפני הזמן, בלידה הכי קצרה בכל ההיסטוריה של בית חולים
"העמק" - 7 דקות. הוא גדל כמו כולם, אבל כשגדל הוא הכין רשימה,
כמו של מכולת, רק שהרשימה שלו התפרשה על פני 4000 עמודים.

""תבוא, יהיה כיף, אנחנו אומרים לך, לא תצטער.", "לא נראה
לי... ממש, אבל ממש, אין לי כוח היום." "בסדר, זה מהימים
האלו... אבל תאמין לנו שתהנה. תמיד אתה מתלונן שאין לך כוח
לבוא ובסוף אתה נהנה." הם חזרו והפצירו בי, היה להם מבט כזה
מרוגש בעיניים והיה לי קשה לסר

"כמו שאמרתי שיקרה, היא נטשה", המילים של שאול נבלעו ברעש
הצופרים, המנועים וההמולה הכללית של רחוב אבן גבירול שבע בערב.
היו כמה דקות של שתיקה ואחריהם הרגשתי שאני חייב להגיד משהו.
"תעביר את הנרגילה". הוא העביר אליי.

מרגוליס היה מאלו שאין להם את זה... היינו חברים המון שנים
ואין מה לעשות, הוא ארגנטינאי מטורף, הוא מכין אסאדו כמו גדול,
אבל מזל ללא ספק לא היה הצד החזק שלו...
הוא מהאנשים האלו שתמיד כשכל הכיתה מרעישה הם בשקט ועדיין
המורה מעיפה אותם החוצה...

בעיקרון אפשר לחלק את העולם לשלושה סוגי אנשים:
אלו שהמקצוע שלהם אהוד על כולם מתוקף המקצוע (מלצרים, מוקדנים
בפלאפון, חשפניות...), אלו שהמקצוע שלהם יכול היות אהוד או
שנוא, תלוי באדם (מורות, רופאים, מוכרי פלאפל), ואלו שבהגדרה
המקצוע שלהם הוא של מניאקים

סיגלית הייתה משהו מיוחד, הכרנו לפני שלוש שנים כשלמדנו יחד
לתואר ראשון, סיגלית הייתה מהבנות שיכולות לכתוב על עצמן
במדורי הכרויות "בחורה עם שמחת חיים" וזה היה התיאור הכי טוב
שהבנאדם יקבל אי פעם. לא היה אף פעם ברור למה אבל היא הסתובבה
עם חיוך מרוח על הפנים כ


לרשימת יצירות השירה החדשות
מגרדים את פני השטח
לא נוגעים, לא רואים
מה שוכן עמוק בפנים
והאמת נמצאת היא שם

מכחכח בגרון ולוקח נשימה
עוד מבט אחד עייף
בכיוון למטה לתוך האדמה
אני חופר בנבכי העבר

סוף למחול השדים
אני כבר לא רוקד
ורק יושב לבד בחדר
עם הבקבוק שוב מסתודד

הרגליים לא נוגעות בקרקע
והעננים נראים כל כך קרוב
המכונית מאיצה למאה
וברקע רעש טוב




עזאם עזאם,
תחזיק מעמד!






אוהבים, תשלובת
בייגל-בייגל


תרומה לבמה





יוצר מס' 70843. בבמה מאז 17/9/06 10:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעומרי שדה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה