[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יש לכם מושג איך זה לעשות את זה כשריח הים וקולות הגלים קרובים
כל כך? את מה, תשאלו. חטטנותו של האדם היא סימן למיאוסו בחייו
שלו. תאר לי את שלך עד הפרט האחרון ואשתה בצמא כל מילה. חיי
שלי מלאים בהבלים, תחשוב באנחה. אישה שהתרגלתי אליה יותר מדי,
ילדים צווחנים.

הצלחה זה סיפור פשוט. למה כולכם מביטים בי בתמיהה? אני אומר
לכם, זה פשוט. ממש כך.

אהבה
ב. היא בחורה רגילה, מלבד העובדה שהמאהב שלה מבוגר ממנה
בשלושים ושתיים שנה. בזמן האחרון היא מרגישה קצת מדוכדכת אז
היא עושה קצת שטויות. היא מתחילה לעשן ובימים ממש (אבל ממש)
משעממים היא שותה קצת אלכוהול. זה לא כל כך נורא לאור העובדה
שיש אנשים שהורגים ואונסים

היא בודדה יותר מהאדם שנחת על הירח וגילה שהריקנות נובעת לאו
דווקא מחוסר ההצלחה, אלא מהתחושה שאחרי הכיבוש, אתה נשאר ריקני
ומשועמם, כי המטרה כבר הושגה.

לבד יכול להיות נחמד לפעמים. לא תמיד. לרוב לא. אבל עד שלא
יבוא מישהו אחד, מיוחד, האחד שמתאים, הלבד יישאר כאן לצידי. עד
אז אני והלבד זה צוות די מאוחד.

אתה ישן טוב, שנת ישרים אתה ישן. משום מה אני לא מצליחה
להירדם, עניינים לא גמורים מסתובבים לי בראש ומענים אותי
באיטיות רבה. אני מביטה עליך, גומרת בליבי לעזוב אותך, ואז
אפילו זה נגמר.

נכון שכשהקולה עומדת להיגמר כבר בקושי יש בה גזים ויש לה טעם
מגעיל וממש מתאמצים לסיים אותה עם פרצוף מעונה? ככה זה הרגיש
לקראת הסוף.

הריח שלו דבוק לכפות ידיה המזיעות והיא קוברת את פניה ומנסה
שלא להתאהב מחדש, הלב הוא שריר, ולכן אינו יכול להישבר, אבל
היא מרגישה בשברים החדים שפוצעים את החזה שלה מבפנים, ואולי
הלב שלה בכלל עשוי ממשהו שונה, משהו שביר.

תכריך של שקר עוטף את גופי העירום, שאני נהנית להביט בו יותר
ויותר. הוא לא מביט בו, לעומת זאת. בחושך אני מרגישה את
מבוכתו, את הבושה שמציפה אותו, את ההתנגדות שבשקט המתוח שנמתח
מעלינו כמו אריג גס.


היא חשבה שזה הסתיים, שזה נגמר כמו שנגמרות לפעמים הסיגריות
בחבילה והיד המגששת מופתעת מריקנותה של הקופסא, מהיעדר הסיפוק
המיידי הטוב. ואתה ממשיך לחבילה הבאה, משליך את המעטה הריק
ושוכח ממנו כלא היה.

בכל פעם שאני יוצאת לדייט אני עוטה שכבות על גבי שכבות, כמו
מתנה שעוטפים יפה יפה. אני שוטפת פנים טוב טוב ומעלימה סימני
דמעות ואכזבות עם איפור לא עדין, שמסתיר פנים עדינות.

איך זה לעזוב מישהו שרק התחלת לאהוב? זה כואב. את מנסה להתעלות
על הכאב, לשכוח שזה קורה לך, וכן, זה בהחלט קורה לך, ובאשמתך.
התחלת להתמכר ואז ראית פרסומות עם אזהרה חמורה בנוגע לסכנות
ההתמכרות ונבהלת, אז חתכת מהר, בגסות, ואיכשהו, בדרך, חתכת גם
חלק מעצמך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
לחיות באשליות פירושו לוותר מרצון על המציאות.
אני מעמידה פנים שאני לא מרגישה.
זה קצת כמו להסתובב בחוף של נודיסטים, לבושה.
אתה לא מבין על מה כל המהומה.

יחד צוררת קנאה צרת עין
עם זעם כבוש ובוער
בעדינות מחדש מסדרת,
אולי בסוף אתגבר.

לאן שלא יפנה עיניו
זוגות הולכים יחדיו
יד ביד

עצוב לי בלעדיך.
מה זה עצב?
הא. זה משהו שאנשים המציאו כי אף פעם הם לא מרוצים
ואי אפשר רק לכעוס או להיות מתוסכל.
(אז הנה רגש נוסף לרשימה. נאצל ביותר)

כמו מלאך על כתפיי
הו מה גדולה הישועה
משגיח מאחורי הסורגים
רק תן לו זמן

תחושתי
אני חושבת שאתה מכולם מבין למה אני לא ואולי
אולי
אתה מביט בי וחושב שכל המילים האלה היו ריקות. כמו קליפת שום.




"אה, חיבור? אני
יכול סלוגן!"








(ץ סופית, מתוך
ספרו - "דברים
שאסור בשום אופן
לכתוב בבגרות
בהבעה")


תרומה לבמה





יוצר מס' 79553. בבמה מאז 20/3/08 9:37

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאוקסנה פושקין
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה