|
 333921162 rastaluz@walla.co.il
 
כולם ידעו מה שקרה,
אך השתיקה זו דרך מוזרה,
לבטא את הכאב,
שאמור לבוא עימה.
|
הפרח שנבט בלבי נובל, לאן אלך עם גופי הסורר, הראש כבר לא חושב
ואם הוא כבר חושב אז על המוות הקרב, דמעותיי לא פוסקות על הפרח
שנובל...
|
אז מתי זה ייגמר, זה לא חיים זה אבדה
יש למטה מצבה, אלוהים מזיל דמעה
ואמא פה למטה, מתבוננת בתמונה
|
לו תדעי אהבה, אמיתית וכואבת,
ראשיתה מבטים והרבה מילים.
לו תחווי משיכה, אמיתית וסוערת
אל תרפי מאותן המילים, המילים.
|
הוא קם בבוקר, עיניו מלאות, מלאות בריקנות
הוא קם בבוקר, אך נפשו בתרדמת
ילד בלי חיים, הוא סופר את הימים
ילד בלי אהבה, האור בלב נכבה...
|
ואני עומד לי שם באותה הפינה,
דמעה לי על הלחי, לאן היא הלכה?
ואז לי בוערת בתוכי עוד שאלה,
האם אמי, תחזור או שמא...
|
אתה רואה שחור, אתה מרגיש, אתה שומע,
אתה כולך מקופל, אתה בועט, מתפרע,
אתה עדיין לא מוכן, רק שם אתה מוגן,
קשרו אותך בחבל, לעולם, לעולם.
|
הכאב כל כך נורא,
מכניס רעל לנשמתה,
היד מורמת מעלה,
היא עשתה את הבחירה.
|
ואני, אני עדיין מתבונן בה וחושב, אם יש שבעת פלאי עולם, עכשיו
יש שמונה.
|
|
|
באמת הכל נכנס
פה לשיפצור
ומחזור, או שזה
סתם זיון שכל? |
|
