[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ואני יודע שיש שאומרים...
כאלו שלא מאמינים
חוטאים בשם אכזבתם
ולכן בשם הזמן שיטשטש את המילים
ויצהיב את הדפים הלבנים
אבקשך לחרות את המלים
על לוח לבך לעולמים


אוהד אלוני, יליד 77 לאחר שלוש שנות שרות ביחידת
אגוז, משתחרר ועומד ביעד הראשון (באיחור קל) ספר
שירים עד חצי שנה אחרי השחרור. קצת מתפשר (כריכה
רכה) כי אין ברירה. וכי כבר יודע ש"אל תסתכל
בקנקן..."

את לבנון כל אחד אהב מסיבה אחרת. אחד אהב בגלל
ההתרגשות והאדרנלין שלפני הכניסה, שני בגלל הפחד.
אישית אני הכי אהבתי את לבנון בגלל "שלושת הימים
שלפני...". שלושת הימים שלפני כל כניסה, הם הימים
בהם אתה הופך להיות האדם החכם ביותר בעולם. כי בהם
אתה יודע בדיוק מה חשוב בחיים ומה לא. אתה יודע שאין
הרבה דברים חשובים בחיים. וזה לא פסימי בכלל, להפך,
כי אתה לומד שאותם מעט דברים שכן חשובים בחיים, הם
הרבה יותר חשובים ממה שאנו מתארים לעצמנו. דברים
קטנים שקצת קשה לזכור, ביום יום, כאשר היום כל דבר
עוטפים אותו באידיאולוגיה ושמים עליו תווית של
מחיר.

ועכשיו אחרי שהרגש נוקד רק קראו אותו נכון, תנו
לשתיקת הדיו הכתובה לעשות את שלה ושאו בלבכם.
           
                     מתוך החלק האחורי של "גם
אלוהים בוכה"




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יומן
ואיכשהו עם הזמן שחלף אני נהייתי עסוק הקשר בננו נשמר עוד פחות
ופחות. תמיד חשבתי שהיה בו משהו עצוב במשורר הזה, השירים שלו
היו תמיד עצובים דיברו על אהבה מלחמה ושלום. ובכל זאת... אני
לא יודע מתי זה בא לי להכרה אני חושב שזה היה משהו כמו שנתיים
שלמות אחרי


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
האם את עדין מאמינה שיש דבר מעבר לכאב,
האם את עדין זוכרת את התקופה שלפני...

מצב
ועכשיו אחרי שבלעתי את כל הכדורים בקפסה
אני מתחיל להבין את כל מה שסביבי קרה,

אהבה
ובמאזן הדמעות קערה אחת מתמלאת יותר מדי

כעס
זה הסוף שלך ילדה
יש עונש על משחקים באהבה

כמו סוס טרויאני הכנסתיך לתוך לבי...

אלוהים ברא שמיים ים ויבשה
זרע בהם שלום, הרמוניה וחדוה
האדם קלקל ואף אחד לא יוכל עתה מלבד האל


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
ויום אחד היא מצאה עצמה לבד בחדר מול מראה. אף פעם היא לא
הייתה לבד, תמיד הייתה מוקפת אנשים. ובאותו היום רצתה לומר
הכל. תמיד היה לה מה לומר, אך אף פעם לא אמרה, אף פעם לא יכלה.
לפחות כך תמיד חשבה.

יומן
אתמול בלילה כשבאתם לבקר ולא התיחסתי
וההוא בחלוק הלבן , בלי הידיים הקשורות
אמר שזה בגלל התרופות - הוא לא צדק,
פשוט לא הודעתם מראש שאתם באים
ואלוהים כבר קפץ לבקור אז לא היה לי נעים.
חוץ מזה שגם הוא מאוד מסכן, מאוד לבד.

אוטוביוגרפי
להתאהב זה כמו...
במלחמת הקיום של הבלגניסט מול ...
האם השפיות היא צורך קיומי...
משהו קטן על הטבע האנושי..
אומרים שיש הרבה דרכים לחיות את החיים...




אייייייימא! למה
שואלים אותי
שאלות כל הזמן?

שרבוט.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1619. בבמה מאז 19/1/01 18:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאוהד אלוני
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה