[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את עומר ברקוביץ
  סקיצה ראשונה ליצירה מספר 1 .

אני הסופר הכי מחורבן שתפגשו אי פעם בחיים שלכם ,
ככה סיפרתי להם בטלפון . זה היה המו"ל ההוא ואישתו
הניפומנית , אני בטוח שגם אם הייתי באמת נפגש איתם
הם לא היו מוצאים את הספר ההוא .האמת היא שזה גם לא
ממש אכפת לי , אני יודע שהם עושים את זה רק בגלל
הכסף או משהו כזה , לא באמת איכפת להם מהחיים
המחורבנים שלי או משהו . הם רק רוצים את הכסף  ,
כאילו שזה מה שבאמת יגרום להם לאושר מחורבן או משהו
כזה . עכשיו אני כבר לא אצטרך להוציא את הספר הזה ,
האמת היא שגם זה לא ישנה כלום . אני אלך לשחק
בהוליווד בשנה הבאה  , אני אהיה שחקן ראשי , כן באמת
אני לא צוחק . איזה תסריטאי אחד בסן פרנסיסקו אמר לי
שאנחנו נמכור את הספר הזה לאיזה בימאי מסכן כזה והוא
ילהק אותנו לתפקידים הראשיים ואז אנחנו נרוויח הון
עתק , הוא אומר שזה לא כמו הפרוטות האלו שהמו"ל
המחורבן הזה רצה לתת לנו . כאילו שאנחנו הזונות שלו
או משהו . הוא אמר שאנחנו נצליח ובגדול , גם ככה כל
האנשים האלו כאלו מחורבנים שכל מה שהם באמת רוצים
לראות זה איזה סרט מחורבן על אהבה וכל החרא הזה .
אני באמת לא מצליח להבין איך הדברים הדבילים האלו
הופכים לשוברי קופות , באמת שלא מבין .  אבל זה לא
יקרה כל כך מהר , אני לא יודע ממש למה . אבל זרקו
אותי עוד פעם מהבית הספר המחורבן ההוא שלמדתי בו ,
באמת שאני לא מבין . ההורים שלי בטח יהרגו אותי משהו
. הם כל הזמן אומרים לי שאני צריך ללמוד ולהשקיע ,
אבל לא בא לי . באמת שלא . אמא שלי אומרת לי להפסיק
לכתוב את כל הספרים המחורבנים האלו שאני כותב , היא
לא באמת מאמינה בספרים , היא לא רוצה שאני אצא כמו
כל הסופרים המחורבנים האלו שלא מרוויחים שקל מכל
הסיפורים האלו שלהם . אבל אני אלך להוליווד . זה לא
ממש רחוק מהיום שאני אעזוב את המקום הזה . אני אפילו
אקח את קובי ואנחנו נרוויח המון המון כסף , אני אולי
אפילו אקים הוצאת ספרים משלי  ואני אוציא לכל מי
שירצה את הספר הפרטי שלו . האמת היא שגם לא ממש
איכפת לי מהבית ספר הזה , אם הייתם שם אז הייתם
מבינים איזה בית ספר מגעיל הוא , אני תמיד לומד בבתי
ספר הכי מחורבנים . אבל הדבר הכי טוב זה שלפחות לא
יהיה לי ממי להיפרד , יש שם אנשים כאלו מזויפים כמו
המנהל הזה מר אקרמן . הוא כזה שוויצר , הוא אפילו
פעם נכנס ככה לשיעור מתמטיקה שלנו וראה שלא הכנו
שיעורים , אבל הוא תפס רק אותי אז הוא סילק אותי
לבית . זה לא היה כזה ביגדיל כי אני אף פעם לא הכנתי
שיעורים במתמטיקה אבל אז לפני שיצאתי מהכיתה הוא כזה
פנה אליי ליד כולם ואיים שאם אני לא אכין שוב את
השיעורים יהיה לי עסק איתו . ואז כולם כזה נבהלו
והכל .  אני יודע שהם גם לא ממש סובלים אותי שם אבל
אני חושב שזה רק לטוב , אנשים אף פעם לא משתנים .
אני יכול להגיד לכם את זה בוודאות , גם אם אם נגיד
הכרתם מישהו והוא כל כך מחורבן תאמינו לי הסיכוי
שהוא ישתנה הוא מה קלוש . רק אם נגיד יש לו כסף או
משהו , אבל גם הסיכוי הזה לא ממש גבוה . אני חושב
שכבר היה מה זה מאוחר , כלומר זה לא שממש ידעתי אם
מאוחר באמת , אבל זה הרגיש ככה .אני תמיד מרגיש ככה
אם אני  יושב הרבה זמן באיזה כסא מחורבן כזה ואני
מרגיש כאילו איזה 20 אלף פרצופים חותכים אותי מכל
עבר . האמת היא שחיכיתי המון זמן, וזה  הוציא אותי
מהכלים נשבע לכם . אם יש משהו שאני הכי שונא בעולם
זה שקוראים לי למשהו אבל אז נותנים לי לחכות איזה
שעתיים סתם . זה הורס אותי ועוד אומרים לי להתעזר
בסבלנות כאילו שלא חיכתי מספיק זמן , בגלל שאיזה
מחורבן שצריך לזיין לי את השכל פשוט מתעכב מעט .
האשה ההיא שישבה בכסא השחור ההוא הייתה הפקידה ההיא
של המנהל , גברת פינקלשטיין . היא הייתה דיי בסדר
גברת פינקלשטיין הזו כלומר היא אף פעם לא נראתה לי
כמו כל שאר הפקידות המחורבנות ההן שהיו מסתובבות
במסדרון כל הזמן כאילו משהו תקע להן איזה מקל בתחת
או משהו כזה . היא תמיד הייתה מחייכת נורא יפה והכל
ותמיד היית מרגיש איתה כמו בסרים האלו של משפחת
בריידי שהכל כזה הולך להסתדר , אבל אני ידעתי שזה לא
ממש ככה למרות שכמעט התפתתי להאמין שכן . תמיד אהבתי
לדבר עם גברת פינקלשטיין , הייתה לה כזו סבלנות והיא
תמיד הייתה מדברת על דברים שלא היו גורמים לך לאי
נוחות או דברים כאלו שהיו גורמים לי לחשוב איזה
תלמיד מחורבן אתה וכל זה כמו שכולם היו מנסים לדבר
איתי עליו . היא ישבה על הכסא ההוא השחור שלה ונראה
כל הזמן כאילו היה לה נורא קשה עם הניירת ההיא , אבל
היא לא נתנה לזה להפריע לה . היא כל הזמן הסתכלה
עליי במבט כזה של "למה את עושה את זה לעצמך ילד " .
