[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על עופר ליברגלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עופר ליברגלאל היוצרים המעריכים את עופר ליברגל
"success
mean absolutely nothing. . . i would not want
t' be bach. mozart. tolstoy. joe hill. gertrude
stein or james dean/they are all dead. the
Great books've been written. the Great sayings
have all been said/I am about t' sketch You
a picture of what goes on around here some-
times. though I don't understand too well
myself what's really happening. i do know
that we're all gonna die someday an' that no
death has ever stopped the world. my poems
are written in a rhythm of unpoetic distortion/
divided by pierced ears. false eyelashes/sub-
tracted by people constantly torturing each
other. with a melodic purring line of descriptive
hollowness -- seen at times through dark
sunglasses
an' other forms of psychic explosion. a song is
anything that can walk by itself/i am called
a songwriter. a poem is a naked person . . . some
people say that i am a poet"
Bob Dylan

לא כותב שירים מולחנים ואף אחד לא קרה לו משורר אבל
הוא מסכים עם שאר הדברים. ציטוט נוסף המתאר את חייו
"עבורי גם המובן מאליו הוא בלתי אפשרי" קפקא אמר
משהו כזה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מצמצתי בעייני ואפילו התבוננתי שוב כדי להיות בטוח, אבל זה היה
מיותר, בפנים האלה אני לא מסוגל לטעות. לראות אותה ככה בחתונה
הזאת,לא הבנתי איך לעזאזל היא קשורה לחתונה הזאת? זה ההפתעה
הכי משמעותית שקרתה לי בשנים האחרונות, אולי ההפתעה הכי גדולה
מאז שמשפחתה עברה

ההורים שלי היו בחו"ל, הבייביסיטר הייתה בקומה למעלה, ולכאורה
לא הייתה לי הזדמנות טובה יותר לצפות בסרט סדרת "אסקימו
לימון". זה היה מצב של עכשיו או לעולם לא. לא שמקודם משהו עצר
אותי, אבל תמיד תירצתי לעצמי שאולי ההורים יכנסו.

הם עמדו שניהם, כחלק מקבוצה, מול מה שנראה כמפות לבנות עם פסים
כחולים,שהיו מוצגת מאחורי זכוכית, במוזיאון לתולדות העם הנכחד.
הלאה. מביטים במוצג שליד, כלי זהב עם תשעה מקומות לשים בהם
נרות, אחד מוגבה יותר מיתר הקנים, ועוד שני כלים זהים עם מקום
לנר אחד.

קיוויתי לצליל של תפוס. לא שמעתי אותו. את ענית מיד. לא היה לי
נעים לנתק. היה לי נעים לשמוע שוב את קולך, עם כל הרעידות.
אמרתי שדאגתי לך. את אמרת שטוב לשמוע אותי. לא נשמעת כמו
אקסית. אמרת שבא לך לראות אותי. את הרי יודעת שאני לא טוב
בלסרב. קבענו.

נכוויתי מאור האפל שחדר לחשכה שלי, חלק ממני התפצל להפרשה
מלוחה ונמשכתי החוצה, לעבר החלל החיצון.

סבא נמצא במצב קשה יותר. ההליכה קשה לו ואבא תומך בו מהצד. מדי
פעם הוא עוצר ומביאים לו קצת מים לשתות. את המרחק לקבר אני
יכול לעשות בדקה אולם חלפו כבר חמש דקות ואנו עדיין היינו
רחוקים.

הקצב משתנה. היא נוגעת בבטנה ואני נוגע בבטני. לוקח יוזמה
ומתיישב על המיטה ומביט ישר בעיניה, כאילו יש שם חוט שצריך
לשמור ישר.היא מתיישבת לצדי תוך כדי שמירת קו העיניים. ואנו
מחזקים ידיים, מחזקים אחד את השני. הלבן שבעיניים הוא הרבה
יותר מלבן, יותר צבעוני מהכ

תאמינו לי, אני לא זוכר איך זה בדיוק קרה. כנראה שזה לא היה
ממש חשוב. היא התקרבה אלי ונשיקה אותי על השפתיים. לא התנגדתי,
אני לא טיפוס שמתנגד. לא הרגשתי שום דבר מיוחד, פרפרים בבטן
וכל הדברים אלה. הרגשתי את שפתיה נוגעות בשפתי, אני מניח שזה
שונה מיד שנוגעת בכד


לרשימת יצירות השירה החדשות
אמרו זקן ובא בימים
אך אני כל ימי שמעתי את הסיפורים
וצפיתי לאדום שעיר, צפיתי לאיש רב כוח
צפיתי למאהב, צפיתי שימלוך בי.

ביקשתי ללמוד על האהבה
הלכתי על דיוטימה
היא לא שאלה דבר
לא דיברה על אלים, בני אדם ועניינים שבאמצע

בחום הכבד מנסה למצוא תקווה בדברים קטנים
כמו מבט לעבר פנים עצובים

יצאתי לחפש את האתונות
בתוך ליטר גינס

מה קרה, לחייה כלחמניות דבש?
עיניה כמפלי הזוויתן?

בראשית התנגשו שפתיך בשפתיי
ולשון ריחפה על פני לשון.

חשבתי שראיתי את תלתליך
בתוך חלון בית הקפה
היית מוכרח להיכנס ובפנים כבר

כמה עלוב זה נראה מרחוק
גבר בודד מהלך בין זוגות רוקדים

דווקא גרנו באותה עיר
ולפי הכתבה בעיתון
גם בילינו באותם המקומות
והיו לנו כמה מכרים משותפים

אומרים יש בעולם נעורים
היכן נעורי?
ישר ושמאלה.

התאהבתי בשביל שיהיה על מה לנקום
כשרציתי לאהוב עוד עסקתי בנקמה
עשרים שנה שפטתי משפט מלחמה
לו רק הייתי מודע למילה שלום

פשטתי את בגדי לקראת מקלחת
נותרתי רק בתחתונים
כאשר אימי התקשרה
כדי לבשר על מות חברתה הטובה.

כאשר אני בירושלים איני אוהב אותה
זה עובד רק במרחק.
הרבה יותר מתאים לה להיות שאיפה בלתי ממומשת
מאשר עיר לחיות בה

ראשית לגרום לכל העולם להסתכל

המוות לא הצטרף לשביתה
אסף את בנו הקט של הרב

כשראתה אותי עיוותה את פניה
למשהו שהיה בו מבוכה, תדהמה
ובעיקר חיוך.

אתם מכירים את המצב:
בחור מחייך אל בחורה,
בחורה מחייכת אל בחור.

וכל הזמן נחלים זורמים לים
והמודיעין שלנו יודע היטב:
גם בשנה הבאה
הים לא יהיה מלא.

תחנות ההסעה מלאות חיילים
רציתי ללכת היום לסרט
דבר אינו מונע זאת ממני.

ב99 מ100 פעמים
אורפאוס לא מפנה ראשו.
ב99 עולמות הוא חי עם אורידיקה
באהבה ואושר.
ובעולם מופלא אחד
סוקלים אומנות באבנים.

אדם המנסה לקרוא ספר שירה בקניון
הוא כמו נער הצועד לקראת לוחם ענק
שברשותו כינור.

רעיון מאוד יפה
מקום שקט
בו כל האנשים
מדמיינים את אותה מוזיקה

אחרי שתגבור
על כל הדרקונים
תבוא אלי ברכות מיתית
עם נשיקה קטנה

אהבת אמת לרוב לא יודעת שהיא אהבת אמת.
אהבת אמת היא לא אהבה ממבט ראשון, היא קודמת למבט.
אהבת אמת היא קלישאה, אבל לא אכפת לה.
אהבת אמת מכבדת את הסבל וחיה אותו.

"אהבתיך" לחשה לו
הוא רצה שהחלון ביניהם יתנפץ

שוב ושוב אני נאלץ לברוא אותך
ממילים עדינות שאני שומע ברחוב
ממבטים גנובים בפנים או שמיים

והיא יפה. והאוטובוס חולף. והזיכרון

אולי אני נורמלי ואני לא יודע.
אולי יותר מזה, אולי אני אפילו אמיתי.
אולי אני עדיין יודע לבכות באמת.
סימן שאלה.

אותה, למשל, אני אכניס.
לא אהסס לפתוח את הדלת,
אם יהיה לה את האומץ לדפוק,
ואראה חצי חיוך מבעד לעינית.

אכזבה
חשתי כאילו ראיתי את נשמתה
אופטימית, עצובה
זקוקה לחיבוק מהנשמה שלי
האוטובוס שלי הגיע.
היא כנראה חיכתה לאוטובוס אחר.

סונטה
הלוואי ויכולתי לדעת
מה לעשות כדי שאהיה ראוי
לפלא המחשמל הקרוי את
שמול כוחו השוצף אני בזוי.

אך משום מה הופעת בחלומי
לי לא הייתה בכך כל כוונה
מה שלא הפריע לך
כך להופיע בחיוך מחוכם

איני רוצה להיות אחד מאלה
העולים לאוטובוס מבלי להאמין

אינני זוכר את צבע עינייך
או מדוע צחוקך קסם לי

האם אי פעם
ישוב חיוך בהיר כשלה
להאיר את כוכבנו הקט?

