|
השדרה הייתה סואנת וההרגשה הייתה שאני מפלס את דרכי דרך עשרות
אנשים שהולכים מולי. הבטתי בפניהם וחשבתי על כך שמאחורי כל אדם
שעובר מולי יש סיפור שמתרחש כבר כמה עשרות שנים. האנשים האלה
מלאים ברצונות ואהבות, כל אחד מהם הגיע ממקום כלשהו והוא הולך
למקום אחר.
|
בארץ זו תמצא שביל של אבנים צהובות, ספינה של רוזן ששט פעם
לירח, שלושה חזרזירים שיורים מתוך בונקר על זאב רשע שמטיס מסוק
קרב חדיש וצועק' "אני אירה ואפוצץ ואעיף את הבית!".
|
היא בוכה לי על הכתף. ולמרות שאני לא יכול לראות, אני יודע
שהעיניים שלה נורא אדומות, ושמהאף שלה נוזלת טיפה שקופה של
נזלת שמכתימה לי את הסוודר החדש.
ככה היא כשהיא בוכה, עם העיניים והנזלת
|
הוא רץ לחדר שלו, חדר קטן וצפוף שחלונותיו סגורות ומוגפים ורק
מנורה קטנה דולקת בפינתו, סגר את הדלת במהירות אחריו, התיישב
על מיטתו והחל ללעוס את הפינה של השמיכה, ולבכות.
הוא עוד לא הבין את הכל, הכל היה כל כך שונה כמה שעות קודם.
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
