|
לא ניסיתי שוב לפקוח את עיניי. "למה את בוכה?"
"איך אתה יודע? הרי עינייך עצומות?" משכה באפה.
|
כשאני איתה, היא שמיים רוכנים מעלי
כשהיא איתי, היא אדמה מנביט בה את זרעיי
|
עוד נקודת מפנה, מגבירה את חששך
הנח לסימני הזמן להדריך אותך...
|
ציור אקריל על קרטון 120/80
|
רישום פחם על קרטון. 180/120.
|
|
|
באמת תודה לך,
חווה. היית
חייבת לאכול
מהעץ ההוא,
נכון?
את יודעת כמה
כאב ראש היה
נחסך מאיתנו
אילולא העונש
הקולקטיבי הזה? |
|