אם לא יהיה איש מלבדו בבית
ישחק הבית עם אלכסנדר.

כשתזדקן תבין
שמוטב היה לתת לאנשים
להאמין כי המלך לבוש

לזכר
אהובת נפשנו ירושלים,
אשר שברה ללב כל אנוש.

אנוכי ועצמי מסתכלים עלי בבוז
כשאני עובר ממנוחה לבטלה
כל כך מהר חיי מתמלאים בבזבוז
ברור שיכולתי להיות הרבה יותר

שכול
אני מחכה שדברים שטותיים יחדרו אל מוחי.
אך לדברים השטותיים יש עכשיו משמעות כבדה.

אני לא מוכן עכשיו
לאינפלציה של הרגש.
אני עוד צריך להישאר
נטול חוויות
אפילו חוויות חבויות.
התאהבות סתרים זה יותר מדי בשבילי
בשלב הזה
שאני עוד איני ממש גמור.
עדיין צריך
שהכל יקרה מהצד
רק שלא יקרה לי

חיפשתי אותה תחת שמיכה,
מיששתי בין הסדינים,
שום אלוהות לא הורגשה
מצאתי רק אותי

אני מכיר אישה המחייכת תמיד.
אחרת אינה מחייכת אף פעם.

נתחיל מחדש כמו אדם וחוה
לא נזדקק לשמות או מילים

יחסים
יש בי אין ספור דעות
לגבי כל נושא.
המון רגשות.
כל כך הרבה מילים
שמוכרחות לצאת החוצה.

קצרצר
משאירים אותי חם, הופכים אותי ריק.

את תחייכי
אני אחייך
ניפרד בנשיקה על הלחי
ולעולם לא נתראה.

בחורות יפות פרסמו קונדומים על חולצותיהן.
הציעו לי אחד לדוגמא.
רציתי לומר
"הבעיה שכנראה לא אזדקק לזה
בזמן הקרוב או בכלל"

תהייתי אם המספר דומה
למספר הצבעים שנדרשו כדי ליצור את קולה הייחודי
שחימם את עצמותיי
שהיו קרות בגלל השלג שבציור.

במסדרון האוטובוס
מחפש בכל הספסלים
מושב פנוי.

על ספסל זוג מתנשק
במרחק כמה מטרים
מהלכת בחורה
היא לוקחת איתה את עיניי

בעוד מספר שניות
נבלע את כל העוני והמצוקה בעולם
בנשיקתנו הקטנטנה.
לא יהיה דבר ביקום מלבד
עונג אינסופי.

בראשית כיבה אלוהים את אורות האולם
אחרת לא יכול היה לברוא דברים כגון
שמיים, ארץ, כותרות פתיחה.

דברים רבים נפגעים
חלפה אפשרות לאהבת אמת
מי יודע מה עוד

ברך הג'ינס שלי
נגעה בברך החשופה שלך.

נסתפק בפגיעה נקודתית מן האוויר
בחוליות משגרי הרקטות ובשולחיהם
ובאלה שנמצאים במקרה לידם

ושוב כתבי הטלוויזיה
כבר יהיו נמצאים במקום
והפוליטיקאים יגידו
את אותם דברים בפעם המיליון

לשכב איתה
הייתה הדרך
המענגת ביותר
ליפול על חרבי.

גם אני רוצה לדעת אהבה
להיבהל, להתכרבל, ללבלב, להתאכזב.
בגלל מישהי הנראית לא חשובה
שתקסים אותי עד כאב.

ותרי מיד על המבט הזה.
הוא אינו מוסיף לך יופי.
בכל מקרה, לא יופי בו את מעוניינת.

מאז שנודע לי, ממקורות מודיעין,
שהיא צפויה להגיע
נערכתי לקרב.

תהיי רבת עוצמה עד כדי כך,
שלא יעשו עבורך את הכל.
עצמאית כל כך, שתדעי לבקש עזרה.
יופייך היה כה עצום עד שרבים יהיו הגברים
שלא יבחינו בו כלל.
אחרים יתענגו על כל תו בפניך
בלי לדעת עם יש בהם אופי או רכות.

