|
פעם בשנה או שנה וקצת, כשאני מוסיף עוד סיפור אחד
קטן לאוסף, אני נתקל שוב בכל הסיפורים הוותיקים
יותר, שמעלים אבק במדפי הסייבר-ספייס - ומגלה כל שנה
מחדש את אותם שני דברים:
אני מוצא שכמעט אין לי זמן לכתוב.
הכתיבה היא מעבר לכל זמן...
"את לא תאמיני", הוא אמר, "שאלתי את המומחים שלי, והם אמרו שהם
יבדקו אצל הקשרים שלהם, שאמרו שיבררו אצל המקורות שלהם, ונחשי
מה?"
"מה."
"אז ככה, לפי המקורות של הקשרים של המומחים שלי - טם טטטם",
הוא תופף בידיו השומניות על שערות ראשי, שנדבקו אליהן בקצב
|
בעולם ישנם המון סוגים של זוגות גרביים.
לכל אחד יש את הסוג שהוא אוהב במיוחד.
אבל אני חושב, שלרוב האנשים
לוקח הרבה מאד זמן, אפילו כמעט כל החיים,
כדי למצוא את הזוג האחד.
|
זה היה גם הזמן שבו שמעתי על העבודה בריסוס שדות עם הפייפרים.
אני לא בטוח מה, אבל משהו במירה החזיר לי געגועים עזים לשנותיי
כטייס. עד אז לא ממש חשבתי על זה. אפשר אפילו להגיד שניסיתי
לשכוח. אבל תוך כדי שיחה עם מירה התחלתי להסתכל על חיי בצורה
רחבה יותר.
|
סיוון אמרה שהיא הולכת רגע לשירותים. החלטתי שאני חייב להתמודד
עם הרגשות שלי. התקרבתי למוטי כמעט למרחק לחישה ואמרתי, "זהו
זה, אתה האחרון".
"ומה איתך, אתה לא נחשב?", הוא שאל.
"כן", הנהנתי בהסכמה, "כנראה שאתה צודק. אני האחרון."
|
האוויר בחוץ בהחלט היה מרענן, אם כי עדיין לא צלול במיוחד בגלל
הכביש הסואן שעבר ליד. ישראל מתח את גופו והביט קצת סביב. הערב
כבר ירד. הוא העריך שיש עוד בערך עשר שעות נסיעה עד שיגיע
לניו-אורלינס.
|
"וואו! תודה...", אמר רן מעט מובך. הוא החליק שתי כתפיים לתוך
ידיות תיק ה"אלופה" שלו והמשיך לעמוד למספר שניות ארוכות
בשתיקת לעיסות. "תגידי", אמר לפתע בפה מעט מלא, "היית פעם
בתמנון?"
עופרי שרצתה לעשות רושם טוב ענתה בזהירות, "איזה תמנון?"
|
אבדת דרכי
ולי אין דרך
אלייך
|
את שאהבתי,
את שנתת בי כל-כך הרבה השראה - המוזה
|
השתקפות פניי במים
העומדים לבין הסלעים,
מים עכורים,
נראית כשל איש
ללא פנים.
|
מנסה ככל יכולתי להתחמק מהאורות המרצדים שלא ייפלו עלי
אך נראה
שגם ככה הם לא משתדלים כל-כך ללכוד אותי.
|
נהייה קר
הרוח נושבת בחוץ
ומעצבת
את הרגשות
|
ואולי את כבר לא זוכרת,
כי אז כבר היית ממש ממש קטנה,
איזה לילה אחד,
ממש כמו אותו הלילה החשוך אז שהלכנו לאמא,
ואני בכלל ישנתי במיטה שלי
ולא ידעתי כלום.
|
זאת הרגשה שנמצאת מעבר לזמן ומעבר לחיים עצמם.
ואז, לאחר שמסתיימת התקופה, אני באמת מסתכל אחורה וחושב בדיוק
את מה שחשבתי שאחשוב כשהרהרתי בזה לפני-כן.
|
היה לי פעם לול, ופעם הוא היה כל עולמי.
|
טוב... מה משמעות החיים?
הידיעה, שלא משנה כמה רחוק תלך וכמה עמוק תחפור ועל כמה תשובות
תענה וכמה רחוק תתפתח, התשובה תמיד תהיה התשובה הראשונה שענית
לעצמך בפעם הראשונה ששאלת את עצמך את השאלה הזאת.
|
סבא שלי עומד למות...
אתה שואל או אומר?
זה לא מצחיק וממש לא לעניין.
|
תשמע, בין אם אני רוצה או לא - אני כבול. שום דבר לא ישנה את
זה. אבל לפעמים מספיקה אשליית החופש כדי להרגיע את הפרנויה של
המודעות.
|
תגיד לי, ידידי הנכבד, יצא לך פעם לחוות שרשרת אורגזמות או
אפילו רק אורגזמה נשית אחת? אני אומר לך שאתה לא תעמוד בזה.
|
אה, אלוהים, אפשר להטריד אותך רגע?
מה השעה?
עשרים וחמישה לשש בבוקר.
נו, עוד חמש דקות.
|
הילדים מדברים ביניהם בהתלהבות ובצחקוקים ואז צועקים לגבו של
חי ממרום משכנם על הגשר, "יא בן של שוטר!".
|
תגידי, תוך כמה זמן את חושבת שתתאהבי בי?
מי בכלל אמר לך שאני אתאהב בך?
לא יודע, אבל נגיד... תוך כמה זמן?
|
|
|
