|
אבל עכשיו בן 20
מהפחד למות ולהשאיר אחריו רק את המיטה הזוגית שהוריו
קנו לו ליום ההולדת, מוציא "עופרי עופרי" את אשר על
ליבו בדף האינטרנט הבדוי.
"הוא הלך לאורך השכונה שכל כך הכיר - שכונת ילדותו...
אבל זו לא היתה איזו הליכה שבה מעלים זכרונות
מה יש לו לעשות הליכה כזאת? הוא רק בן 15..."
|
באותו יום עשיתי חשבון נפש עם עצמי.
תוך צמא ורעב המהולים בקצת כאבי ראש וגב (מעודף שינה), התהלכתי
ברחובות כאשר צפצפות אופני הילדים מפריעות לשקט שברחוב, נזכרתי
בנעוריי כאשר הייתי יוצא עם תיק ובתוכו בקבוק מים וסוכריות.
|
ומחר היא תקום והשמש תזרח,
אף אחד לא ידע שאתמול
כאבה.
|
אדם ער וישן.
אדם אוכל ומטיל את צרכיו.
אדם מאוהב, אדם מאוכזב.
|
אותם רגעים שבאים ועוברים
רגעים של עצב.
|
אתה מתכחש, אני מרגיש את זה.
איך לא? אתה מנסה להרוס אותי.
|
אתה מתחמק
אני מציאותי
אתה פחדן
נכון. מי לא?
|
אבל למה עכשיו.
כי זה משפיע על הכל! אתה לא יכול להתכחש לזה!
|
מתי תביני, יש אנשים רעים וכל הרוע שלהם יוצא מתי שנותנים להם
לגיטימציה ...
|
אמנם לא אותה שאלה בעלת משקל כשאלתו של שייקספיר, אבל בהחלט
מעוררת מחשבה...
|
והנה לפניכם החוויות שלי ממסיבת ההמונים הראשונה (וכנאה גם
האחרונה) בצוף על הצוף -פשוט גן עדן ...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מתוך השלוש מאות
גברים בבמה,
יצאתי עם בערך
מאתיים. זה נכון
מה שאומרים על
יוצרים. צעירים
או לא.
שירה בוידוי
חושפני למגזין
במה, אבל לא
לציטוט |
|