היא בטח ידעה למה המנהל הזה , מר אקרמן הזמין אותי
אליו . היא נורא רצתה לדבר על זה ראיתי את זה
בעיניים שלה היא כנראה ידעה שזו תהיה הפעם האחרונה
שבטח נתראה או משהו , זה הרס אותי . לא רציתי להיפרד
ממנה , באמת שלא . היא הסתכלה שוב , היא תפסה איזה
מחורר כחול כזה ביד שלה , ואז שאלה מה שלום ההורים
שלי וכל זה . גברת פינקלשטיין הכירה טוב מאוד את אמא
שלי . היא בטח ידעה איזו אמא מחורבנת היא באמת . אני
לא ממש  על אנשים ששואלים שאלות שלא ממש מענינות
אותי על המשפחה שלי או משהו . אבל בגלל שההורים שלי
היו כאלו מזויפים וכולם נורא חשבו שהם כאלו אנשים
נחמדים וטובים אז היו שואלים אותי הרבה עליהם .
בייחוד על אבא שלי . אבא שלי הוא בכלל ראש ועד
ההורים של בית הספר , הוא לא ממש מבקר בבית הספר אבל
לפעמים כשבאים כל המזויפים האחרים אז הוא בא וצועק
כזה שכולם יראו שהוא גם נמצא . האמת היא שההורים שלי
לא ממש מדברים , כלומר הם מדברים והכל אבל בבית הם
ישנים במיטות נפרדות והכל בגלל שאבא שלי הזדיין עם
אחת המורות של החטיבה ואמא שלי גילתה והכל . היא בטח
כבר ידעה איזה בעל מחורבן הוא . גברת פינקלשטיין בטח
ידעה מזה , היו לה כאלו אינטואיציות טובות , היא גם
לא ממש סבלה את אבא שלי . לא ממש רציתי לתת לגברת
פינקלשטיין תחושה רעה כי אני יודע שהיא הייתה אשה
טובה והכל אז אמרתי לה שאני יוצא רגע אחד לשירותים
וחוזר , אני חושב שהיא הבינה . נתקעתי בחדר עם מר
אקרמן איזה קרוב לשעתיים , זה היה נורא . מעולם לא
נשארתי כל כך הרבה זמן בחדר אחד , כמה סבלתי שם איתו
. זה לא היה יאמן . הוא זיין לי את השכל בלי הרף ,
כאילו שאני הדבר הכי חשוב באותו יום . לא היה לזה
סוף , הרגשתי איך הכל מתרוקן ממני כשכל מה שבאמת
רציתי זה לברוח משם . הוא דיבר ודיבר ואני סתמתי ,
לא היה לי מה לומר לו . וגם אם היה לי לא הייתי
מתחיל להיכנס לזה , זה לא היה שווה את זה . הפקידה
הזו שלו כל הזמן נכנסה ויצאה , כאילו שזו הייתה איזו
תחנת רכבת מחורבנת , אני באמת לא מבין את כל הפקידות
האלו . חוץ מהעבודה שהן הולכות כאילו מישהו תקע להן
מקל בתחת ומדברות איתך בשפה שאתה לא מכיר הן גם נורא
נורא מכוערות , אבל הפקידה הזו הייתה הפיק של חיי ,
היא הייתה כל כך מכוערת שלא יכולתי להרכין מבט אמיתי
ולהסתכל עלייה , אני לא יכול להסתכל על נשים שבאמת
מכערות לי את הצורה , זה הורס אותי . הוא כל הזמן
שאל אותי על ההורים שלי ועל מה שיהיה עכשיו . הוא
בכלל היה חבר טוב של אבא שלי . אבל זה לא עניין אותי
בהרבה , הוא לא היה יותר מזויף ממנו . האמת היא שלא
ממש רציתי להגיע לבית , ידעתי שאמא שלי בטח תתחיל עם
כל השאלות האלו שלה ואז תבכה על כמה אני בן מחורבן
והכל . היא תמיד עושה סצינות כאלו , אפילו פעם אחת
היא עשתה את זה כשאבא שלי רצה להיפרד או משהו . היא
תמיד בוכה . בכל אופן לא היה לי ממש זין ללכת
ולהתחיל להיכנס איתה לסרטים , רציתי לזרוק את עצמי
במקום שאני יודע שלא יציקו לי יותר מידי , אז החלטתי
ללכת לסבא שלי . הוא גם ככה לא שומע טוב , הוא גם גר
לבד איזה מילון שנה מאז שסבתא שלי מתה או משהו . הוא
גם לא זוכר דברים ורוב הזמן מדבר לעצמו . אבל כל מה
שבאמת מעניין אותו זה הדגים שבאקווריום שאמא שלי
קנתה לו לפני כמה שנים בגלל שהוא התחיל להתפגר והכל
, זה באמת הורס אותי . איך יש לו סבלנות ככה להתבונן
בדגים המחורבנים האלו כל היום . נשבע לכם אני בחיים
לא ארצה להיות זקן . בכל אופן הגעתי לבית שלו והבית
היה כל כך מסריח , כאילו מישהו לא פתח שם את החלונות
כמעט איזה מיליון שנה , הוא ישב בחדר השינה שלו והוא
אפילו לא שם לב שהגעתי . אבל תמיד שאני מגיע הוא
מתחיל לשאול אותי שאלות בקשר לאבא שלי , הוא לא ממש
מת על אבא שלי .  חזרתי לבית בסביבות הצהריים , האמת
היא שהרגשתי מזופת . אני לא ממש אוהב את התחושה הזו
שמסלקים אותי מבית הספר כי אז אני נכנס לכזה דיכאון
שאני לא יודע איך לצאת ממנו . האמת היא שאני נכנס
כמעט כל הזמן לדיכאונות , אני באמת לא מבין למה .
