|
73768115
יליד אם המושבות, אבל חי כל חייו בעיר העברית
הראשונה (המכונה גם תל-אביב).
חוטא מדי פעם בדמיונות בדיוניים על מסעות לעולמות
אחרים השאובים מספרים אינספור שקרא.
תולעת מילים. קורא כל דבר.
מושך מדי פעם בעט הסופרים.
מחזיק בתואר ראשון בגיאוגרפיה ועוד מעט בתואר שני
(חסר ערך באותה מידה..).
מחפש זויות לא שגרתיות וחיוביות בכל דבר. משתדל
להיות חמוש במצלמה כדי לתעד את הזויות האלו.
סולד מנשק.
אוהב אדם וחתולים.
המיני דיסק שמחובר בצורה מאולתרת לשני הרמקולים שקניתי
בלה-באול, לחוף האוקיינוס האטלנטי, פולט לחלל המכונית את קולו
החם של אהוד בנאי בשיר 'ממשיך לנסוע'. יש לו, לאהוד, נשמה של
טרובדור.
|
הכי אני שונא שהיא מנסה לגרום לי להרגיש טוב עם זה שהיא מסרבת
לי. "אתה חמוד, אבל...", "זה מאוד מחמיא לי, אבל..." שני
ביטויים מתועבים. לא רוצה להיות חמוד. לא רוצה שתחשבי שאני
חמוד.
|
...והיא במחשבות שלי רצה. הולכת. יושבת. נוהגת באוטו המצחיק
שלה. מדברת בנייד תוך כדי נהיגה. שוב את מדברת איתי בלי
דיבורית? אני שואל אותה כל פעם. כן, היא עונה וצוחקת. הצחוק
המתגלגל הזה. והתקפות הצחוק. כולה כדור של צחוק. העיניים
יורקות ברקים כחולים-אפורים...
|
..ואז בשניה שהיא תשחרר את חגורת הבטיחות ותפנה כדי להפרד ממני
בחיבוק כתמיד, אני אומר: "שמעי, אני צריך... בעצם לא חשוב...",
אני אהסס ואוותר.
"מה?" היא תאמר, "מה קרה? מה רצית להגיד?" היא תשאל ותביט בי
באותן עיניים כחולות.
|
|
מישהו כבר כתב
את הסלוגן הזה,
אבל החתימה שלו
הייתה מטופשת
והרסה את כל
הקטע.
אני לא הולך
לעשות את אותה
הטעות - גרניום
קטן בגינה של
דודה נחמה. |
|