|
 
אם תרצו, אין זו אגדה
אם לא תרצו, זו גם לא תהיה אגדה
זו הבעיה היום, אין אגדות....
אני מעוניין לשנות את זה...
אדם, מכונת מלחמה
יודע היטב את חשיבות המשימה
|
עפתי לי מאיפה שהגעתי, ואחרי שיצאתי, אמרתי- נמשיך לעוף.
פתאום, מאמצע שום מקום נתקע בי בלון.
מה זה כעסתי עליו! איך הוא חותך אותי ככה? ועוד לי יש זכות
קדימה.
|
כבר החלה השקיעה, אחד מהמחזות הכי יפים שנבראו אי פעם.
תכלת הרקיע כאילו נגאלה בדם, אם היתה בעלת יכולת להביע את
עצמה, היא ללא ספק היתה שואגת על כל הכאב שנראה בעולם, על כל
העצב, על כל הרוע, על כל מה שאלי ניסה לשנות.
|
אלפי חזיזי אש ניתזו מידיו, בדרכם הכואבת אל העולם, מחפשים אך
ורק הרס, כעס והשמדה.
|
אבל הכי הרבה חיות היו לנסיכה.
הנסיכה, אנסטסיה שמה, חיה בחדר עם הרבה הרבה הרבה צבים, שמונה
מאות שבעים ושלוש במספר. היא לא גידלה אותם, הם גדלו
|
למרות ששנתיים אני פה, אני לא דואג בכלל.
וזה לא שרע לי פה.
|
שבועיים אימונים, כי אין יותר זמן, ושלושה חודשים של קרב בלי
לצאת הביתה. אם המפקד מחליט שצריך, אז נשארים עוד. אין כל כך
הרבה מה לעשות פה, על בית הכלא הצף שלנו, ואין לנו כל כך הרבה
בידור.
|
הם הרגו אותנו באמצעות גז רעיל.
מליונים מתו. אבדות עד אין קץ.
משפחות הרוסות, אבל, שכול.
|
ותמיד, בקביעות, ליד אותו סניף, ישן לו קבצן...
|
האסלה היתה באותו צבע כמו של הארון, אבל עם גוון טיפ-טיפה יותר
ירוק.
המקלחת היתה בעלת וילון סגול, שיתאים לאריחים.
|
קצת יומרני לקרוא לקטע 'חזון העצמות היבשות', אתה לא חושב?
|
היה זה יום של תחילת האביב, יום יפה ונעים לכל הדעות.
לפתע, ראיתי הבזק על הרצפה.
היה זה שבירת קרני האור על מטבע שמוטל לו סתם כך באמצע הרחוב.
חשבתי לעצמי- זה בוודאי ללא ספק יום המזל שלי.
|
כולם בפאניקה, מנחמים, בוכים, מנחבוכים.
אני היחיד בעולם כנראה שישב...
|
קורט התעורר בבוקר, ונזכר שזה יום חמישי.
לא מעבר לזה. עוד מנת הרואין הוזרמה לדמו, והוא הרגיש בשיא
היצירה שלו, והחל לכתוב.
|
לאחר מספר לא מועט של נסיונות כושלים, ת'ור הצליח לבנות את
הכנפיים המושלמות... כל כך מושלמות היו הכנפיים, עד שהיו למושא
ההערצה של כל אנשי הממלכה...
|
אישה, ברונטית, כחולת עיניים, לבנת עור, מדהימה למראה.
הבוס שלו קרא לו למשרד ואמר:"לואיס, קלארק יחסית חדש פה, אז
שיתלווה אליך קצת".
לואיס רטנה וכעסה, אבל השתכנעה לבסוף.
|
קרן-שמש נכנסה הביתה, לחדש את קנקן הלימונדה שלה.
הרוח התחזקה מעט, נקשה על החלון, כמבקשת להיכנס.
היא אישרה את כניסתה של הרוח על ידי פתיחת החלון, דאז החליטה
להעתיק את מושבה אל תוך צריפה.
|
קסדה ומגן, שיני הדרקון
כה אדום הוא הנחל, שזורם בדרכו
נחל ורידים, נחל נטול אור
סמיך, מעורפל, אדום ושחור
|
The one who is afraid,
who so deeply wants to fade,
What about this song?
|
ואני מוותר לנצח על ללמד אותך
כי אני יודע שאת מרגישה אותי איכשהו
את הכי קרובה לגן עדן מאשר אני אי פעם אהיה
ואני לא רוצה ללכת הביתה עכשיו
|
אותה אחת שיש לה אין סוף שמות של דברי מאפה מתוקים.
אותה אחת של ניחוח ישן נושן של צלצולי פעמונים במנזר ארופאי
בטל של בוקר.
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן...
-לא נורא, חמוד.
יש לו סיכוי טוב
יותר להגיע לירח
בגיל 21.
אפרוח ורוד
ואמנון ז'קונט
בעוד דו שיח
מרתק על נפלאות
הבזוקה. |
|