פעם אפילו נכנסתי בגלל שחשבתי המון על איזו בחורה
אחת , אפילו הייתי מדמיין אותנו כמעט כל הזמן ביחד ,
זה היה כל כך מדהים . הייתי אפילו בטוח שלא ניפרד
לעולם . היא למדה איתי  יחד שיעורי גיאוגרפיה , היא
הייתה כזו בחורה יפה , עם עגילים גדולים כאלו שהיו
בוהקים בשמש  . זה באמת היה מדהים עד שיום אחד ירדתי
למטה במדרגות המחורבנות האלו שלא היו נגמרות לעולם
וראיתי אותה עם איזה עם איזה פרצוף אחד מזויף כזה
שכל הזמן חיבק אותה ונישק אותה. זה הרס אותי האמת .
כשאני מאוהב אני גם לא ממש יכול ללמוד , נראה לי
שלקח לי המון זמן להתגבר עלייה. בכל אופן ההורים שלי
לא היו ממש בבית , הם יצאו לאירוע ההוא של אדון ברנע
. ברנע הוא החבר הכי טוב של אבא שלי , הם גם מאותם
המזויפים האלו שבאים לבית הספר סתם לנפח שרירים ,
פעם אפילו היה לו קטע עם אמא שלי , הם היו מזדיינים
לעיתים מסוימות עד שאבא שלי גילה וכל זה . עכשיו הם
כבר לא ממש ביחד , אבל הם עדיין נשארו חברים טובים .
הבן הזה של ברנע הוא כזה פרצוף מזויף אני אומר לכם .
פעם אחת כולנו היינו במסיבה כזו של המון המון
מזויפים ואמא שלי נורא התרגשה , אמא שלי חולה על
אירועים , היא יכולה לשבת איזה מיליון שנה מול המראה
ולמרוח על עצמה כל מיני קרמים כאלו ואיפור שאבא שלי
לא ממש מת עליו . כשהייתי קטן הייתי הולך איתם הרבה
, אבל עכשיו כבר הפסקתי . הבן הזה של ברנע דיבר כל
הזמן וסיפר על כל לימודי העסקים שלו וכל החרא הזה ,
נשבע לכם , זה היה כזה מעורר רחמים , כולם נורא
התרגשו בשבילו  . חוץ ממני , אנשים תמיד מתרגשים
מדיבורים על כסף . בכל אופן מה שבאמת הייתי רוצה
שתדעו שאני לא כל כך מתגאה בזה אבל דיי דראק עם בנות
, זה הורס אותי . זה באמת הורס . חוץ מפעם אחת שקובי
ואני עבדנו אצל מוריס הספר בשוק כדי לחסוך מספיק כסף
לזונה . כל כך התרגשתי מכל העניין המחורבן הזה
שאפילו לא היה לי אומץ באמת להוריד את המכנסיים
כשהיינו לבד . היא צחקה כמו מטורפת , זה הביך לי את
הנשמה , אז ברחתי משם .  קובי הוא החבר הכי טוב שלי
, האמת היא שאנחנו כבר לא נפגשים הרבה , הוא לומד
בגימנסיה וזה בכלל לא בעיר שלנו , זו פנימיה כזו
והוא חוזר בייתה בכל מיני סופי שבוע מחורבנים כאלו ,
להורים שלו אין הרבה כסף . פעם היה להם אבל אז אבא
שלו התחיל להמר והפסיד המון כסף שהוא היה חייב לכל
מיני אנשים כאלו . הוא בדרך כלל שותה המון , פעם אחת
אפילו כשהלכנו לראות סרט בקולנוע הוא היה שם והוא
התחיל לצעוק על כל האנשים שם אבל הוא לא היה אדם רע
למרות שכולם צחקו עליו כשהוא נפל במדרגות . את אמא
של קובי לא ממש הכרתי כי היא עזבה לפני הרבה שנים .
קובי אמור לחזור בסופ השבוע , בטח אני אספר לו שזרקו
אותי מבית הספר , נשבע לכם אני כזה תלמיד גרוע . אבל
אני לא מתכוון לחזור ללמוד .  אתם בטח חושבים חושבים
לעצמכם עכשיו איזה תלמיד מחורבן אני והכל אבל רק
רציתי שתדעו שלא תמיד הייתי כזה מחורבן , כלומר זה
לא שלא הייתי רק הייתי קצת פחות ממה שאני עכשיו .
פעם גם היו לי הרבה חברים ומר אקרמן לא היה מתייחס
אליי כמו לאיזה מטרד מחורבן או משהו כזה . הייתי
אפילו עושה מידי פעם שיעורים וכל החרא הזה , אפילו
קיבלו אותי להקבצות הגבוהות והאנשים לא היו כאלו
מחורבנים כמו עכשיו . אפילו הייתי הולך לראות את
המשחקי כדורגל בהפסקות למרות שאני לא ממש מת על
כדורגל והכל . הדבר שהיה הכי נחשב בלראות את המשחקי
כדורגל האלו היה לראות את האריאל הזו וכל החברות שלה
שהיו איתה שם מצחקקות מדברים שלא ממש היו מצחיקים .