האישון שלה
מנסה לזלוג מן העין

אני מכחיש שאני אחד מהאלה כמו כל האלה.
איני יודע אחד מאיזה האלה אני בדיוק, אבל יש כאלה שיודעים.
אני יודע הרבה דברים כי אני אחד מהאלה.
אני אינדיבידואל כי כל האלה הם אינדיבידואלים

אהבה
אני מתבונן-
לך לחי כה רבת חן
מבטי- לחייך

"אוף, עוד שיר אהבה" נאנחה המלצרית.
"זה לא שיר אהבה" פסק הברמן
ומזג את החצי השני שלי

האנשים הטובים צוחקים במקומות הנכונים
האנשים הטובים מתנשקים כמו בסרטים
האנשים הטובים יודעים מדוע ולמה
האנשים הטובים לא מועדים ככה סתם

הביטי לתוך עיניי וראי
יש שם דברים שלא ניתן לראות.

הבלונדינית האחרונה בעולם
הציתה להבה בעיני כל הגברים
פרט לגבר אליו השתוקקה

וכולם התפעלו כאילו השמיים נפלו.
אמרו שאף אחד לא יכול להישאר אדיש.

השליטה של ביאליק, אלתרמן ואבידן
בשפה העברית
היא הדבר הקרוב ביותר שמצאתי
להוכחה לקיום האל.

לשבור לי את הצלעות
לתפוס לי את הלב
ללטף אותו לנשק אותו
לקרוע אותו לאלף חתיכות

אני עובר שם שם,
תמונה תמונה,
ז"ל ז"ל,

אני מאמין
ביכולתך ללכת על מים.

הטוב בעיני אדוני
הוא שאיני יכול להביט בהם.
איני צריך לנחש ולטעות

היום קראתי:
את עיתון הבוקר (ראשי, תרבות וספורט)
קצת עמיחי
שני דיונים באינטרנט

גם אני מפחד
איש עוד לא מדד
את עוצמת היופי.

מבין עלי תאנה
צומח שלט צהוב
עליו מתנוסס דבר הנבואה:
"האט!"

הילדים כל כך תמימים, ואני יהיר ומושחת באהבה עצמית.
הילדים מושלמים, אבל אני פגום.
הילדים רוצים לשחק, ואני רוצה ללמוד.
הילדים רוצים עוד.

הסלעים נשברו לנקודות לא ברורות
הצמחים נשפכו לשלולית חסרת ריח

אני מקבל את היעדר ההשפעה
של האקמול על כאבי.

המוגלובין נמצא בדמי.
עוזר בהעברת חמצן לתאים שונים.
נשימה.
ידיי מזיזות את הווילון
ואור נכנס לחדר.

אני אוהב את המחברת הזאת.
כשאני כותב בה שירים

המאבק הפלאי
הקרב הבלתי מתפשר
המלחמה הארורה

הנזכור, בימים של שלום,
כמה כאבנו?

כל פעם מחדש
התדהמה הפתאומית
שמפלגת את הלב
לאלף חלקים שכל אחד מהם

הסתובבתי והלכתי הרחק ממנה.
רק אז הבנתי שיתכן ואולי
היא ניסתה להתחיל אתי.
הסתובבתי והלכתי הרחק ממנה

הערב כבש אותנו לאט
הירח ופנייך זהרו בחשכה
יכולתי לדבר אליך רק מעט
שהיתי בממלכת המבוכה.

מספיק עם כל הקשקושים

אדם קם בנחת לעבר המשך חייו
הוא שוטף את פניו, אוכל משהו מהיר
עובר על החדשות מטייל בעיר
ובלי משים, בטבעיות
מתחיל באיטיות להצטמק.

מתוך ים הביישנות
מן היוהרה שבצניעות
מהתפרצות הזעם בקרבי
ומן האדישות שבלבי

פוליטית
אומרים שעלינו להרוג
על מנת להפסיק את ההרג
לדעתי עלינו לערוג
ליצירת חיים חדשים

הרבה יותר בטוח
בחלק האחורי של האוטובוס
שם, בספסל האחרון

אהבה
ברור שהיא יודעת הרבה יותר ממני
ועדיין
היא הולכת לעברי והיא
מעונינת בשיחה איתי ואני
יודע שהיא רוצה בה לא כדי ללמוד
אלא כי אני בן אדם.
והיא מקשיבה בצחוקה הקל ושערה המתולתל

מיד נסות, מסתגרות,
נועלות את עצמם מאחורי סורג ובריח
משליכות את עצמם לים השכחה
לא רוצות להימצא לעולם.

לפני כמה דקות
האף שלך חייך עלי
הייתה בך שמחה קטנה

היא מרצון תתמסר
היא מזניחה את המבוכה
היא פשוטה היא נכונה
היא שלך.

