|
יליד 84'. אחרי כמה שנים של יצירות מגירה החליט
לחלוק כמה מהם לקהל בתקווה לקבל תגובות
אובייקטיביות.
לא אופטימי במיוחד אבל גם לא פסימי, פשוט חי את
החיים וכותב הוויה.
ושואל מתי ייגמר הויכוח
לדעת האם
|
כמה זמן עבר מאז
ששכבתי במיטה לבד
|
ובלילה,אני הולך
לישון עם עצמי
|
עשרים וארבע שעות
ובוא נזיע טיפה אחרונה
|
מחשבה שרק עוברת
באמצע הקריאה
|
אשב ואתבונן
איך חולפים חיי כל יום
בערגה אדירה
שאולי עם השחר הבא
|
מי בכלל זוכר שהיא הייתה יפה
עם הזמן היא יורדת בדרגה
|
ובחוץ - גשום
רוצה לנשום קצת גשם.
|
תפתחי את הלב, תחזיקי ת'יד
תעברי את זה ביחד
ולא לבד.
|
סוגר את התריסים בסוף היום,
נועל את הדלת
צולל את תוך חלום
|
בוא תפתח לי את העיניים
בוא תחבק אותי חזק
ותראה לי ששניים זה יותר נחמד,
כשאין ירח.
|
זיכרונות נשארו לי
בארון נעול,
ריחות מזכירים לי
|
כמו ציפור פצועה,
חש מאוים מהכל
כמו עכבר בניסוי,
רץ, נזהר שלא ליפול
|
ועכשיו הכול נורא מלאכותי
רק חצי-לא לגמרי אמיתי.
|
הכל פה וריק- ואין במה להילחם.
|
יש ימים שטוב לי להיות
לחשוב שרק לקצת
ביליתי לי איתך
|
כמה מתאים לך אדום,
והשרשרת חדשה...
|
ובאת ומילאת את גופי,
נשיקה אחת על לחי,
וידעתי זו את,
שתביא לי סיבה
עוד לנשום
|
מה זה משנה מה היא
בוכה למראה
|
לעצום לרגע עיניים
ולחלום על כל מה שרוצים
|
מרגש אותי
אוחז בי
ולא מרפה
|
ואולי אני חומד את קירבתה
הרי אותה אני מכיר יותר
מכל אישה זרה, עוברת
|
זה האור שלא זורח
זה הפרח שפורח
זה הסימנים המוכרים
זה אותו החורף
ואותם האנשים
|
שניים, איש ואישה
ועוד אחת זקנה.
|
וזה שאני חושב,
זה לא עושה אותי קיים.
|
ורק בלילה שחשוף
אתה מעז להיחשף
להציץ אל תוך
חלום ישן שמרחף
|
לתקוע באדמה דגלים
לשבור את שיא השיאים
|
כמה קווי זמן
מתפצלים מאחד
מלמעלה אורות השכמה
|
|
|
שלחתי את לחמי
אבל הוא חזר עם
נקודות ירוקות.
הוא גם לא כל-כך
טעים. |
|