אבל אני לא הכי נמשכתי אלייה בעולם , כלומר היא
הייתה יפה והכל אבל אני לא ממש נמשך לבחורות כאלו
שיותר גבוהות ממני ודבר שני היה לה כזה חזה פצפון
שלא ממש רציתי להימשך אליו . כלומר אני אוהב נשים
בדרך כלל והכל אבל יש דברים שיכולים לגרום לי לוותר
, כמו העניין הזה של החזה שלה . זה הורס אותי לפעמים
. אחרי ההפסקה המחורבנת הזו כולם כזה כבר התחילו
להיכנס לכיתות אבל אני נשארתי עדיין בחוץ , ראיתי את
דניאלה ההיא . דניאלה היא אחת מהחברות האלו של אריאל
. הן תמיד מסתובבות ביחד בהפסקות והכל ,. פעם עוד
כשהייתי בבית הספר והכל אז עדיין יכולתי לראות אותן
מסתובבות וכל זה , אפילו פעם אחת נדלקתי כזה על
הדניאלה הזו , אני לא יודע ממש למה . היא תמיד הייתה
צוחקת מכל מיני דברים שתמיד נראו לי לא הכי מצחיקים
, היא בכלל הייתה נורא נמוכה ומלאה . זה הטריף אותי
, אני אוהב בנות מלאות . אני לא יודע למה . מה שהיה
הכי שווה בדניאלה הזו היו הפנים שלה , נשבע לכם היו
לה פנים כאלו יפות שהייתי בטוח שאני בטח  סתם מדמיין
. בכל מקרה פעם אחת כשעברתי ככה במסדרון המחורבן הזה
שלא היה נגמר לעולם נתקלתי בה, זה לא ממש היה בכוונה
אבל היא נפלה וכל זה היא נורא התעצבנה בגלל שכל
הדפים המחורבנים האלו שלה עפו באויר למרות שאני
אספתי אותם והבאתי לה אותם והכל . היא אפילו לא אמרה
לי תודה או משהו , היא לא הייתה ממש מהבנות האלו
שהיו נמרחות במילים וכל זה . בכל מקרה מה שבטח תירצו
לדעת זה מה באמת חיפשתי בדניאלה הזו ואם הזדייניתי
איתה וכל הדברים האלו שבנים בדרך כלל עושים עם בנות
וכל זה , אז תתפלאו בטח לשמוע אבל לא ממש רציתי , לא
רציתי לדבר איתה בכלל . וגם לא ממש רציתי לגעת בה
כמו כל המזויפים ההם בהפסקות שהיא ואריאל היו הולכות
אליהם וכל החרא הזה . הבנתי שמשהו איכשהו בעצם דיי
התחרבן בי ,  פשוט לא הבנתי מה . אחרי בית הספר
הרגשתי כל כך מזופת עם עצמי , רציתי לדעת מה באמת
קורה לי . קובי בא אליי ככה בערב לבית , אבא שלו
התחיל שוב לשתות ולהכות את אמא שלו וכל זה , הוא
תמיד היה מגיע אליי בערב . פעם אפילו רציתי שיספר לי
איך זה אבל הוא לא רצה , הוא באמת אוהב את אבא שלו
למרות שהוא היה מכסח לו את הצורה וכל החרא הזה . אבא
שלי היה אולי אחד האנשים הכי מחורבנים בעולם אבל
מעולם לא סבלתי אותו למרות שהוא לא נגע בי וכל זה .
פעם אפילו כשעוד למדנו ביחד הוא היה מגיע לבית הספר
עם כל הסימנים הכחולים האלו שהיו לו על הצוואר וכל
זה , הוא לא רצה לספר לאף אחד . אפילו המורה שלנו
איריס לא ידעה מזה .  אני חושב שהוא התבייש , למרות
שלא ממש ידעתי ממה . בדרך כלל אני לא מרבה לדבר על
בנות , האמת היא שאני כמעט אף פעם לא מדבר על בנות .
כלומר אני רוצה לדבר אבל לא יכול כי אין לי על מה ,
אני אף פעם לא יכול לדבר על משהו שאני יודע שהוא לא
קרה או משהו . זה הורס אותי , דניאל הוא הילד הגבוה
ההוא מבית הספר , הוא כמעט אף פעם לא מדבר כשאנחנו
עוברים ליד בנות וכאלו . אבל כמעט אף אחד לא מאמין
לו כשהוא מדבר. הוא מסוגל להמציא לנו סיפורים על כל
מיני זיונים שהיו לו למרות שאף אחד מאיתנו לא חושב
שהיו לו . אני אומר לכם זה כזה עולם מחורבן .  סבא
שלי לעומת זאת הוא ההפך ממני , הוא מסוגל לדבר על
בנות בלי סוף במיוחד על סבתא שלי וכל זה . אני לא
ממש הכרתי אותה , היא מתה לפני איזה מיליון שנה
כשהייתי תינוק או משהו , בכל אופן כשהוא מתחיל לספר
עלייה אז בדרך כלל אנחנו נהיים ככה נורא בשקט כדי ו
להפריע לו וכל זה , והוא כל הזמן חוזר על אותם
סיפורים מחורבנים על איך שהם הכירו ואיפה הם נפגשו
בפעם הראשונה ואיך הם ברחו מהנאצים ועלו לארץ ואיך
הם התחתנו מהר וכל החרא הזה , לפעמים הוא גם מספר על
איך הם הביאו את אמא לעולם אבל אז הוא תמיד מתעצבן
כי אז הוא גם נזכר איך הוא הכיר את אבא שלי וכל החרא
הזה , הוא לא ממש מת על אבא שלי . עברתי הרבה כיתות
, זה היה חודש כזה מחורבן . לא ממש התמדתי בלימודים
והמורים החליטו לעשות עליי חרם כזה או משהו אז בכל
פעם כשהייתי מגיע לכיתה הייתי שומע אותם קוראים לי
וכל זה , ירדתי לא מעט למשרד הזה של גברת פינקלשטיין
בכל פעם . גברת פינקלשטיין הזו הייתה אולי היצור הכי
חמוד בעולם , כלומר לא יותר מידי חמוד , היא כבר
הייתה כמעט סבתא . היא דיברה כמעט כל הזמן על נכד
הזה שלה אבל זה לא ממש הפריע לי . כלומר אהבתי לשמוע
את כל סיפורי הקקי האלו שלה , אני בכלל מאוד אוהב
ילדים אבל רק כשהם קטנים . כשהם גדלים הם משתנים ,
והם תמיד הופכים לאנשים כאלו מוזרים , אני לא ממש
מסתדר עם מבוגרים וכאלה , רובם פשוט אנשים מחורבנים
.  עם גברת פינקלשטיין תמיד היה מה לעשות , הייתי
תמיד עוזר לה שם עם הדפים האלו שלה כי היא כל הזמן
הייתה נורא מסתבכת איתם , היא הייתה בהחלט אשה אדיבה
לא כמו כל המזויפים האלו שהיו שם . ישבנו איזה
מיליון שעות ביחד , זה לא היה כל כך נורא האמת . היו
שם המון המון דפים מחורבנים כאלו על השולחן ולא
רציתי ללכת ככה ולהשאיר את גברת פינקלשטיין לבד עם
כל הדפים האלו .  בין לבין ככה כשישבנו  אז פיתחנו
לנו ככה שיחה כזו , גברת פינקלשטיין ואני . היא
הסתכלה עליי ככה דיי הרבה ואז אמרה ,  " נואל חמוד ,
באמת שאיני מבינה . "
זה הרס אותי איך שהיא אמרה את זה .
