|
השירים "לזכרם" "מוצא בסוף הדרך" (פתרון של מוצא),
"עיני תכלת ארצי" והסיפור "יחסים משפחתיים", שקיבלו
לראשונה "במה" כאן באתר, פורסמו גם בכתב העת
"שבילים" לשירה, פרוזה, לעיון והגות ולאמנות רב
תחומית.
"מה יש לו?" חברו שאל...
"כלום הוא ענה. ככה הוא".
"איך אפשר לא להתלהב ממוסיקה/ משיר כזה?" המשיך החבר והקשה.
הוא לא ענה אבל בתוכו הוא חשב: אפשר, אפשר - קיבלת עכשיו דוגמא
חיה ומוחשית. אתה לא תבין.
|
דן ניהל עם קרן מערכת יחסים מורכבת. הוא אהב אותה, יותר נכון
סגד לה. היא עצמה אהבה אותו אבל בשלב מסוים היא בעיקר פחדה
ממנו. היא הבינה שהיא כבולה יותר מאשר נמצאת שם מבחירה. אבל
היא לא הצליחה להפרד ממנו.
|
"אתם באים?" הוא שאל והפנה מבט מאיים ואנחנו הנענו את פנינו
באימה כבושה. "כ...ן" ענינו, "אנחנו חושבים", הוספנו בגמגום
והלכנו משם. הוא המשיך לשבת על הכורסה הגדולה ועישן בשרשרת.
לעתים הוא בהה על נקודה לא מזוהה. לא היה ברור מה עובר עליו,
על מה הוא חושב, איך יי
|
"בלוריא", ענה מנשה.
"מה לומדים בלוריא?" שאל הסב בכעס.
"תנ"ך, תושב"ע, חשבון, אנגלית וכל אלו".
"תנ"ך? אז איך זה שאתה לא מבין מה שאני אומר לַאֲשֻׁרוֹ?"
"כי לא למדנו את זה", ענה מנשה.
"סדום ועמורה. תקרא לפחות את ברכת המזון" הורה הסב, "תלמד
משהו".
|
התקופה הזו הייתה קשה. אפילו מאוד. הייתי סגור הרבה שעות. בגלל
זה השתנתי וחרבנתי כמה פעמים בתוך הבית שהיה אמנם יותר גדול
מהכוך אבל היה בו משהו עצוב. וגם הסיבובים אתו לא היו משהו.
|
התנפלתי עליו. הכרעתי אותו לרצפה והתחלתי לחבוט בו בכל כוחי.
הוא התחיל לבכות ולצרוח. ירד לו דם מאף והוא נראה אדום כמו
סלק.
|
"לא יודע" גמגם האח. "אני לא איש מקצוע אבל אמרו יותר מפעם אחת
שהוא מזכיר את זידאן...".
חחחח..."זידאן"?! גיחך היו"ר. "אתה יודע מה? אני איתך. הוא
זידאן. עכשיו לך, תמצא קבוצה שתשלם כמה ג'ובות ונשחרר אותך.
תלך על קטאר. שמה יש הרבה כסף.
|
ואני מאמין ונזכר בערגה, בדרך לארץ המדבר המופלאה. הכל ירוק,
השמש מלטפת ברוך, החופש עוטף ומחבק עד כדי עצירת נשימה.
|
"גאנא אל הווא" ("אהבה בואי אלינו") היה משה שר בכל יום שישי
אחרי הצהריים, כששמע את קולו של עבד אל-חלים חאפז בוקע ממרקע
הטלוויזיה בשחור-לבן, שהוצבה בביתנו שבשכונת קטמון הישנה
בירושלים.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי....
|
ובכניסתו לבית הכנסת לפני התפילה, אליה אמר לו: "רק בושות אתה
עושה לי!. בת! יחרב-ביתכ. "איך אתה הולך לקרוא לה"?
"ברכה", הוא ענה.
"ברכה"? יא חמר..."איזו ברכה יש פה"?
