|
 
...
בימים שלבד לי, ויש יותר מדי מהם,
אלמוני שולח זר פרחים צבעוניים ואת הבית מבשם.
הוא מביא לי את הזר, עם אביר על קטנוע לבן
(נער משלוחים צעיר, שלא מוצא בי שום עניין).
|
ידיך מרפרפות עליו כשם שרפרפו על גופי ברגע שחלף ממש עכשיו,
ואתה פורט על נשמתי הרבה יותר טוב
ממה שאתה מפליא לפרוט על הפסנתר.
|
הביני יקירה
את חיה ביבשה והוא חי בים.
אמרי לו, אמרי לו! יקירה,
שתהי מוכנה להרטב עבורו,
תהי מוכנה
להטביע את כולם
|
ואני אינני רועד מפחד,
כאדם הרועד מקור
ומתקרב לאש שתחממו
|
לכי, השפתיים אומרות,
העיניים. מתחננות.
אל תלכי לי,
אל תעשי אפילו לא צעד,
|
ואם יבוא היום
ואוכל אותך לחלום
חלום קטן, חלום פשוט וטוב
אחלום שאת מרשה לי לאהוב
|
בלילות של שרב תרעדי למולי
ולא יהיה בכוחי לחמם
ואת לא תדעי, לא תדעי לעולם
מה קרה באותו ליל שרב
|
את לוחשת לי, או לא לי,
מילים כדורבנות.
כאלה שחותכות בצלעות,
שעוקצות בנשימה. באוויר.
|
ואם תבקשי לקום וללכת
אבל להגיד אל תבוא אתי
יכאב כי הלכת, אבל לא אתחרט
כי השארת לי את מי שאני
|
אנחנו עומדים באמצע המדבר,
ערומים כמו הרוח,
טוב, בעצם לא לגמרי...
|
פרארנויה.
זה סימן ההיכר שלי,
הסמל המסחרי שלך.
|
רוץ יקיר שלי, רוץ.
אני רץ כאן אחריך,
מנסה להדביק
את הקצב, את הנשימה
|
כבול את ידי
כמו השד השולט,
ועיניך בורקות בזעם בולט.
|
אתה לובש אותה ונעמד מול המראה, היא יושבת עליך בדיוק. בדיוק
המידה שלך, כאילו עיצבו אותה במיוחד בשבילך. גם היא חשבה ככה -
החולצה החדשה. גם היא הרגישה כאילו כל חוט שבה נרקם ונתפר
במיוחד בשבילך.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