ואז היא ככה המשיכה לדבר ולספר לי על כל החרא הזה
שבדרך כלל לא ממש מתתי לשמוע .
 אבל לא היה לי נעים איכשהו לעצור אותה .
" בזמני ... נואל , ההורים היו הדבר הכי חשוב , דע
לך .  "
" מה עם ההורים שלך נואל , אתה לא חושב באמת להביא
להם מעט נחת מתישהו ? "
נחת ? ,  כן בטח גברת פינקלשטיין , אם באמת היית
מכירה את ההורים שלי . הם באמת אנשים טובים והכל ,
אני לא אומר שלא . אבל אני לא יכול לסבול אותם . הם
מחורבנים מהיסוד ! .  
הרגשתי שאני חייב לצאת אחרת אני אתחרבן לה שם או
משהו .
" גברת פינקלשטיין " , אמרתי . " אני יודע שהכל
יסתדר אני רק צריך מעט זמן " .
" את תראי גברת פינקלשטיין אני אהיה תלמיד טוב , את
עוד תראי " .
אני כזה שקרן , חייכתי לה חיוך והיא חייכה גם . לא
היה לי כל כך נעים לשקר לה ככה בפנים . אבל לא הייתה
לי סיבה אחרת למה לא לעשות דבר כזה .  אחרי שסיימתי
ככה לעזור לה עם כל הדפים המחורבנים יצאתי לכיוון
השירותים , אבל מה שבאמת רציתי לעשות היה ללכת לעשן
אז יצאתי לכיוון גרם המדרגות ההוא שהיו ליד המסדרון
המחורבן הזה שלא נגמר . גברת פינקלשטיין לא ידעה ממש
שאני מעשן , בכלל אצלנו בבית הספר המחורבן הזה לא
ממש אהבו מעשנים , כל מי שבדרך כלל היה מעשן היה
חייב להיות איזה גנגסטר כזה או משהו . זה באמת היה
מחורבן מצידם לחשוב כך . עישנתי לי את הסיגריה ככה
דיי מהר , לא רציתי שהבן זונה הזה מר אקרמן יתפוס
אותי או משהו כזה , בכלל היו מסלקים אצלנו המון על
דברים כאלו . בין לבין הייתי עדיין חושב מידי פעם על
הדניאלה הזו , אבל האמת היא שהייתי חושב עלייה המון
. ישבתי בבית איזו תקופה סתם פשוט כי התחלתי לעשן
קצת גראס ולא רציתי להביא את זה ככה לבית הספר
המחורבן , בכלל אם מר אקרמן הזה היה מגלה אז הוא בטח
היה מסגיר אותי למשרד החינוך או משהו , הוא היה באמת
מחורבן בכל הרמות .  לפעמים ככה בהפסקות יכולתי
להתחרבן לי מהצד , הייתי מבחין בדניאלה הזו כמעט כל
הזמן איך היא הייתה יורדת מגרם המדרגות ההוא בכל פעם
עם איזה זרג אחר ואיך הם כל הזמן היו מתנשקים להם
ומתחבקים וכל החרא הזה . אני אומר לכם הבחורה הזו
הייתה משהו מדהים , היא הייתה מחליפה גברים כמו
גרביים . לא רציתי באמת להיות עם בחורה כזו שבטח
הייתה זורקת אותי על היום השני . זה לא היה ממש עוזר
לי או משהו . זה היה כל כך מחורבן מצידה לעשות לי את
זה חשבתי לעצמי . בכל אופן רק שתדעו אבל בהפסקה ההיא
הייתי הפיק של חיי , אני לא ממש יודע למה . כלומר
היו לי לא מעט רגעים של מבוכה אבל זה כנראה היה
הגדול שבינהם . אבל לא ממש מתחשק לי לדבר על זה
עכשיו , אולי אני אספר לכם יום אחד , לא יודע . אולי
.  בכל מקרה יום אחד ככה אחרי הלימודים יצאתי וראיתי
את הדניאלה ההיא הולכת עם האריאל הזו וכל הבחורים
המחורבנים האלו שהיו מחבקים אותן ומנשקים ושולחים
ידיים וכל החרא הולכים בשדרה ההיא איפה שבדרך כלל כל
האוטובוסים המחורבנים היו עוברים תמיד . אני יודע
שזה היה מחורבן מצידי לעשות דבר כזה אבל לא יודע למה
, עשיתי את זה . הם הלכו כל הזמן ככה בינהם וצחקו
כמו מטורפים אפילו דניאלה הזו צחקה . זה הטריף אותי
. אחרי זה הם עזבו והבנות חצו לכיוון הפארקים , איפה
שכל העשירים המחורבנים היו גרים . דניאלה גרה לא
רחוק מהפארקים המחורבנים , אפילו ראיתי את הבית שלה
.  זה היה דיי ממזרי מצידי לעשות דבר כזה . היא בכלל
גרה בבית כזה שלא ממש תיארתי לעצמי שתגור בו , הוא
נראה כמו מוזיאון מחורבן כזה מהמאה הקודמת או משהו
ישן כזה . בכלל ממה ששמעתי בבית הספר זה בכלל לא היה
ממש הבית שלהם כלומר זה כן היה הבית שלהם של סבא של
סבא שלה או משהו כזה שהוא גר בו לפני איזה מיליון
שנה ואז הוא נתן להם את הבית המחורבן והכל אחרי שהוא
מת .  אני לא הייתי רוצה לגור בבית מחורבן כזה
שאנשים מתים גרו בו לפני , זה הטריף אותי רק מלחשוב
על זה .  בכל אופן היא גרה לא ממש רחוק מהמקום שאני
גרתי בו , גם אריאל ההיא גרה שם . זה היה כזה מקום
מחורבן שרק למי שבאמת היה כסף יכול היה להרשות לעצמו
לגור שם וכל זה . כשהיינו קטנים גם ההורים שלי רצו
לעבור לשם אבל אבא שלי לא הצליח למכור את הבית
המחורבן ונאלצנו להישאר פה והכל . הדבר הכי נורא
שהיה בבית שלה היה החצר הגדולה והכלב הגדול המכוער
והמחורבן הזה שלה . אני לא ממש מת על כלבים , למרות
שהם נראים כאלו חמודים והכל הם דיי מסוכנים . גם לנו
פעם היה כלב אבל אבא שלי לא ממש אהב אותו אז הוא נתן
אותו לצער בעלי חיים או משהו בגלל שהוא היה נובח כל
הזמן כשאנשים היו עוברים ליד חצר הבית , זה לא היה
הכי נעים בעולם . למרות שזה היה באמת מחורבן מצידו
לעשות דבר כזה . הפארקים ההם , איפה שדניאלה הזו גרה
לא היו ממש רחוקים מבית הקברות הישן . כבר לא קוברים
בהם עכשיו , אז זה הפך למקום תיירות מחורבן כזה או
משהו . אפילו יש שם שומר בלילות כדי שאנשים לא יעשו
רעש או משהו מחורבן שיפריע . אבל לא קוברים שם כל
אחד , רק מי שהיה חייל או משהו והוא מת אז מביאים
אותו לשם . יש שם הרבה חיילים .  יש שם אפילו מזרקה
כזו שאפשר לשתות ממנה והכל . פעם לא היה . פעם זה
סתם היה מקום שקברו בו חיילים , אבל היום זה לא ככה
.  כשהייתי קטן היינו הולכים לפעמים כי אמא התעקשה
וכל זה , זה היה הורס אותי . פעם הייתי הולך הרבה .