"צודק", הוא מלמל... "נֶחָמָה"
|
ב- 12:10 בצהריים שעון שויצריה, נכנס זלדימיר אוברדוביץ לבניין
הישן אך המטופח של הצלב האדום. להפתעתו אף אחד לא שאל אותו
שאלות מיותרות והוא נכנס ללא מפריע. האקדח היה מתחת למעילו,
טעון, עם עתודה של 14 כדורים נוספים.
|
ומחשבותיי כבר העלו חיזיון אימים: אני מגיע על הבוקר לבית ספר
וכולם מחויכים וקורצים אחד לשני. על השולחן שלי בכיתה מונח דף
הזועק: "זהירות, סכנת הרעלה...". בלי לחשוב התנפלתי עליו.
נאבקנו על הרצפה. מסביב כולם עמדו נבוכים...
|
אַחְדוּת מִשְׁפַּחְתִּית שֶׁהִתְבָּרְרָה כִּזְמַנִּית-
נטמעת בָּרֵיחוֹת עוּגַת הַשַּׁבָּת וּבָרֵיחַ הַדָּג
אָז לָמָּה כָּל אֶחָד אָכַל בנפרד?
|
וְאַחֲרֵי זֶה הִגִּיעָה הַיְּדִיעָה (עַל הַתּוֹצָאָה)-
וְשׁוּב בָּכִיתִי-
מְבֻלְבָּל וקְצָת מְבֻיָּשׁ-
מָה לִי וְלָהֶם
|
ועכשיו פרידה על פני האדמה,
כי הכל סופי -
לא נתון לבחירה,
צריך לקבל להשלים בהשלמה,
ניפגש למטה -
עמוק באדמה.
|
אהבתי את הקודים הפנימיים
את "חיי המשפחה"
כי אני כמו כולם -
מושפע מכוח ועצמה
|
אֶל מוּל הַמָּיִם
בַּחֲשֵׁכָה
אוֹר הַיָּרֵחַ מֵאִיר נִיצוֹץ שֶׁל תִּקְוָה
|
וְאוּלַי יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לְ'טֶפַח'
שֶׁהַשְּׁבִיל אֵלָיו עוֹבֵר דֶּרֶךְ הַ'לַמָּה' או 'why'
מַרְגִּישׁ לִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בְּהִרְהוּרֵי הַלֵּב
|
אָבְדָה הַחֶמְלָה הָאַחְרָיוּת וְהָעֲרָבוֹת
כָּל מָה שֶׁדָּרוּשׁ
לְמָחָר טוֹב יוֹתֵר-
מֵאֶתְמוֹל
|
אֱלֹהִים הֲרֵי שׁוֹלֵט לִכְאוֹרָה בַּכִּפָּה
דָּם זוֹרֵם ברחובותינו
עַל סַף ביתינו
|
הִתְמַכַּרְתִּי לִדְבָרִים טוֹבִים
שֶׁשָּׁמְרוּ עָלַי בְּתוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת
הַלְּוַואי וְהָיָה לִי אֹומֶץ
לִהְיוֹת טִיפָּה אַחֶרֶת
|
אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ
הָיִיתִי מְשַׁנֶּה
אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ
הָיִיתִי מִתְפַּנֶּה
|
וְנִפְגֹּשׁ
אֶת רָחַשׁ נְשַׁמָּתֵךְ
הַנִּשּ-ֵאת בָּרוּחַ
לְעוֹלָמִים
|
מַחְזוֹרִיּוּת מְאַיֶּמֶת
מְגַלֶּמֶת אֵינְסוֹף שֶׁיַּהֲפֹךְ אַט-אַט לַסּוֹף
"מַעְגָּל הַחַיִּים"
|
אַהֲבַת נְּעוּרַי תִּשָּׁאֵר לָעַד כִּשּׁוּף
קֶסֶם שערורייתי כָּלוּא בזיכרוני-
מַקּוֹר תְּשׁוּקָתִי
|
מֵאַיִן אֶשְׁאַב כֹּחַ
כֵּיצַד נַחֲבֹר מְחַדֵּשׁ
אֲנִי בָּטַוח שֶׁאֶפְשָׁר
כָּךְ לַפׇחוֹת שְ-פִּינוֹזָה אָמַר
|
אִם אֶפְשָׁר הָיָה לַחְווֹת