התקציב מרחם על ילדי רמת גן,

אם אנסה לשחות באוקיינוס עינייך
אהפוך לספינה טרופה.
את עושה לי את מה
שסתיו עושה עם עצי הדובדבן.

שנינו רצינו להתנשק יחדיו
במקום זאת יחדיו בכינו
את מילות אהבה לא יכולתנו לומר
והנחנו לאכזבה לכבוש את ליבנו.

ישות נשית כלשהי
אשר תלהיט את שפתיי
בנשיקה.

ושוב אותו הטקס
עם הדם והדמעות
וכבר לא אכפת שימשיכו
יבצעו את הטקס עד הסוף

שואה
כאן הוקמה ארץ האכזריות
והיא חודרת אל תוך גופי.

זמן רב לא התראינו.
המגע הראשון של עיניי ופניך
מותיר אותי במבוכה קלה
מנסה להיות בטוח
שאת אכן את ואני אני.

חובבי שירה
כמו אוהדי כדורגל
חייבים להאמין בנסים.
כי הנס של הכדור הנכנס לשער

כמו שאני להיות כמו כולם,
אם אפשר לא כמו שאני.

אהבה
בכרית היה ריר, אז הייתה נשיקה.
אך בעולמנו יש לשמור על כללים:
גם אם בחלום אנו נקודות השקה
במציאות אנו קווים מקבילים.

בכל פעם שאני חולף על פני חנות ספרים
ולא נכנס
ממשיך ללכת לדרכי
אני חש כי לבי נותר מאחור

קצרצר
בחצי חיוך היא
ממזגת את האוויר.

אני רוצה לפשוט מעלי
את הצורה בה הגדירו לי יופי
להניח בצד
את כל המילים והמחשבות שבמוחי

עדיין לא ניתן
לשטוף בזה את העיניים
אבל זה מספיק
כדי למנוע שינה.

יום העשרים
ויכלו השמיים והארץ וכל צבאם.
ויכל חיל אוויר ביום העשרים מלאכתו אשר עשה
וישבת ביום העשרים מכל הפגזות אשר עשה

ייתכן ואת יודעת
שפניך הם אלה
המציפות את מוחי
כשאני שוכב במיטה
מתחבק עם שמיכת פוך
מאזין לג'וני מיטשל.

אהבה
להעריץ אותה זה קל, נורא
לדבר איתה זה כל כך קשה.

אחרים מסתכלים לשמיים
אם בצפייה לגשם
אין להם אהבה.
אם בצפייה לאל
חסרה להם אמונה.

מתלבט אם להזמין חשבון
או עוד בירה.

הגות
רק כמה סנטימטרים
הפרידו בין
קפיצה עם ידיים לשמיים
לקפיצה עם ידיים על הראש.

לא יכולתי להביא שלום
כי אין פרטנר בצד השני
לא יכולתי לעשות אהבה
כי אין פרטנר בצד השני

נוכחותך משכרת
את צוחקת עם חברתך
חושפת גומה נסתרת
כוס ראשונה

על כן עלינו להגביל,
עד כמה שניתן
את ילודת התינוקות,
טרוריסטיים לעתיד

בבית יותר קל לי לבכות
כי אני לא שומע את הבדיחות
שמסתיימות באצבע מונפת לעברי
או בכדור בוץ המיועד עבורי.
או אפילו בצחוק תמים,
אין בי כלל שמחת חיים
כמו כל הילדים.

כשכדור פוגש רשת
את אוהבת אותי
אבל זה לא משנה

לא. זה לא. ממש לא. ממש, זה לא שאני רוצה
אליך לוותר.
אך אני כבר
זמן עבר. ואת

אפילו לא היה לי פנאי לחשוב
אם יש בפנייה משהו טוב
וכבר הייתי צריך ללכת
כי הזמן, משום מה, לא קפא

אם אחשוב מחשבה שמחה
אני עלול לעוף

(הוי, ההמשכיות הנפלאה של הארץ הזאת:
שירי המלחמה שעברה רלוונטיים למלחמה הזו;
שירי המלחמה הזו יישארו רלוונטיים למלחמה הבאה;
והתקווה הלא ממומשת לשלום-נצחית)

לו ניתן למוזיקאים
להנהיג את העולם

כביתי את ליאונרד כהן.
קול הרוח מתנגש בקול האמבולנס
זאת השעה לשירתם.
אני מנסה לשמוע את השקט.