לא כמו עכשיו , אבל זה לא שאני עצלן מחורבן או משהו
. פשוט לא בא לי . אבל כשהייתי קטן זה באמת היה אחרת
, היינו הולכים כל הזמן , למרות שלא ממש רציתי . אני
לא אוהב כשהולכים . כי לפעמים גם לא ממש חוזרים כמו
החיילים ההם בבית הקברות . אבל אני חושב שכשאני אמות
זה לא באמת יזיז  למישהו , אבל לא ממש איכפת לי .
פעם גם אבא שלי היה בא איתנו אבל לא להרבה זמן ,
לאבא שלי אף פעם לא באמת היה זמן . למרות שאני חושב
שהוא סתם היה אומר , הוא לא ממש רצה לבוא .  פעם
כשהייתי קטן היינו רואים את רבינוביץ ההוא המון , זה
היה הורס אותי . רבינוביץ הזה תמיד היה מחלק לנו
סוכריות למרות שאמא שלי וכל השכונה חשבה שהוא משוגע
או משהו כזה , אבל הוא לא היה איש רע או משהו . הוא
תמיד היה נותן לנו סוכריות כרמל כאלו ופעם אחת הוא
אפילו שיחק איתנו ממש . למרות הוא היה מבוגר כזה אבל
זה לא ממש היה איכפת לו . הוא תמיד היה מנקה ליד כל
הקברים וזורק את כל הבקבוקים והנרות הישנים וכל החרא
הזה שאנשים היו משאירים אחרי שהם היו הולכים , אמא
שלי לא ממש אהבה אותו למרות שהוא לא היה כזה מזויף
כמו כולם . היא אפילו אמרה שאין דבר כזו עבודה "
לנקות קברים " , אבל כמעט כולם אהבו אותו למרות שהוא
היה משוגע והכל  . שבוע שעבר לא ממש הייתי בלימודים
, כלומר הייתי אבל שוב תפסו אותי לא מכין שיעורי בית
וכל זה והמורה ההיא גברת מוסינזון לא רצתה לתת לי
ממש לרדת להפסקה כמו כולם . זה היה כל כך מתסכל
למרות שגם היא לא יצאה , אז בצעד מחורבן כזה נשארו
שנינו . אני נאלצתי לשבת סתם ככה כי היא רצתה שאני "
אחשוב " על הטעויות שלי וכל החרא הזה . הם אומרים
שאני טועה המון , אבל מי בכלל מקשיב לכל החרא הזה
שהם אומרים . ובכלל גברת מוסינזון הזו הייתה הגברת
הכי זקנה בבית הספר , היו לה איזה מיליון נכדים כאלו
והיא כל הזמן הייתה מדברת עליהם בשיעורים המחורבנים
שלנו . היא בטח לא שמה לב איך שכולם היו צוחקים ממנה
וכל זה , אנשים הם כאלו רעים לפעמים תאמינו לי , זה
הורס אותי . למרות שאני אישית לא צחקתי ולא פעם אחת
. ובכלל זקנים אף פעם לא שמים לב כשצוחקים מהם .
גברת מוסינזון לימדה בשמיניות היא אפילו קיבלה כיתה
כזו משלה עם תלמידים והכל , לפני כל שנה כל ההורים
המחורבנים וכל זה תמיד היו רבים בינהם מי ילמד בכיתה
שלה , כי כולם רצו שהיא תהיה המורה של הבן שלהם או
משהו . זה הרס אותי , אנשים לפעמים רבים בגלל שטויות
אני אומר לכם . כולם אמרו שבגלל שהיא הייתה כזו זקנה
ועתיקה והיא בטח לימדה מאז שהקימו את בית הספר
המחורבן אז היא בטח מורה מעולה וכל זה בגלל כל
הניסיון המחורבן שלה והכל . אבל אני אומר לכם זה סתם
זיבולי שכל , בכלל אני לא מכיר שום מורה שהיא באמת
מורה טוב ולא בגלל הגיל או שנות הלימוד שלו
המחורבנים או משהו כזה . בכלל ככל שאתה מלמד יותר
ככה אתה נעשה אדם דפוק ומחורבן יותר , תאמינו לי
הייתי שם . בכל אופן פעם אחת כולנו היינו בכיתה
אפילו קובי היה , אנחנו לא דיברנו ממש למרות שאני
ניסתי , פעם הייתי מנסה המון לדבר עם אנשים וכל החרא
הזה , אני לא יודע ממש למה אבל כנראה שסתם רציתי .
בכל אופן גברת מוסינזון הזו הגיעה וכולם נורא שמחו
והכל אבל היא לא הייתה זקנה כזו כמו שכולם חשבו ,
היא לא נתנה להם לתפס לה יותר מידי על חשבון השיעור
אז היא צעקה כזה וכולם ככה נבהלו אבל לא נבהלו ממש ,
היא בכל זאת הייתה עדיין זקנה מידי בשביל לצעוק .