אָפוקליפְסָה עַכְשָׁו
יִתָּכֵן וְהַדְּבָרִים
הָיוּ נִרְאִים טִפָּה אַחֶרֶת
|
הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים-
שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא יִפְגַּע בּוֹ-
לֹא אִשָּׁה
לֹא כַּדּוּר
|
נֶפֶשׁ מְיֻסֶּרֶת
כְּלוּאָה בגּוּף
מְחַפֶּש-ֶת אֶת הַדֶּרֶךְ
רוֹצה לָעוּף
|
וְלִפְנֵי שֶהֶצְלִיח לֶהִתְעַשֵּׁת מֶהחֲש-יפָה
לְשׁוֹנָהּ הָיִיתָה כְּבָר בְּפִיו
יָדָהּ עַל חֲלָצָיו
הוּא הֶעֱבִיר יַד עַל ש-ָדָהּ הָשׁוֹפֵעַ
|
וְלִפְנֵי שֶהֶצְלִיח לֶהִתְעַשֵּׁת מֶהחֲש-ִיפָה
לְשׁוֹנָהּ הָיִיתָה כְּבָר בְּפִיו
יָדָהּ עַל חֲלָצָיו
הוּא הֶעֱבִיר יַד עַל ש-ָדָהּ הָשׁוֹפֵעַ
|
שַׁלְוָה וּמְנוּחָה
הָאֲדָמָה עָדִין תּוֹבַעַת תְּבִיעָתָהּ-
כִּמְעַט 100 שָׁנָה
|
אין לו קול
לעיניים שלו אין צורה או מאפיינים של מבט
אבל הוא חולק אתו
משהו משותף
|
הם לא יהיו שם אחד עבור השני
הם לא יממשו את מה שהבטיחו אחד לשני
כל אחד מהם יהיה מכונס בתוך ביתו
ישחזר את הרגעים שבחרו להתעלם מהכל
|
עכשיו הרבה שנים אחרי
אני מבין על מה דיברת הרבה
עכשיו
שנים רבות אחרי
אתה לא פה -
כדי שנבין יחד מה קורה
|
היום אנחנו חבוקים
נוגעים אחד בשני בעדינות
מכירים בתכתיבי החיים
משלימים עם השינויים שהם מכתיבים
|
אמרו לי היום את מה שאמרו לי אתמול,
את מה שכולם אומרים לכולם,
לפני שהם בורחים לגורלם.
|
הם מתמרקים ומתכוננים
לקראת ערבים של אשליה מדומה -
להיות הכוכבים הבאים
של ארץ למה הקטנה
|
את -
אותי הבנת בעולמי התעניינת,
את,
עולם אחר חלמת,
למרות -
שאל עולמי חברת
|
כְּשֶׁאֲנִי ש-ָם יָד עַל כְּתֵפֵךְ
אַתָּה מִצְטַמֵּק
אַךְ זֶה מִכְּבָר
חִפַּש-ְתָּ לְהֵאָחֵז
|
הֵן הִצִּיעוּ הַרְבֵּה הזדמנויות-
ליפול לְתַוֵּך מחילתו שֶׁל הארנב הַלָּבָן
לפתוח דַּלְתוֹת
|
בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
המציאות עלתה על כל דמיון
|
כי להיות ב"במה"
זה לשתף פעולה
לא לחרוג מהקודים
לגלות "הבנה"
|
ובלילה באות המחשבות
על היום שהיה
על ניסיון העבר
כאב ותקווה לופתים בחוזקה
|
כי את היית לי סלע הקיום
את התווית את מה שאני היום
למרות שהשארת
חבורות לאין ספור
|
כי גם הם וגם ההם
אחוזים תשוקה ולהט
להרחיב את מעגל החוויה
|
הִצְטָרַפְתִּי-
לֹא רָצִיתִי לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר
הַמִּלִּים נִשְׁפְּכוּ מִפִּי
כְּפִי שֶׁהֵם נִשְׁפָּכִים הַיּוֹם
|
לבסוף נלקחת טרם זמנך
דווקא כשהיה אור בקצה המנהרה
גן של שושנים
בחסות האלוהים...
