|
אני צף בתוך ים השכחה הגדול
מוקף בגלי עצב
את מפרש הגעגוע פרשתי
מחכה למשב רוח גואלת
|
עץ הזמן משיר עליו אט אט
ולכל אחד יש את הענף שלו
ואני יושב על הענף שלי לרגע קט
מתבונן בפירות חיי שהבשילו
|
הצפייה למגע שלך מכה בי באיטיות
ממש כמו הנשימה שלי לפני החבטה
מצפה לכאב שירגיע את נשמתי
להרגשת הבערה שתלהיט את עורי
|
אלוהים שבמרומים חבק אותי קרוב אליך
אני זקוק לכוח להבין את צעדיך
אלוהים שבמרומים גע בי ברחמיך
טלטל אותי ברוך והער אותי
|
אני ניצב בשערייך. מביט בך בשקיקה
לחדור אלייך, ולא מאהבה
מביט בך ובחמוקייך
להיכנס בך ולא לגמור בתוכך
|
בכי ארץ אהובה הכי בנו בכאבך
דמעותייך הזילי כי חרב כרמך
גפנך שלך מוטלת ללא חיים
וזמורותיה לידה דומם מוטלים
|
עת תערגי למגע יד מלטפת
וחששות בלב מטרידים
מנבכי העבר זיכרונות עולים
וכל שתרצי הוא ידיד חבר ורע
שלצידך יהיה בשעות כאב ומשבר
|
את כל אשר טמנתי בעפר
שרפתי לפני כן עד אפר,
ומדי פעם אני בא לבקר את הקבר.
לפעמים מניח פרח,
לפעמים מנקה את המצבה,
אך תמיד אני עוזב לבד את המקום.
|
|
|
בצער רב וביגון
קודר, אני מודיע
בזאת על פטירתי
ללא עת. בן
תשעים ושמונה
הייתי במותי
ומתתי מיתת
נשיקה. יהי זכרי
ברוך.
זקן הבמה החדשה. |
|
