בכל לוויה יש מספר אנשים שבשבילם זו אינה תחילת הסיפור אלא
סופו. האב היקר, הבן האהוב, האישה הנהדרת, האחות הנפלאה הולכים
למקום אחר שם לחיים אין רגל ומדרס. ואנו, החיים, לא יכולים
ללכת אתם בדרכם האחרונה, אלא רק להאמין כי הם אכן הולכים למקום
טוב יותר.
הדבר הכי עצוב
שאי פעם פגשתי
הוא נקר המנקר
בעץ מפלסטיק.
הוא הרים את
עיניו - "הי
חבר" הוא אמר,
"דברים היום כבר
לא מתוקים
כבעבר"
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