|
זו הקיימת משכבר הימים
הפנינו מילים עטופים ומכוסים
למרות שפעם נטשת
השארת אותנו קרבנות ל"גויים"
|
אתה נוסע פעם שנייה,
מנסה לעכל את העובדה-
מצד אחד שמח מצד שני פוחד,
אתה העוגן השקט
|
גנבו לי את השכונה
חדרו לי לנשמה
נכנסו לכל חור ופינה
|
דבר איתי כי פניך מדברות
דבר איתי כי עיניך משדרות
דבר איתי את מה שגופך משדר
את מה שאתה מסרב לדבר
|
היא איבדה מחיותה
זרעי פורענות ניבטו בה
כמו אלה שכילו כל חלקה טובה -
בגופך
|
הוּא מַסְכִּים
כִּי זֶהוּ נִצְחוֹנוֹ הַפְּרָטִי
נִצָּחוֹן עֲנִיִּים שֶׁנְּשַׁמְתֶּם פְּגוּעָה
|
יֵשׁ לוֹ נִיסָּיוֹן לְהַבְחִין-
עַד כַּמָּה זֶה מַטְעֶה-
יֵשׁ קָשֶׁה
וְיֵשׁ קָשֶׁה
|
כשהמילה בּוֹעֶרֶת בִּי-
וְלֹא פּוֹרֶצֶת אֶת גְּבוּלוֹת הווייתי בְּאֶמְצָעוּת המקלדת
הִיא נשארת אובייקט מתוסכל
ומתסכל
|
נִהַלְנוּ יַחֲסֵי אַהֲבָה ש-ִנְאָה
כְּמוֹ הַיּוֹם
אֲבָל יֵשׁ בִּי חֶמְלָה
מְנַסֶּה לְהַעֲנִיק לְךָ אַהֲבָה
|
הבופור שלי היה ספוג בדם
של אלה שעלו עליו לפני,
גם של אחרים
שעלו עליו אחרי
|
נִשְׁבַּעְתִּי לִזְכֹּר
וַאֲנִי זוֹכֵר
אֲנִי הֲרֵי כּוֹתֵב
אָז לָמָּה יֵשׁ לִי סָפֵק
|
הוא חש שהוא מתעתע בו
שהוא סובב לו מסביבו
הוא הולך -
לא?
|
בין מחנה השמדה למחנה השמדה
נעתי על אדמת הארץ הטמאה
החלחלה ליוותה והתגברה בין אתר לאתר
הזהו האדם?
|
היא קרועה בין שני עולמות
היא עושה עוד צעד לקראת הבאות
האות מופיע מרחוק
היא מסרבת עדיין לראות
|
כן ילדתי
אלה נופי ילדותי
בואי הצטרפי אליי
חשוב שתראי
|
הוא יודע:
בוא יבוא יום
שלא יהיה כל טעם לומר עוד -
מחר
|
פעם נגענו בחוף והוא נגע בנו,
היום יש הפרדת כוחות,
הוא לא רוצה מגע איתנו,
הוא נכווה הוא נפגע,
הוא יורה כעסו,
פורע חורים מאיימים -
להגנתו
|
את היסטוריה רחוקה
נפגשנו לפני דקה
שני איים השייכים ליבשת הגדולה
|
אין מנוחה
אין שלווה
בכל אחד אי עלום
של כאב ללא מוצא
|
"רוח סערה באה מן הצפון"
ו"תעמידני על רגלי"
העבירה מסר:
"ואתה בן אדם אל תירא
|
והמים כיסו והאוזניות אטמו
והמשקפת עמעמה את הראייה
שקעתי לתוך רמה אחרת של תודעה
כמו לפני שעה...
|
רציתי שתחזיר נשמתך לבורא
לא יכולתי לשאת את המתח הגואה
השנאה פעמה והציפה כל חלקה
|
ואני אי שם באמצע
צפיתי על הכול מהצד
ניסיתי ליפול על עיניך -
להרגיש מיוחד
|
הוא חלק מהם
מתא משפחתם
דם ילדיו הוא דמם
חצי שחור חצי לבן
|
וּכְשֶׁהַכֹּול מִתְחַבֵּר-
הוּא פִּתְאֹום נֶאֱהָב
אוֹ מֶלֶךְ לְיוֹם אֶחָד
|
לא ישן בלילות,
חולם על מלחמות,
מתעורר כל פעם מחדש,
קופץ מכל רעש טמפו חדש
|
יֵשׁ לִי חָבֵר
אָנוּ נִפְגָּשִׁים בַּלֵּילוֹת-
אַחֲרֵי חֲצוֹת
|
בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר, אֲנִי בָּא...
