|
לא ניסיתי שוב לפקוח את עיניי. "למה את בוכה?"
"איך אתה יודע? הרי עינייך עצומות?" משכה באפה.
|
כשאני איתה, היא שמיים רוכנים מעלי
כשהיא איתי, היא אדמה מנביט בה את זרעיי
|
עוד נקודת מפנה, מגבירה את חששך
הנח לסימני הזמן להדריך אותך...
|
ציור אקריל על קרטון 120/80
|
רישום פחם על קרטון. 180/120.
|
|
|
השעה שמונה
ארבעים ושבע.
אני חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושבע. אני
חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושמונה. אני
חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושמונה. אני
חוזרת. השעה
שמונה ארבעים
ושמונה. אני
חוזרת.
..
-אילנית ירוקה
היפואקטיבית
מתאמנת לשירות
טלפוני ב-155 |
|