הפוליטיקה עוברת לעסוק בדיכאון, וכל אדם שחוזר מחדר הטלוויזיה
חוזר עם מספר הרוגים רב יותר. די. די, מוזג לי עוד כוס יין.
עדיין
לא מרגיש בכלל שיכור. קשה לאכול. קשה למצוא נושא שיחה אחר.
באווירה כזאת קשה לחתוך את הסטייק, יש אגב בשני רוטבים, ממש
ממש טעים, והר

אינני מאמין עוד באושר.
מי יודע כמה שנים חיפשתי.
ייתכן והוא בעיר קסומה בין רגלייך
או אפילו בכפות ידיי

אהבה
בואי הפכי אותי למישהו אחר
אני רוצה להיות שלך
לא רוצה להיות עצמי יותר

כשחייכה
היה מובן לכל
שהעולם לנצח יהיה רב יופי

דיברתי עם מאיה
בבית קפה קטן
בארבע לפנות בוקר.

צפירה: נא לעמוד דום.
אזעקה: נא לרוץ למקלט או למרחב מוגן

מבין אנדרטאות ובתי קברות
חצבתי לי מולדת.
משמות הנפילים הנופלים
בראתי חברי ילדות

מגע מקרי עם זרוע נשית
ממלא את חושי ברוך רב כוח.
מגע עדין, כמעט לא קיים
דבר קטנטן המתסיס את המוח

מה בנוף הזה גורם ללבי לפעום טיפה אחרת?
מה הופך אבנים אלה לסלע קיומי?
מה כובל אותי לכאן בכוח
כחבל שאמות בטרם אשתחרר ממנו?

כשהארי הרביץ למוניקה
זה כאב גם לי
כהידוק חבל סביב הצוואר.

קובץ שירים
האישה באדמה לא תנשקני.
היא תרשה לי להביט על יופייה, אם לא אשאל
ההתאהבות הרגעית תישאר לנצח בנייר

העורף חזק.
העורף איתן.
עורף מחבק את החיילים.
העורף מחובק בידי כולם.

ראיתי אדם הופך למכונה.
עיניו פקוחות, אפו נושם
אך גופו אינו נע
למילים הוא לא מגיב,
גם לא למגע ידי.

כל פעם שהיא מגישה לי הפוך
החלב יוצר צורה של לב

לפתע לבשה חיוך רחב
והלכה לעברי בקצב מהיר
.

מדי פעם היא שבה מעולם המתים
איתה מגיע קרקס של יגון וחמלה
היא זונחת אותם ואומרת:

מטפלים בו היטב
צינורות הנשמה והזנה
מוחדרים בנוחיות בפניו
אחים מנקים את הפרשותיו.

אני מזרחי ממוצא רוסי. גדלתי בקופסת שימורים צבאית. יריתי
בערבים שנלחמתי עבורם. אני שומר את המסורת החילונית. דברי
אינם משקפים את עמדותיי. עמדותיי לא משקפות את מעשי. משקפי הם
משקפי שמש

בכל הלמה הטרגדיה
עד כדי כך

אני זקוק להפסד הזה
כמו אוויר לנשימה
מקווה שהיה גדול או דרמטי במיוחד
שיספיק לכל הקיץ

והיה ותקבלי סבסוד
יותר גבוה ממשרד החיוך

היא הופיעה פתאום, כסערת שרב מושלגת
וכמטח מטאורים שוב חלפה.
הייתה עימנו כה מעט, כה קצת
כאילו באה רק כדאי להיעלם
עוד בטרם נספיק לקלוט את הגדולה.

חשתי
שהוא ראוי ליותר
מכמה מטבעות
שלא זרקתי לעברו.

בשבת סבתא אהבה לפנק אותנו
בנחשי גומי בשני צבעים.
אימא אמרה שזה פשוט רעל

תני לי דקה
להסיר את בגד
הצופה בכדורגל
עם בירה וגרעינים

המגע היה גל עדינות גלידתי
אפשר היה למשש כל טעם

יש לי כרטיסים בשורה הראשונה לשקיעה.

מסובבת ראשה לאחור, לעברי.
פניה מתעקמות לחיוך, פניי רטובות מאוד.
שערה נוזל לאחור
מבטה נפקח לארוך הפארק

סונטה
הרי יש בעולם אהבה אחרת
שמענו עליה רבות כל כך
לפי השירים זו אהבה מפוארת
המובילה לכאב יקר וזך.

מפחיד לחשוב
שאולי תמות מחר
מפחיד יותר לחשוב
שאולי תחיה ככה עוד שנים רבות

קודם כל, אני.
אחרי אני ואחר כך
אני.
ואז אני ו
אני.

הדרך בה שתתה את הקפה;
השבר הדק בחיוך;
ההתרחקות שלה ממני.

