|
יליד 1980, מבנימינה, כותב מגיל 16
פשוט כותב כי מרגיש שצורח לי עמוק בפנים
בין אם על זה שהלכת או על חורבן אדמה
פשוט כותב כי לא יכול אחרת
רק באותן שניות של כתיבה מצליח אני לחוש את אותו
אושר מדובר
מקווה שאתם נהנים
ויותר מהכל רוצה שתגיבו
בין אם זו מילה חמה ובעיקר אם קרה כקרח
כי בשבילי הכי חשוב זה לדעת שאיכשהו ואפילו אם רק
לשניה הצלחתי לגעת בכם
אז תגיבו
מהלב...
בוקר, שוב אויר קריר של יום חדש הולם בריאותיי המפויחות וגורם
לי לחוש צמרמורת רעננה של התחדשות.
ושוב, כל פרח יפרוש עליו בתורו כמחווה לעליית השמש לרקיע.
ושוב, קולות הציפורים המתעוררות משנתן ירקמו תווים ומנגינה.
|
ואתה, כמעט נופל
לא כל כך יציב
כבר לא כל כך פיכח
|
ולאט לאט אתה מרגיש אותו מתקרב
הסוף...
|
זמזום שעון-העצר, צופרי המכוניות
כולם צועקים לך באוזן
כמו הזרקת מידע למוח מנוון
בועטים בך למהר, להספיק
להגיע למטרה ובמהירות המרבית
|
מנותק
מתמסטל מחמצן נקי
אופוריה של רגשות
וחושב עלייך
ומציאות של פיצוץ
|
אך לא, לא היום
היום העצים לא ינועו לקצב הליכתך
היום השמש לא תזהיב את עורך
|
ישנו חלק בלב, מעין קופסה שחורה של הנפש
בדיוק כמו במטוס, משמרת הקופסה את אותם רגעים מיוחדים
את הרגעים היפים שלך
את רגעי השיא של חייך.
|
נער נולד בתוך קליפה של תמימות
בלי שנאה, בלי כאב, בלי אלימות
|
פתאום הכל השתנה
איבדתי שליטה
טבעתי
נזכר במבט בעיניך
|
משוגעים - כך סיפרו לי - סגורים בתאים לבנים.
רובם רק משום שחשבו כי הם יודעים את העתיד.
האם לנבא את העתיד זו מחלה ?
|
יש רגעים בחיים
של חשבון נפש
רגעים בהם אתה מסכם את חייך
לטוב לרע
|
|
|
אם אתם לא
אוהבים
ת'תבניות שלי ,
אל תאכלו
מהעוגיות שלי. |
|
