|
לחש נא בשקט לי באוזן
את התואר הנכסף
|
עלמה במצוקה שכלואה במגדל
מחכה לסוס עליו אביר מגודל
|
כמו מאש ממך אני נכוות
משמש שמאירה את השמים
מושך אתה אותי ומהפנט
אל המקום שלך,אל השמים
|
לפני שנים אהבה שררה בעולם
ואז בא אלוהים וברא האדם
לבנה אכזרית זרחה בשמים
צהובה מקנאה ושולחת קרניים
|
איך אוכל במלים לתאר?
את הכעס ואת האהבה,
|
אני רוצה לפרוש כנפיים,
אתה אוהב ת'אדמה,
אצלי....
זקיק של אושר בידיים,
|
האש דולקת להבה
תקווה הורסת,מכלה
|
קורבנות החיים
"גיבורי מלחמה"
הולכים מאתנו ללא הבחנה
כמו שה לא תמים שמובל למתווך
|
בכל דמעה אשר זולגת,
על כל אחת מלחיי,
|
האויב שבפנים
לא נותן לי מנוח
|
השנים נערמות בערמה מבולגנת
מופיעים הפחדים והיהירות נעלמת
|
ואם האיש ללא פנים?
כיצד אדע את שמו?
|
ומה כבר עוד אוכל לומר?
הלכת והכל נגמר,
|
כשהכל בעולם יהפוך ללא כלום
יתעורר לחיים אותו רגש רדום
|
מאהבה ועד שנאה רגשותי סובבים
שנאה כלפי העולם,אהבה לחיים
|
האם אתה שומע?
אני כבר לא אחזור
האם אתה יודע?
לא לא אביט כבר לאחור
|
מלחמה פרצה בעולם הגדול
היא שורפת,בולסת,הורסת הכל
יהודים הולכים בדרכם האחרונה
למשרפות,אל המוות שהולידה המלחמה
|
אני מסתכלת בעיניך
ומנסה לראות
מה מסתתר מאחורי הצחוק
והעיניים הזוהרות
|
חזור אלי,לא אל תלך
את שוב אומרת בליבך
|
לבי מדבר
בלי אהבה-המים שיפרו את אדמתו
לבי הוא ים שקט
בלי אהבה-הרוח שתפר את שלותו
|
הערב חם היה
החורף כבר נגמר
ואל הים זרם,שובאותו נהר
סיפור של אהבה נולד בערב זה....
|
אל העולם מחלחלים שדים של כעס ושנאה,
מערערים על השפיות, מאפילים על הבינה,
והשכינה הענוגה עזבה את אלוהים,
ממקומה שבשמיים למשכנם של הצללים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אתמול שכבתי עם
ידידה שלי במיטה
(באופן אפלטוני,
סוטים), ואני לא
זוכר מה היא
עשתה או אמרה
שגרם לי להגיד:
"וואו! זה צריך
להפוך לסלוגן
בבמה!"
היא לא הבינה
אותי, כי היא לא
יודעת מה זה
הבמה.
אתם לא מבינים
אותי, כי אתם לא
יודעים על מה
חשבתי.
רק בתוך ראשי,
מצויות שתי
פיסות המידע
הללו. אני היחיד
שמבין. זין לכם!
הא הא!
- האגואיסט |
|