יושבת על ספה
צפונה בזרועותיה ותלתליה
חושפת מעט תווי פנים
בין בכי לחיוך

לרגע קט הרמתי את עיניי מהספר
מולי נגלה חיוך נשי
שמזג לעצמו את כל המילים והמראות
והפגין שליטה מלאה באומנות האושר.

אינטרוספקטיבי
הלב פועם אחרת אחרי סרט טוב.
אבל הרעד הוא הדבר המרכזי.
אח, אותו רעד

עוד יש מקום
לעיקול קל בחיוך
עוד ישם טעם
לריסי עינייך

כמה פשוט זה יכול להיות:
עפיפון מעל העיר העתיקה.
כאילו אין תחתיו היסטוריה
וכאב המחכה להיכתב.

לעולם לא אעזור את האומץ
לגשת לדבר איתו
אבל כשהוא מקריא
זה מרגיש כמו חבר

העיר נחל פקוח בעיניי
ככה, היא שממה, שמיים, שירה.
פתאום הגיע מבחוץ רעד
אז מול עיניי היא משתנה.

פני אנשים מתחילים לצנוח.
הרעד עכשיו הוא רטט פנימי.
והעיר היא כאילו תמיד הייתה
בכי, בדידות, עוני וצעקה.

עשי בי כרצונך.
חושי מהופנטים מעצם קיומך.
את חרשת לתשוקתי
שגוברת כשאת מעלימה את מבטך.

קובץ שירים
שקט אולי ילמד אותי
לאן זורמים קווי מדבר

זוהי לנו פגישה מקרית שנייה
ושתיקה מביכה שלישית.
אני כבר מצליח להביט
אך קשה יותר לדבר

קצרצר
לא אני החלטתי
להגביר את קצב פעימות לבי כעת.

בחורות צעירות צוחקות במספר שפות
ניתן לחוש
איך הכנסיות עושות אהבה
עם בתי הכנסת

ציפור אדמדמה
אכלה גרגר
עמדתי לצידה
והיא לא ברחה.

להיות חלק מהרמוניה שקטה
ושהתזמורת חוזרת
להתפרץ, לחדור לאלפי אוזניים

אנו מביעים צער עמוק
על הנזק שנגרם לתעשיית המצבות ונרות הנשמה

אם מישהי רוצה לשבת לידי,
היא בהחלט מוזמנת.

לא כל עוד אני רואה
עצים מתלבשים לשלכת
ילדים רצים למשחק
נערות מתבשלות לאהבה

הקיץ של שנת 2000
הוקדש לאהבות ראשונות.

רוחות צוננת מסייפות את צווארי
תחת עננים אפורים מדי
שיוצרים תחושה של בדידות תמידית

זוג אמריקאי
חלף במהירות בחדר
המוקדש לציורי טולוז לוטרק
הם דיברו על איזו קלייר.

שותים קפה אפלטוני ופתאום

הרוח נרגעה.
לפתע הבחורות
נראו הרבה יותר יפות

קרן אור אחת הצליחה לחדור
מתוך הלילה האפל
קרן אור אחת הצליחה לחדור
דרך תריסים סגורים ווילונות

כל פעם שאני רואה אותה היא יותר יפה משזכרתי.
איני יודע איך יתנהגו עיניי
אם תתגשם משאלתי
ואראה אותה בעתיד

ראיתי צלם מצלם דוגמנית
לא נראתה לי ממש מפורסמת.
נראתה טוב מאוד.

מילותיך העדינות
הסרט שעל שערך
מגע ידיך בידי
התרככות האדמה

ברווח הצר

עדיין אפשר למצוא רומנטיקה.
אנחנו יכולים לצאת החוצה,
רק שנינו,
ולאור הירח

ורחצת את שיערך הצבוע
ושמת עלייך חזיית פוש-אפ
מתחת לשמלתך האדומה
וירדת אל הבאר

אני רוצה להתחבר לטבע
אני רוצה להיות מוכשר

רציתי לנשק אותה
כך, פתאום בטבעיות.
שני זרים באמצע החיים.
לא היה לה יופי מיוחד או יוצא דופן
אך רציתי לנשק אותה
יותר מכל דבר אחר בעולם,
או לפחות באוטובוס.

עוד לפני שיבוא המוות
לפני שתבוא הזקנה
לפני שיבוא המבול
לפני שתבוא התשובה

עמדתי מאחורי שיער בתור.
בלונדיני, לא ארוך, חצי תלתל.
את הפנים יכולתי רק לנחש.

כשדג אוהב עטלף
מכשילים אותו לא רק
מים ומערות.

