|
לא הצלחתי להוציא מראשי את האוגרים המסתובבים חופשי בבית.
האוגרת בהריון, חשבתי, אני יודעת שהיא תטפס למיטה שלי בלילה
ותלד שם שישה גורים ורודים עיורים שנראים כמו תולעים קטנות.
|
דרוש איש תמים ונאיבי, אוהב ומסור...לא אורנה, אין אינדיאנים
כאן. כאן זו מחלקה ואני איתך. בסדר בסדר, אורנה ממלמלת, ויואב
הדכאוני ממלמל מתחת לשפם ידעתי, רק את אורנה את אוהבת, וטטיאנה
המאנית אומרת לו תשתוק, אתה הורס לי את המצב רוח.
|
הם אומרים יש לך מזל שאת יכולה לכתוב, ומדמיינים אשה יושבת מול
דפי נייר מכוסים בכתב צפוף ודמעותיה זולגות ומכתימות אותן עד
שהכתב הופך בלתי קריא. אנשים אוהבים לדמיין, גם כשדפי הנייר
לבנים וריקים, גם כשהאשה אינה בוכה כלל.
|
. הוא הדגיש שאם מזיזים את הצואר ויש שבר בחוליות, חוט השדרה
עלול להקרע ואז האדם יהיה משותק לכל החיים. ואם השבר הוא
בחוליות הגבוהות, המדריך אמר, הפצוע יפסיק מייד לנשום, אז
תזהרו כשאתם עושים את זה. וכשהוא אמר את זה הוא צחק כאילו סיפר
בדיחה טובה,
|
איני דומה לציפור הזו בשום מובן. היא שמנמונת ואני רזה, היא
מדדה כברווז ואני פוסעת זקוף וגבוה. לה יש בטן שמנמונת, ולי
אין. אפילו לא קטנה.
|
אברהם גאה היה תמיד במעשה ידיה. גם את מפית החלות רקמה וגם את
מפות השבת עיטרה ברקמה עדינה. היה אברהם מחמיא לה שוב ושוב
באזני אמו שהתקשתה מאד לקבלה ככלתה. אשת חיל לי, היה אומר. לו
היתה חיה בזמן המשכן, הוא נוהג לומר, ודאי שהיתה מן הנשים
הרוקמות את הפרוכות.
|
יצא שהנצחתי במילים שלג אנושי
סתיו נשי וקיץ זוגי ושנים
|
גברים עליזים ושתויים מדברים במחירי דלתות עץ
(בית הוא מקום שתמיד פתוחה בו דלת)
|
אינך מבין. חולים ואסוציאציות הם נושאים
נפרדים. חולים גורמים
ידיים אדומות. עיניים נפוחות. גב כואב.
גם
המשורר
אתה אומר.
|
כך השנים אומרות את שלהן.
למלום האתמולים הפך ללחישה
|
איש נודד בעולם. חול דק וצער
קבורים מזמן תחת שכבות אדמה דחוסות.
|
אחר כך אמרת: אחוז בשולי גלימתי
גלימותיך שבירות. וידי מלאו רסיסים.
אחר כך אמרת: תלה בי את חוט השני
היה לי כפורת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אבא,
אמא
רוצה
שתבוא
לפעמים... |
|