יֶלֶד: "נו"...
אַבָּא: "דַּי, מָה הַלַּחַץ, יֵשׁ זְמַן"
יֶלֶד: "אִמָּא"...
|
אַךְ 'הָאָחוֹר' בָּעַט בַּאֲחוֹרָיו-
תָּלָה אֶת הַקּוֹלָר בְּצַווָּארוֹ
וְהִכְרִיעוּ
|
ירושלים שלי התעטפה לפרקים בלבן
יצרה אשליה שהיא לא מכאן
היא ניסתה למדוד צעדיה בקפידה
בעזרת הגשם ניסתה לשטוף את האיבה
|
לא שלמה לא שלווה
כמו שרי והגר
אמהות התקווה
מולידות הפחד והאימה
|
זה גורלם -
הם לא מסוגלים להסתפק במה שיש -
שבויים ב"להתנסות"
במה שיש מעבר להר...
|
בתנועה על פנייך
לבי מתמלא חום וערגה
נפשי יוצאת אלייך
מחבק אותך בעדינות אך בחוזקה
|
ישן אבל ער
אחרת -
אלך לאיבוד בין בליל הקולות
המחפשים תשובות
|
אֵיךְ אֵדַע?
כְּשֶׁהַמְּרַחֵק הִנּוֹ עֻבְדָּה קָיֶמֶת
יֵשׁ לְחַפֵּש- אֶת הַדֶּרֶךְ
בין הַפִּתּוּלִים וְאַדְמַת הַטְּרָשִׁים
|
כָּל יוֹם הוּא סוֹד
נִחְיֶה אוֹ נָמוּת
נֶחְוֶה אוֹ נִזְרֹם
עִם הַמֻּכָּר
|
וּכְשֶׁהוּא הָלַךְ וְגָוַע וְנֶאֱבַק בַּחַיִּים
הוּא חָזַר וְאָמַר
אַל תְּזַלְזְלוּ בִּי
עָש-ִיתִי מַאֲמַצִּים
|
לעולם אזכור אותך עטופה בלבן
מעוטרת באדום מעל
מסביבך הכל עטוף בשקט ושלווה
ככלה ביום חופתה
|
את כמו הרוח
מוחשית אך ערטילאית
פעם נוגעת פעם נעלמת
פעם מורגשת פעם מתנתקת
|
למדי אותי על אהבה
למדי אותי על חמלה
האם כל אלה
קיימים על פני האדמה?
|
אבל אז הכל יחזור לקדמותו
מפגעי ילדות מדממים בבגרות...
|
הפיחה כוחות הפחיתה את החרדה
היא יצרה כוחות חדשים לקראת היום הבא
מאז אנו יחד
עד הפעם הבאה...
|
אֵיךְ מִתְגַּבְּרִים עַל הַפְּחָדִים?
נִמְנָעִים?
לֹא...
מִתְעַמְּתִים...
לֹא!
|
בַּל נִשְׁכָּח אֶת הָעוֹלִים מִסְּבִיבֵנוּ
שֶׁמִּתְחָרִים עַל הישרדותָם
רַק כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת בּוּשָׁתֵנוּ
|
וּכְשֶׁצָּרִיךְ לִנְדֹּוד-
נוֹדְדִים-
רַק כְּדֵי לַחְזֹר בַּחֲזָרָה
אֶלָּא אִם כֵּן יַד הָאָדָם רָמְסָה וְחַמְסָה
|
הוּא בְּמַסְלוּל מְשָׁלוֹ
אֲפִלּוּ לֹא מַקְבִּיל לְשֶׁלְּךָ
הַיָּד עַל הַכָּתֵף מַכְבִּידָה עַל כְּתֵפוֹ הַצְּעִירָה
|
מפֶרַנטֶה למוֹרַנְטֶה
עָבַרְתִּי טַלְטַלָּהּ-...