קובץ שירים
עיר אהבה? עיר שנאה? עיר יפה? עיר מלוכלכת? עיר שלום? עיר
מלחמה? עיר המשוררים? עיר הקודש? עיר התקווה? עיר האכזבה? עיר
החושך? עיר האורות? עיר מטורפת? עיר שפויה? עיר? כפר? עולם?

ציפורים מתאהבות
על צמרת עץ עב גזע
מלחששות בניהם
ציוצים של תשוקה

אני ממתין לכך
שהיפה בנשות תבל
תחלוף על פני

פעם המטרה הייתה
להעשיר את הטבע.
היום המטרה היא
לקרב במעט
ממש במעט
את קץ העולם.

קולך כמפל נקטר
מוליך את דמי בשנתי
בחצר הגפן מתחילה לפרוח
הלבנה מביטה ברגעיה האחרונים

בין שערה השחור ועורה הלבן
לא יכולתי לטעות:
שלגיה
בכבודה ובעצמה, פחות הגדמים.

הרוג בחיפה
כנראה עוד אחד בקריות
וכמה פצועים קשה
לא הצלחתי לקלוט.

בקול השקט השר לי למופת
בהפתעה הנמצאת בראש כל הר
בשממה הנובעת ומתסיסה דמיונות
קורא אלי המדבר.

בצהרי יום הזיכרון
אני צופה בערוץ המקרין את שמות הנופלים
על פי סדר הנפילה.

שנים ניסיתי דברים רבים
לראות יופי בפרחים או בפרפרים
להרגיש תשוקה אמיתית
לקיום מצוות פרו ורבו

הבחורה שבציור
מתבוננת בי ברוך וסקרנות.

שעון הפרלמנט מצלצל בנחת
ומתחת המכוניות נוסעות בסערה
ובכל נושבת הרוח
קרה יותר מטבע האדם

הרי הרגשת את פעימות לבי
שלחצתי את ידך הרכה
והבטתי בלי הגנה
לעבר זוהר פניך.

לתת.
לתת לכל לגימה את
הכבוד המגיעה לה.

להישאר עוד טיפה
להסתכל בקרדיטים כדי לגלות:

איני יודע מה היחס
האם אני נעוץ בך או מרחף
אם אנו קטנים בעולם
או העולם שוכן בין שפתינו

בחמש שניות אני מספיק להתאהב.
בעשר שניות אני משניא את עצמי.

אני מחייה מתים
רק לשנייה אחת
רואה שוב את קולם
מרגיש את חיוכם

תחילה נפשוט את בגדינו
אחר כך את תחתונינו
אז את תבונתנו, חוכמותינו
כל הידע שרכשנו, כל מה שלמדנו

תן לי לאהוב את הקפה של הבוקר
גם כשאין סוכר
תן לי לאהוב את הצפיפות בקווי אגד

אני מוצא סוג של הגיון
במעשה הילד הרץ
והאישה המתבוננת בענן

כל מקום בו את דורכת
אדמת קודש הוא
השילי שמלתך מעל גופך
אני רוצה

הלשון מצפה לצאת למסע
לעבר הלשון השנייה.
הידיים מתגרות למגע עור זר
באזור המפשעה ילדים ממתינים להיווצר.
בינתיים זוכים לעונג רק העיניים.
לעיתים למבטים יש אנרגיה פוטנציאלית
כשל פצצת אטום, ראיתי זאת במו עיניי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני מהלך באיטיות לעבר היציאה ונתקל במישהי. זאת לא פעם ראשונה
שזה קורה. להוציא מילים אחרי סרט, זו משימה קשה עבורי, אפילו
סליחה נטולת משמעות. אבל אני מוכרח, אלה הכללים. היא נראית די
נחמדה, הסליחה שלה נשמעת יפה. אני ממשיך ללכת, פניה מתערבבות
בפני הסרט ונבלעו


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שני אנשים ביחד. אני אומר "כואב לי הראש", ובאותו הזמן אני
והיא מרגישים את המילים "אני רוצה לנשק אותך בכל מקום שתבחרי".
ואז אנחנו מחייכים ונותנים למילים. אז אנחנו עושים מעשים
הראויים למילים. זה אף פעם לא קורה. לא נורא, גם המבוכה יפה
מאוד.




אל הארכיון האישי (40 יצירות מאורכבות)
יש לי פטנט. אני
מוכן שיעסיקו
אותי בתור ממציא
פטנטים. עם
משכורת קבועה
וגבוהה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 7214. בבמה מאז 28/10/01 16:39

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעופר ליברגל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה