|
אולגה, ילידת 1989, אוהבת את הטבע, מנסה להיות קשוחה
(אבל זה פשוט לא הולך) וסתם...
רוצה לחלוק את הציורים שלה..קצת פרסום (לכל אחד מגיע
כמה דקות של תהילה) ילדה קטנה......אבל לא כל כך, לא
יודעת מה היא רוצה (אולי אתם תוכלו לספר לה?..).
וזהו
הרבה זמן לא פרסמה כלום (אבל בזה אשם רק המחשב שלא
רצה לעבוד)
מקווה שהכל ישתנה עכשיו...
אולי
שם הכול התחיל להשתבש - כשהייתי כמעט בת 18, אחרי כמה חודשים
באילת תחת ההגדרה "נעדרת", מצאתי לעצמי פינה שבה המשטרה לא
הסתובבה. באותו הזמן בערך לרוב החברים שלי נמאס לשבת בלי לעשות
כלום אז הם חזרו הביתה. נשארנו רק אני וידיד שלי.
|
היה היה סבא-שנתון. הוא התחיל לנפנף עם השרוול ולשחרר ציפורים
בשלישיות, כל ציפור עם השם הייחודי שלה.
ניפנף סבא-שנתון בפעם הראשונה - ועפו שלוש ציפורים. נהיה קריר,
נעים.
|
היא יושבת שם כמה שעות, היא מתחילה להבין שהוא מת, מת ולא
יחזור, הוא לא ייכנס לבית קפה הזה יותר. והכל בגלל ריב קטן
שלהם שגרם לו לנהוג מהר מדי.
היא שוב מרגישה שלמה, אף אחד לא יחדור שוב לנשמה שלה. היא שוב
בטוחה מהעולם החיצון.
|
-את לא יפה-אמרה המראה,והיא האמינה, האמינה למראה ושברה אותה .
|
|
|
אההה...
כן...
אני מבינה...
בוליביה מחלטרת
ביעוץ
פסיכולוגי. |
|
