|
לחש נא בשקט לי באוזן
את התואר הנכסף
|
עלמה במצוקה שכלואה במגדל
מחכה לסוס עליו אביר מגודל
|
כמו מאש ממך אני נכוות
משמש שמאירה את השמים
מושך אתה אותי ומהפנט
אל המקום שלך,אל השמים
|
לפני שנים אהבה שררה בעולם
ואז בא אלוהים וברא האדם
לבנה אכזרית זרחה בשמים
צהובה מקנאה ושולחת קרניים
|
איך אוכל במלים לתאר?
את הכעס ואת האהבה,
|
אני רוצה לפרוש כנפיים,
אתה אוהב ת'אדמה,
אצלי....
זקיק של אושר בידיים,
|
האש דולקת להבה
תקווה הורסת,מכלה
|
קורבנות החיים
"גיבורי מלחמה"
הולכים מאתנו ללא הבחנה
כמו שה לא תמים שמובל למתווך
|
בכל דמעה אשר זולגת,
על כל אחת מלחיי,
|
האויב שבפנים
לא נותן לי מנוח
|
השנים נערמות בערמה מבולגנת
מופיעים הפחדים והיהירות נעלמת
|
ואם האיש ללא פנים?
כיצד אדע את שמו?
|
ומה כבר עוד אוכל לומר?
הלכת והכל נגמר,
|
כשהכל בעולם יהפוך ללא כלום
יתעורר לחיים אותו רגש רדום
|
מאהבה ועד שנאה רגשותי סובבים
שנאה כלפי העולם,אהבה לחיים
|
האם אתה שומע?
אני כבר לא אחזור
האם אתה יודע?
לא לא אביט כבר לאחור
|
מלחמה פרצה בעולם הגדול
היא שורפת,בולסת,הורסת הכל
יהודים הולכים בדרכם האחרונה
למשרפות,אל המוות שהולידה המלחמה
|
אני מסתכלת בעיניך
ומנסה לראות
מה מסתתר מאחורי הצחוק
והעיניים הזוהרות
|
חזור אלי,לא אל תלך
את שוב אומרת בליבך
|
לבי מדבר
בלי אהבה-המים שיפרו את אדמתו
לבי הוא ים שקט
בלי אהבה-הרוח שתפר את שלותו
|
הערב חם היה
החורף כבר נגמר
ואל הים זרם,שובאותו נהר
סיפור של אהבה נולד בערב זה....
|
אל העולם מחלחלים שדים של כעס ושנאה,
מערערים על השפיות, מאפילים על הבינה,
והשכינה הענוגה עזבה את אלוהים,
ממקומה שבשמיים למשכנם של הצללים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"מה עושות
האיילות בלילות,
הן פוסקות את
רגליהן
הגדולות...."
לאה גולדברג -
דראפט ראשון
מעזבונו של
אספן |
|
