אם רק היה קל לשבת ולכתוב את אשר יש לכתוב כאן.
אך בעצם, זה לא כל כך פשוט לכתוב על עצמך לעיני כל.
זה בעצם ממש כמו לשבת ולפתוח את כל כולך ואת כל
עולמך הפנימי לציבור הרחב. וזאת משימה שמעטים ישמחו
לבצע.
אך אם במוסיקה עסקינן, אז גם כאן ישנה חשיפה של האני
האישי והפרטי של כל אחד ואחד. מבצע ומאזין.
אז הנה קצת ממני. וקצת מאחרים. וקצת מכם.

האזנה נעימה.
עמרי.

אחרי הנשיקה בלדה "אחרי הנשיקה נסעתי לים הוא היה שקט והיה גם ירח הרבה מאוד זמן אבל הבנתי שזה נגמר"

בכל מקרה אני כאן בלדה "... אולי זה אני, אולי זה נכון, אולי בכל זאת אנ'לא הראשון. הראשון שראה, הראשון ששמע, ולא הבין מה ..."

''הישארי מעט'' "הישארי מעט הישארי עוד קצת אינני רוצה את עיניי לפקוח"

ויפה היא ויפה היא, חשוכת מרפא, אין מי שיחזיק, אין מי שירפה

יש לו כישרון הוא ישן באהבה הוא כותב בגעגוע הוא אוכל, שותה, חושב בצבעים אמיתיים

יש לו כישרון - בתוכנית הבוקר של טל ואביעד יש לו כישרון לעצום את העיניים לעוף בישיבה מעל הרים ואגמים

רחוק הוא היום כך בין הסמטאות רדפתי אחרי משהו לא נודע רק אני נגד הזמן נגד גופי ונגד נפשי ונגדה

רק את זר פרחים ישן שמונח על השולחן מזכיר לי את הזמן שריחך נישא עוד באוויר

שהשמש תקפא על מקומה כמה דקות של אור לפני שתעצמו את עיניי לפני האמת הערומה שהיום יימשך