ואז היא התחילה לדבר שוב על הנכדים המחורבנים שלה
ועל איך שהם יגדלו וילמדו בבית הספר הזה והכל . היא
אפילו סיפרה לנו על כמה שאנחנו צריכים להיות אנשים
טובים וכל החרא הזה שמר אקרמן היה מדבר עליו רוב
הזמן .  אני יודע מה אנשים בטח חושבים לעצמם , אבל
זה לא ממש מזיז לי. הם בטח אומרים לעצמם שלבן שלהם
זה לא יקרה . כולם אצלנו בעיר מכירים את ההורים שלי
, הם בטח יודעים איזה אנשים מחורבנים הם והכל , אבל
אתם אף פעם לא תשמעו אותם אומרים את זה . כלומר הם
אומרים את זה אני לא אומר שלא , אבל הם כאלו מזויפים
שהם אומרים את זה רק לעצמם או משהו . כשהיינו קטנים
זה לא היה ככה , לא הייתי כזה דפוק ומחורבן כמו
עכשיו , אפילו פעם אבא שלי היה יוצא איתי למרכז
המסחרי הישן והייתי עולה על הכתפיים האלו שלו וכל
החרא הזה כמו שרואים בדרך כלל בגלויות האלו שהדודים
היו שולחים לנו מאמריקה או משהו כזה . היינו קונים
הרבה ממתקים , זה לא היה כזה נורא . לא היה לנו הרבה
כסף כמו עכשיו אבל היינו מאושרים , לפעמים זה הורס
אותי . יש דברים שאף פעם לא יהיו הגיוניים , נשבע
לכם העולם הזה כל כך מחורבן , שכשאין לך אז אתה באמת
מאושר אבל כשאתה מתחרבן והופך לאדם הכי חרא עליי
אדמות אז אתה מתמלא בכסף שאין לך מושג מה באמת לעשות
בו . גם מר אקרמן הזה לא תמיד היה כזה עשיר כמו
עכשיו , הוא בכלל הגיע לפה מעיר אחרת כזו וההורים
שלו וכל זה גרו באיזה כפר כזה עם בתים מבוץ וכל זה ,
אני לא ממש האמנתי בהתחלה אבל אומרים שאלו בתים
טובים כאלו שלא ממש מתפרקים כשיורד גשם וכל החרא הזה
. האמת היא שאני גם לא ממש חכם אז אני בדרך כלל
מאמין למה שאומרים לי , האמת היא שגם אין לי ממש
ברירה .  מה שבטח אמא שלי הייתה רוצה לשמוע זה איך
וכמה גברת מוסינזון הזו הייתה כזו אשה טובה וכל החרא
הזה , אבל אני לא רוצה לדבר עלייה יותר מידי , אני
רק אספר לכם על היום ההוא שהיא תפסה אותי ככה לא ממש
מקשיב לה למרות שאני לא הפרעתי או משהו ואיך מר
אקרמן הזה סילק אותי שוב הייתה , אבל זה לא היה כזה
נורא . זה בכלל לא היה נורא . זה אולי אפילו היה
היום הנפלא בחיי .
אם אתם באמת רוצים לשמוע על זה אז בטח תצטרכו קודם
לדעת מה קרה במסיבה המחורבנת ההיא של גברת מוסינזון
וכל זה . גברת מוסינזון הזו כבר לא מלמדת יותר , כבר
סיפרתי לכם שהיא הייתה כזו זקנה והכל . אז היא עזבה
, אבל היא לא מתה או משהו היא סתם עזבה לבית ההוא
שהיה לה , האמת היא שלא ממש הבנתי למה היא רצתה
לעזוב כי היא תמיד אמרה שהיא כל כך אוהבת את הבית
ספר המחורבן והכל , אבל אני חושב שזה רק לטובה .
עכשיו היא תוכל לגור בבית הזה שלה עם כל החתולים
האלו שהיו לה , כמו שכל הזקנים אצלנו היו עושים כשהם
היו יותר מידי זקנים כאלו או משהו . מה שבטח לא תרצו
לשמוע זה איך אני שוב התחרבנתי והכל , למרות שזו לא
באמת הייתה אשמתי או משהו . באמת שלא . כל התחרבנתי
שם שכמעט אף אחד לא דיבר איתי עד ליום למחרת , כלומר
הם דיברו אבל רק אם היה להם משהו חשוב כזה להגיד .
זה באמת היה דיי ממזרי מיצדם לעשות לי דבר כזה . אמא
שלי נראה לי לקחה את זה הכי קשה מכולם , היא כל כך
נבהלה שהיא פשוט עזבה אחרי זה . לא ממש יצא לי לדבר
איתה . אבל אני כמעט בטוח שהיא מתביישת בי או משהו
כזה . אפילו מר אקרמן הזה קימט את המצח המחורבן שלו
, הוא גם לא ממש רצה לדבר . הוא רק אמר לי לחכות
במשרד שלו מוקדם על הבוקר כאילו שזה משהו דחוף כזה .
ואם אתם באמת רוצים לדעת אז כן הם סילקו אותי שוב ,
זה באמת היה נורא . מסלקים הרבה בבית הספר הזה אני
אומר לכם . אני כל כך רגיל שמסלקים אותי שזה כבר לא
גורם לי ממש להתרגש ולפחד כמו פעם , פעם זה היה אחרת
. פעם אם היו מסלקים אותי או משהו הייתי נורא מפחד
למרות שלא היה לי ממש ממי . פעם כשהיינו קטנים ,
ישבנו בכיתה המחורבנת ההיא בגלל שהיה נורא קר בחוץ
והכל ולא ממש רצינו לצאת ולחטוף דלקת ריאות מחורבנת
או משהו אז נשארנו שם , אבל זה לא היה ממש באשמתנו .
למרות שהמורה איריס גילתה והכל וסילקה אותנו לבית .
אני לא ממש חזרתי לבית  , אבל קובי חטף מכות מוות
מאבא שלו . זה באמת היה מפחיד . בכל אופן מה שבטח
הייתם רוצים לדעת זה למה הם סילקו אותי וכל החרא הזה
. אני יודע שזה לא הכי נעים בעולם אבל אתם חייבים
להאמין לי . זה לא באמת היה באשמתי .