הֲרֵי נַפּוֹלִי שַׁיֶּכֶת לָאִימְפֶּרְיָה מְפֹאֶרֶת
בַּיַּבֶּשֶׁת הַיְּשָׁנָה...
|
כמו בקרב תרנגולים
בזירה רוחשת זימה
לא ידענו לשמור על עצמנו
איבדנו את מה שהיה
|
תמשיכו לחייך
להפנות מבט -
הוא מטעין כל פעם מחדש
|
השמש הרי מלטפת את כולם באופן שווה
למה אתה תמיד זה שנכווה -
צא מזה
|
להסתכל עליך ולעכל -
שאתה בשר מבשרי
שדמך הוא דמי,
להסתכל עליך ולהתפעל -
אתה יציר כפי
|
אם מילים הם "אגן החמצון של השפה"
אז בואו נתחמצן
נאפשר לעצמנו לחטוף מכת חשמל קלה
|
אז אולי תעזרי לצאת במחול
לצעוק צעקה
להתיז מהאהבה שמציפה כל חלקה
|
תרגישי אותי כאילו את אני
תחדרי את רגשותיי
תהיי במקומי
כך תרגישי את אהבתי
|
לכן נעלמת כאילו לא היה
השגת את שלך
ללא כוונה רעה
|
נלחם בדחפים
שפעם אחרי פעם -
העבירו אותי על דעתי
|
כולנו חוששים
מוצאים דרכי ביטוי -
רובנו לא במילים
|
לעזוב ולטוס אל על
לעזוב דרך ההר
לעזוב ולהתרחק
לעזוב ולהתכנס
|
יש שורות שנכתבו בדם יזע ודמעות
כמו השורות האלה
שמתחברות ישירות לעצב הניבט מעינייך
|
לשקוע בין המילים
ובין התיאורים
ללכת לאיבוד בדרכים
שנסללו בידי אחרים
|
כִּי הֵם-
"מְטוּפָּלִים"-
מֶצוּיים בִמְצוּקָה בֶּעֵת הָפְּנִייָה
תַּחַת הָמַעָטֶה הָזְמָנִי שֶׁל חוֹסֶר הָתִקְוָוה
|
קָשֶׁה לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק
אוּלַי עָדִיף כָּך
עֵינַי העייפות מצטמצמות
|
זֶה עָבַר
זֶה לֹא יַחֲזֹר
מֶסֶר חוֹתֵךְ וְחוֹרֵץ-
קַוִּים בָּעוֹר
|
מִקְשָׁה אַחַת הֵן
הַמִּלָּה וְהַנֶּפֶשׁ-
נְתִיב הַתְּפִלָּה
וְהַתִּקְווָה
|
נָדַדְתִּי לַמדְבָר
טִיַּלְתִּי עַל הַתֶּפֶר הָעוֹבֵר בשיפולי הֶהָרִים
סָפַגְתִּי אֶת רֵיחַ הַמַּעְיָנוֹת המבעבעים
אֲנִי שִׁיֵּךְ לַפֶּה
|
וְהָהָר גָּעַשׁ
שֶׁטַּף וְהָרַס
כָּל רָצוֹן לִקְרֵבָה וּמַגָּע
|
מִשְׁנָה לַשָּׁנָה
זֶה מִתְקָרֵב יוֹתֵר
חוֹדֵר בֶּעָצְמָה
לֹא מְדַלֵּג עַל שׁוּם אֵיבָר
|
אני מחויב לך
כנגד כל רעה
גם נגד זו המאיימת מתוכי -
כנגדך
|
ההתלהבות שככה
כאילו אין ערך למה שנבנה
גם אם בתקופה קצרה
מה קרה?
|
הִיא הָייְתָה מוּזָרָה
סָבְלָה מֵ'הַפְרָעָה'
בְּשׁוֹנֶה מִמֶּנּוּ
|
הִיא נָעָה לְאִטָּהּ
משִׁפּוּלי הַבֶּטֶן
אֶל חַדְרֵי הַלֵּב
|
עבור האחד זה סוף של דבר
עבור האחר התחלה של אותו דבר
עבור האחד זה לא נתפס
גם עבור האחר השבוי בקסם המזרח
|
לנגוס בכוחות האופל והשכול
לאחוז בלפיד הבוער-
שיאיר את הדרך הנעלמת
לנו ולהם
|
אבל הוא מתקשה -
הוא תקוע באתמול
לא פנוי לקלוט
לבסס ברית של ביטחון
|
המילה היא הסנה הבוער
היא הדרך אל האל
היא הייתה ותהיה עיר מקלט
בעת צורך במפלט
|
זכרון כהה
כבר מלוכלך
בתבניות חשיבה-
ברגשות של עכשיו
|
את השמחות צריך לארגן
כך מישהו אמר -
כי האסונות יבואו מעצמם
|
אבל במקום זה קיבלנו לבנון שונה,
זו שסימנה את כוונתה,
גביית קורבנות כאילו אדמתה לא ספגה,
זעקות של כאב וזעקה לעזרה
|
לירושלים שלי
מוביל מסדרון צר ואפל
תחום בגדר -
שחוצה את הלב
|
אוּלַי פספסתי קוֹלוֹת וצלילים מתחנות הַ- AM
הֵיכָן הרדיו הַיָּשָׁן?
|
אולי עדיף מפגן של אחדות
תחת מעטה הזיכרון וההקרבה
של מי שנמצאים הרחק מכאן...
המעבר הזה עושה לי רע!
|
בכל בוקר צהרים וערב
אני יכול להיפגש איתך
יש לך תאווה
הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה
|
סוף עידן התמימות
הכול פונקציונלי קר ומחושב
אין מקום לאשליה
למנוחה במרחב
|
כשהסתכלת מקצה המסדרון
היית אני -
ילד נבוך מלא פחדים וחרדות
|
מרדף:
אחרי מה?
אחרי השמש ששוקעת לכאורה במרחק נגיעה
או הירח שעולה מתוך המים וקורא למגע
|
זה היה מקסם הזוי
של שניים שנוצלו וניצלו
את ההזדמנות להתחבר
לבנות קשר אחר
|
הוא קיבל מתנה
עטופה בנייר משובח
תכולתה זבת חלב ודבש
|
מִמָּעוֹף הַצִּיפּוֹר-
הַכֹּל נִפְלָא
מִמַּעֲמַקִּים -
בִּעְבּוּעַ
|
חַיָּיבִים לָזוּז-
מִישֶׁהוּ מְצַפְצֵף
אִם לֹא נִסַּע -
נֶפָסְפֶס
|
חַיָּיבִים לָזוּז-
מִישֶׁהוּ מְצַפְצֵף
אִם לֹא נִסַּע -
נֶפָסְפֶס
|
הֵם נִשְׁאָרִים מֵאָחוֹר
שׁוֹלְחִים נִיצוֹצוֹת
שֶׁל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ נִשְׁבֶּרֶת-מְסַנְוֶרֶת
|
מתגעגע לבניינים הגבוהים
לאווירת החופש והזרימה
למפגש בין פרצופים
שהתקבצו לשעה קלה
|
פגישה אחרי שנים
במקום שהיה לב עשייתם
גם סמל השוני של התפתחותם-
אחרי שעזבו את שכונת ילדותם
|
כָּל אֶחָד צוֹעֵד בִּבְדִידוּת
בְּמִסְדְּרוֹנוֹתָיו הַפְּרָטִיִּים
בְּלִי לְהָבִין
לְעִיתִּים בְּלִי לְהַרְגִּישׁ
|
סוחט אותך ברכות
זה מוכר לך מהעבר
היה לך מודל
לא פספסת דבר
|
ואני הפנמתי נשמתי וספגתי
והיא נספגה חמצנה והופנמה
|
הַבַּיִת כְּבָר לֹא קִיֵּם
הַקְדָּמָה הִשְׁתַּלְּטָה עַל הַכֹּל:
הַקִּירוֹת, הַקּוֹלוֹת, הָרֵיחוֹת וְחֵלֶק מֵהַנְּגִינוֹת
|
הוא נסחף למערבולת רגשית
כי הוא חי בכדי לאהוב -
באופן טוטלי:
הוא כבר מכיר את עצמו
|
כל שנבקש יש בגופך הצר
ראש מוארך ועיניים כחולות
שיער גולש ומותניים צרות
אגן מתרחב במידה
|
אין לי זיכרון
אבל יש לי תשוקה -
תשוקת האהבה -
לך ולך
|
כשהחזרת נשמתך לבורא
ועל פניך הייתה שלווה
חשבתי שהמוות
יכול להיות פתרון של מוצא.
