|
האמת היא שקרוב לוודאי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני
אעדכן את הדף יוצר הזה. לא יודעת למי אני מדברת
בכלל.
פרסמתי פה דברים מכיתה ח' ועכשיו אני בכיתה יא'.
רוב הזמן דיברתי על עצמי ולעצמי. וזה לא נורא כי
הייתי בתקופה ממש גרועה והייתי זקוקה לזה.
אני מרגישה שהדף יוצר הזה שימש לי יותר כיומן מאשר
כדף המיועד לכל העולם הרחב שירצה לקרוא את מה שיש לי
להגיד.
אני חושבת שהתבגרתי, בעצם אני יודעת, ולכן שום דבר
פה כבר לא מתאים לי, לא השם הבדוי הזה, לא סגנון
הכתיבה הזה ולא ההתעסקות הממושכת באותם הנושאים.
היצירות היחידות שאני עוד אוהבת הן "שקרים קטנים"
ו"ללא בחירה". כנראה שזו רק אני.
אני משערת שאני אחזור, אבל לא לדף הזה. אני אפתח
משהו עדכני יותר, ואני הולכת- בלי לעניין אף אחד אבל
להיות שלמה עם עצמי.
באת. אתה זוכר שבאת? אני זוכרת.
אני גם זוכרת שהבטחת שלא תעזוב אותי, אבל אם באת, סימן שלא
היית פה, סימן שנשארתי לבד. סימן ששיקרת.
|
ואילו פה אתה ממש מולי כל-כך קרוב אליי
כמעט שנוגע בי
אך בכל זאת אבוד
|
לדאות באוויר הקר שחולף על פנייך בכאב החתך.
להרגיש כמו ציפור לכמה שניות בודדות שיהיו לנצח
לפני שהגוף יתחיל בתהליך הנפילה.
|
לפעמים זה מצחיק
שבקלות אשר נופל דף נייר מהשולחן
אתה מספר לי
גם את כל אשר לא ארצה לדעת לעולם.
|
והיה לך ריח של פחד, עצב או כעס
אבל לא של מחילה.
ואני מתוך אהבה אלייך
וגם מתוך אגואיסטיות לעצמי
פחדתי לאבד אותך.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
היה פה בלאגן עד
שבאתי והשלטתי
סדר
גרפומן הסלוגנים
מתלהב יותר מדי |
|