הכל התחיל בעצם באותו יום שישי מסריח , כשאני , גלי
, אבנר ודניאל הילד הגבוה ההוא ישבנו ליד הברזלים
ההם שליד בית הקולנוע הישן . לא ממש היה לנו מה
לעשות ,בכלל ימי שישי בעיר שלנו היו כאלו מחורבנים
שרק אם מישהו היה נדקר ברחוב או משהו כולם היו
יוצאים , בדרך כלל אף אחד לא באמת היה יוצא בחוץ .
הדבר הכי טוב שהיה בלשבת על הברזלים של הקולנוע היה
לראות את הבנות של השמיניות הולכות עם החבר שלהן
ברחוב או משהו או נכנסות לקולנוע המחורבן . דניאל
הזה דיבר כל הזמן על אריאל ההיא , הוא בכלל היה
מאוהב בה או משהו . הוא ידע עלייה כמעט הכל . זה הרס
אותי איך בן אדם אחד יכול לדעת כל כך הרבה פרטים על
אדם אחר , הוא אפילו התערב איתנו שהיא עדיין בתולה
וכולם שמו כסף . האמת היא שלא ממש היה לי כסף אבל גם
אני הימרתי . בכלל לא רציתי שדניאל הזה יזיין לפני ,
כלומר זה לא שלא רציתי . אבל זה היה הורס אותי אם
הוא היה מזיין לפני . אם יש משהו שהורג אותי בחיים
זה לדעת שמישהו הצליח במשהו שאני עדיין לא הצלחתי בו
.

אני יודע שאני הבן אדם הכי לא צדיק בעולם . כלומר
אני לפעמים צדיק , רק אם אני רואה זקנה כזו מקומטת
ונורא רע לי בלב אז אני עוזר לה או משהו . אבל בדרך
כלל זה לא קורה הרבה . הייתי חייב להסתובב עם ההרגשה
המחורבנת הזו עד הערב , הייתם מאמינים . , אין לי
מושג למה . אבל האמת היא שאני גם לא ממש מבין בדברים
האלו ואנשים תמיד אומרים שאם בן אדם ישר וכל זה אז
בטח גם אלוהים טוב אליו , אבל אני לא ממש מאמין
באלוהים וכל זה , זה נשמע לי כזה מסובך . ובכלל אם
אני אאמין באלוהים הזה אני לא ממש בטוח שהוא יאמין
בי , אף אחד אצלנו לא באמת מאמין בי . אבל תדעו לכם
זה נורא מעליב לפעמים , פעם עוד חשבתי שזה לא ממש
נורא אבל זה כן . אצלנו בבית הספר המחורבן בדרך כלל
מי שהיה כזה צדיק וטוב היה חייב להיות גאון כזה ,
אבל תאמינו לי אני לא הכרתי שם ולא צדיק אחד . וכל
מי שיגיד לכם אחרת הוא סתם שקרן . אין באמת צדיקים
חכמים ואם יש אז הם בטח מתים או משהו . גברת
מוסינזון הזו תמיד הייתה חושבת אחרת , זאת אומרת חוץ
ממני כמובן . זה היה הורס אותי . ביום למחרת בשיעור
זה קרה . אני חושב שההורים שלי חטפו מזה התקף לב או
משהו כזה , הם נורא היו רגישים לדברים כאלו למרות
שבדרך כלל הם לא ממש היו . בכל מקרה כולנו ישבנו ככה
בכיתה , כלומר אנחנו עם כל המורים המחורבנים וההורים
ואפילו היו כמה סבתות מקומטות כאלו שעומדות למות כל
שנייה . וכולם נורא התרגשו וכל זה . זה לא היה ממש
מחייך אותם , זה היה כזה מעורר רחמים . נשבע לכם אם
הייתם שם היה כזה ערב מכובד ואפילו היינו צריכים
להתלבש כזה יפה ולהיראות כאלו נוצצים כמו הבזוקה של
המסטיק . ואז מר אקרמן נאם איזה נאום מחורבן כזה
וחייך את כל החיוכים האלו שהוא בדרך כלל הייתם
מבינים איזה פרצוף מזויף הוא באמת היה . אחרי שהוא
סיים לזיין לכולנו את השכל ושוב דיבר על אלוהים ועל
כמה צריך להיות אדם טוב והכל הוא  קרא לגברת
מוסינזון לבוא ולשאת את הדברים המחורבנים שלה . ואז
כולם מחאו כפיים והכל . אפילו היו שם כמה הורים
שאמרו עד כמה גברת מוסינזון תחסר להם . זה הרס אותי
. כי אני יודע שהם אפילו לא ממש הכירו אותה , לפעמים
זה כל כך מחורבן לשמוע דברים כאלו שאנשים אומרים בלי
שהם באמת מכירים .
" תלמידים , הורים , מורים יקרים ...
  אני כל כך מתרגשת בפניכם .. "
גברת מוסינזון דפקה כזה נאום , האמת הוא לא היה רע
בכלל . הוא היה מזויף אני לא אומר שלא . אבל כולם
נורא התרגשו ממנו שאפילו אני כמעט והתפתתי והתרגשתי
כמוה . היא דיברה דיי הרבה , היא סיפרה את כל הסיפור
המחורבן שלה על כל התקופה שלה בבית הספר ועל כמה בית
הספר המחורבן הזה יחסר לה שהיא תעזוב ועל כמה הפנסיה
הזו שלה תתן לה רק מחשבות טובות . למרות שלא ממש
הבנתי הכל אני בטוח שהיא כתבה אותו מהלב או משהו ,
אנשים זקנים לא תמיד משקרים , תדעו לכם . למרות שאני
עדיין חושב שעדיף שיהיו כמה שפחות גברת מוסנזונים
בבית הספר . זה נורא , תאמינו לי .




לרשימת יצירות השירה החדשות
השעות המאוחרות לא נגמרות לי לעולם.
הזמן תמיד עצור לי דקה או שתיים כשאני מתחיל לחשוב על מי היא
במובן.
ואז אני בשלי, ואיפה היא? האם היא מודעת למה שעובר אצלי?
אז אני פותח עיתון, שוטף מבזקים אבל לא מרמה אפילו לא את עצמי.




אולי תכתוב
סיפור על אחד
שנוסע למרכז
כדור הארץ?



המוזה


תרומה לבמה





יוצר מס' 71050. בבמה מאז 29/9/06 13:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעומר ברקוביץ
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה