|
BoLinAt
יליד ערד
עבר בחייו כמה מקומות. דרוויש בנשמתו,
גר כעת בבאר שבע עם אהובתו
בן 33 עובד בחברת תקשורת וכששורה עליו הרוח ונפתח
המעיין חוטא הוא גם בכתיבה.
היינו עשרים ונשארתי אני. אחת ויחידה. יתומה מחברים, חברות
אחים ואחיות. רק אני.
יש לי מקום עצום עכשיו, כשכל 19 חברותי ואחיותי נעלמו להן לבלי
שוב.
אני יכולה להתרווח, באלכסון, בפנאן, מספיק אוויר יש פה.
|
זה התחיל לפני כשמונה שנים, ביום בהיר אחד.
עוד הייתי צעיר, טירון, ירוק. יצאתי לאחת השבתות הראשונות
מהטירונות לקיבוץ שבו עשיתי תקופתי בגרעין.
|
אתה שוכב
נשימותיה קצובות
גופה
עולה ויורד
|
הייתי בא אלייך מקצה עולם עד קצהו
לרצונך קושר בפלצורי את הירח ומורידו
פותח לך גן נעול, מעיין חתום
שתוככיו פרדס רימונים, ניחוחות של אהבה
|
זה רודף אותך כל הזמן
המראות,
החלקים המתעופפים,
הרסיסים,
ורעש של בום ארוך,
|
עיניים טרוטות
איברים מכווצים
גלגול הצידה
פעם לימין ופעם לשמאל
פיהוקים עד בלי סוף
|
כל אימת שאני מביט בפניה
מרגיש את הבל נשימותיה
את גופה
ידיה ורגליה
|
דבר אחד יש בעולם,
חזק יותר מכולם,
בשעות עצב וכאב,
כשהלב מדמם ודואב,
|
מחשבות רצות
בקצב מהיר
כמו מי ירדן שוצפים
ומכוניות מחוץ לעיר
|
אני עוצמת עיניים,
מדמיינת מקום אחר,
שדות ירוקים,
אגמים מלאים ושופעים
|
הרבה צפרדעים יש בביצה
כאלה שמדלגות לימין
וכאלה שלשמאל
|
מחבקת אוהבת
בוכה וצוחקת
ולא משנה מה
רק משדרת
יהיה טוב
|
שם במחנה
יבשו דמעותינו
מרוב חום התנורים
אשר העלו השמימה
את אבותינו ואימותינו
|
שני קולות בראשי
עת אני מרגיש את ידיה
מענגות את גופה
בלעדי
|
|
|
I'm tarpped in
a little orange
box, please -
SEND HELP! |
|