|
אדם מקים מפעל חיים עם היוולדו
הוא צובע אותו בצבעים
צבעי ילדותו התבגרותו ובגרותו
כדי לבחון אותם בזקנתו -
|
מחפש בית בשיר
שיהלום את צרכיו
שיאפשר לדקויותיו -
להתבטא במרחב
|
היא מלווה אותך מאז
כזיכרון מריר מתוק
לא כמו האחרת שמלווה -
כזיכרון של גיהינום
|
האם אתה מרגיש כמוני
כשהמילים נוגעות והולמות
כשהמוזיקה חודרת עמוק
האם נפשך נוגעת רחוק
|
לממש את הבגרות
לממש את המהות
ליצור חיים המשכיים
של רצף בזהות
|
הוא פגוע כמו רבים אחרים
אבוד במשעול היצרים
הוא צריך חיזוקים
|
לבסוף הוא עזב למרות שאהב
הקדים את מה שהיה קורה ממילא
היא -
ראתה לו בעיניים וויתרה
|
לא יכול לשאת את המחזרים לפתחך
שמזילים ריר למראך
שמפנטזים על כיבושך
|
לא מצליח להתפנות
לשנות מדרכיי המוטעות
למרות המאמצים והשיחות
למרות ההחלטות
|
מִלּוֹתֶיהָ נָגְעוּ בְּסֶלַע קִיּוּמוֹ
בנִבְכֶי נָפְשו
הִיא סִכְּמָה בִּשְׁנִיּוֹת הִיסְטוֹרְיָה שֶׁל מַאֲבָקִים-
קוֹנְפְלִיקְטִים בִּלְתִּי פְּתוּרִים
|
מַסָּע...
דֶּרֶךְ חתחתים
הַרְבֵּה הִתְלַבְּטֻיּוֹת
צָרִיךְ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת
|
נָע וְנָד בְּמִסְדְּרוֹנוֹת נַפְשִׁי
בֵּין זִכְרוֹנוֹת וַחֲוָיוֹת
|
מהעיניים שנראות מהמסך מוקרנת עוצמה
של מי שידעה מה היא רוצה ומצאה יעודה
והותירה את האחרים לתהות, לשאול
ו...
|
בבוקר הבא בעוד שנה
אכתוב במקרה הטוב
שלא הרבה השתנה
|
השמים מורידים פתיתים לבנים
כמו לפני שנתיים ושמונה שנים,
מהשחור יצא לבן זח וצחור,
אבל הנשמה שחורה -
כמו אתמול
|
כמו אדמת המדבר -
ששבויה בקצב מנגינת הרוח
היא מכוסה בירוק של תשוקה
ששר שיר הלל לטיפה
|
שְׁנֵי דּוֹרוֹת
רָצוּ בִּיעָף
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת זֶה כָּכָה
וְאֶפְשָׁר גַּם כָּכָה
|
הכל מתקבל כמובן מאליו
סופיות החיים התקבלה כעובדה
גם כשהיא מפוקפקת
לא עומדת במבחן השעה
|
בְּצַד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָתַּקְלִיט (ויניל)
הַשִּׁירִים פָּחוֹת קִצְבִּיים
נוּגְעִים "בָמֶצִיאוּת"
וֶמָפְחִידִים
|
אני יודע
את מייצגת את מה שלא
את מה שלא יכולתי לחיות איתו -
להיות לידו
|
האם הפחדים הם פחדי
האם יש מחר?
|
האם נרוץ יחדיו במשעול
שנועד לנו
לי - לך
|
התמקמתם במבנה רעוע
הגג דלף החלון לא נסגר
הרוח היכה וחדר
|
היא ממתינה עם הנשמה
נטולת המחשבה
נשמת ילד
המחפשת תקווה
|
תישאר תישאר
תספוג כל מה שאפשר
עשרת הדיברות לא מרפות
הן אוטוטו כאן
|
אל הארכיון האישי (142 יצירות מאורכבות)
|
|
Sex is like
Nokia -
Connecting
people |
|
