מישהו פעם אמר לה - זה כמו לנסוע חמש שעות באוטובוס ובאמצע
הדרך להבין שמישהו שם לך ברך בגב כל הזמן הזה. כשאתה מבקש
ממנו, והוא מזיז את הברך, פתאום נוח לך במקום שלא ידעת שהיה לך
בו לא נוח. נקודת המבט שלך על כל הנסיעה משתנה, כי הגבולות שלך
משתנים - לא ידעת שיכ

אני מסתכל עלייך וקצת עצוב לי ואת אומרת - אל תדאג, הם יבינו,
הם כולם יבינו בסוף ואני לא בטוח שאת צודקת. כל כך טוב לי
איתך, ויש לך עיניים ירוקות והשיער שלך גולש ואני שומע שיר
אהבה שקט כשאני מסתכל עלייך ולמה את חושבת שלכולם יהיה את מה
שיש לנו?