|
הרגשתי כיצד אני מצטנף ומתכרבל לתוכה והיא אמרה לי בשקט "חלק
מכם נופלים מעבר לשיחים. חלק מכם נחים אצלי. תירגע, בסוף כולכם
צומחים ומלבלבים" לא הבנתי למה היא מתכוונת, אבל פשוט סמכתי
עליה.
|
אז לא מסתכלים בעיניים. כל אחד לבדו בקופסה שלו.
את שוב מצלצלת. לא עונה. את לא מבינה? לא עונה!
תתפתלי לך שם על המסך הירוק. אתם תשתקו. תחנקו
כולכם, תנו לי לנסוע,
אז מה אם גם לכם קשה.
|
ידיים תלויות החוצה מנפנפות:
"לכו... אני..."
תלויים במגדל. ובחוץ ציפור שיר תזלזל:
"האם חשבתם שתהיה זו אני?"
|
וכולם כולם, עכשיו רק עכשיו
נשיל את כיסויי הענבים המתוקים
ונחשוף,
תמיד טוב לחשוף.
ילד קטן יורד מראש "ההר"
כולו מלא אכזבה כואבת
הוא קיבל מתנה
קרן צחורה
|
|
"שנות השמונים"
מתוך "אין יותר
נמוך מזה"
בהוצאת בוליביה
ושות'. |
|