|
 200712455 diablo
עכשיו כשאנחנו, אני והיא, בחדר שלי ואני מנשק אותה, אני רק
בוכה מבפנים ולא מוציא את הדמעות
החוצה. כי אין. לא נשארו עוד. עכשיו אמור להיות יותר רגוע, אבל
כולם יודעים שעוד לא התחיל כלום.
הרבה יותר קל מאתמול, כשישבנו, כולם, בחדר ההוא, הקטן ההוא,
שומעים את הנ
|
שלום לך, כבוד המלך.
טוב שחזרת, אולם קצת באיחור...
|
אולי את צודקת, אולי אנחנו באמת חיים בחלום,
אולי באמת אנחנו לא חלק מהמציאות הזו,
אך לפחות אנחנו יודעים להרגיש, ולא לזייף.
יודעים להסתכל אחד לשנייה בעיניים באל פחד,
רק לחוש מבלי להוציא מילה.
|
לפני רגע הייתי בסדר.
נהניתי מזה שחם לי, למרות שאני רוצה קור.
נהניתי מזה שקר, למרות שאני צריך חום.
|
הדמעה נוזלת, הזיעה הקרה ניגרת
סחרחורת אופפת את חושיי.
הוא לא יודע למה עשיתי זאת
אני לא יודע מדוע עשיתי זאת.
|
את קצת נעלבת אבל אני מרגיע אותך במשפט אחד חסר משמעות
מבחינתי: "אני אוהב אותך". מה אכפת לי להגיד לך אותו, זה משמח
אותך, ואז את מדברת פחות ומחייכת יותר. אני אוהב לראות אותך
מחייכת. יש לך חיוך יפה.
|
זה לא מזויף ככה אני מחייכת
|
זה לא מזויף ככה אני מחייכת.
עכשיו היא באמת ניסתה לא לחייך כשהיא אמרה את זה, כי זה יהיה
מטופש.
|
|
|
אם אתה נהיה
מד"ן לפחות תהיה
אשדודי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
ממליצה. |
|
