[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 346013182 346013182
אל היוצרים המוערכים על ידי עופר גבאיאל היוצרים המעריכים את עופר גבאי
Sometimes I wanna kill"
Sometimes I wanna die
Sometimes I wanna destroy
Sometimes I wanna cry
Sometimes I could get even
Sometimes I could give up
Sometimes I could give
Sometimes I never give a fuck"

(guns n roses-dont damn me)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בזמן שד"ר גורדין רץ במסדרונות, הוא שמע מוזיקה שקטה. ככל
שהתקרב אל החדר אליו היו מועדות פניו התחזקה המוזיקה, כשלפתע
נשמע קול מחריש אוזניים. המוזיקה פסקה, ואת מקומה החליף רעש
נוראי שהדהד ברחבי המסדרון. לד"ר גורדין הייתה הרגשה רעה,
שהרעש הזה קשור איכשהו למצב

"לא." היא ענתה לי באדישות אופיינית.

איטסמאפלס איבד שוב את דרכו במקדש הגדול. הוא היה כהן במקדש
הגדול הזה כבר שנים, אבל כל שבוע הוא איבד את דרכו לפחות שלוש
פעמים: ביום ראשון בשלוש וחצי, ביום רביעי בארבע ורבע, וביום
חמישי בשתיים בלילה.

הקב"ה יושב ועוסק בתורה עד אשר נתעייף, אז יושב ודן את כל
העולם כולו - עומד מכיסא הדין ויושב על כיסא רחמים וכאשר נמאס
לו יושב ודן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים. ויגיע
אל שעות הווי היום המועדפות עליו: רביעיות יושב ומשחק עם
לוויתן, שנאמר...

איטסמאפלס נשלח להכשרה ככהן, כדי ללמוד איך להיות כהן ראוי הוא
נשלח אל בית הספר הגדול לכהנים. כשהוא הגיע הוא ראה את הבניין
הגדול שהיה בית הספר ולידו את היער המכושף האפל שהקרין תחושת
מיסתורין.

"אתה רציני?"
"לגמרי".
"אתם לא יודעים איך הוא נכנס?"
"לא, אולי הוא השתמש בטכנולוגיה מתקדמת במיוחד או אולי בלחשים
חזקים מאוד ו..."
"אתה לא חושב שזה" הוא הצביע על החבל שנתלה מהתקרה "רומז על
אופן כניסתו?"

"בשם אתום, האל הראשון".
"בשם מעת', אלת הצדק".
"בשם גב, אל האדמה".
"בשם נוט, אלת השמיים".
"בשם אוזיריס, מלך המתים".
"בשם תחות, אל החוכמה".
"בשם סת, אל הרשע".
"ובשם אמון-רע, אל השמש הגדול".
"אה... שנייה... שכחתם... גם בשם בובי, אל הפסיפלורה".

איטסמאפלס ישב על כיסאו באי רוגע, וגירד את ידו במרץ רב כל-כך,
שאם היה רואה אותו אדם אשר לא מכיר אותו ואת עבודתו, היה עלול
לחשוב שאיטסמאפלס חולה במחלת האבעבועות השחורות או שיש לו
פריחה. אבל מי שכן מכיר אותו, יודע שכשאיטסמאפלס עצבני הוא
מגרד את עצמו.

איטסמאפלס היה הכהן היחיד, במקדש היחיד, ביער היחיד, בארץ
היחידה שאנשיה האמינו באל שטען שהוא האל היחיד. כבר חמש עשרה
שנים אף אחד לא בא אל המקדש הזה. אף אחד כבר לא זוכר אותו. כל
הכהנים שהיו בו כבר היו מתים חמש עשרה שנה, בגלל איזו מגפה או
רעידת אדמה, אף אחד..

"למה יש פה בלטה?"
"למה אכפת לך למה יש פה בלטה?"
"מי שם אותה פה?"
"אני ועוד אחד שעבד פה פעם".
"למה?"
"מה אכפת לך?"
"סתם זה מעניין אותי".
"זאת סתם בלטה, אין בה שום דבר מעניין".

אני מסתכל לתוך העיניים הגדולות, החומות והעצובות שלה ומחזיר
לה מבט עגום. אני חושב על איך היא היתה פעם...

ישר כשיצאתי מאולם הכדורסל ראיתי אותה, כל כך יפה...

הכתובת הייתה על הקיר. היה כתוב שם "דרושה נשמה, המוכר יתוגמל
בהתאם". זה הצליח לעורר את סקרנותי, אבל הייתי צריך להגיע
לפגישה עם הבוס החדש שלי במסעדה ליד ולכן לא נעצרתי לתהות על
פשר הכתובת.

הכל התחיל בקיץ שבין כיתה ט' לכיתה י'. בחור מוזר עם שם מוזר
מקורס המדצי"ם החליט שאני נוכל - וקרא לי "הנוכל" לאורך כל
הקורס. הוא שכנע אנשים מהקורס שאני נוכל, וכולם התחילו לקרוא
לי ככה, כולל אנשים שאני מכיר כבר הרבה זמן מבית הספר שלי.

"אדוני? חטותריס הגדול והנשגב יתברך שמו, אתה צריך לקום!"
"לא רוצה, תן לי להמשיך לישון!"
"אבל אדוני, מי יעיר את השמש?"

יום ראשון היה עוד יום רגיל, רגיל מדי. נמאס לי כבר מזה.
כשהגעתי הביתה החלטתי שנמאס לי כבר מהחיים שלי. החלטתי שאני
צריך לירות בעצמי. "אבל אין לך אקדח".

הוא שלף מין מחשבון מוזר והפך אותו, שמתי לב שכתוב שם בגדול:
"בלי פאניקה", זה לא ממש עזר לי אבל אז תפס אותי האיש ביד ואמר
"בלי פאניקה, אם כתוב את זה על המדריך אתה צריך לדעת שזה נכון.
אז תירגע. עד שהווגנים יבואו יש עוד יומיים שלמים אולי אפילו
קצת יותר".

בסמטה חשוכה אחת עמד איש אחד וחיכה. האיש לבש מעיל גדול, שחור
וחם יותר מהנחוץ, חבש משקפיים. כמו כן מי שהיה רואה את השיער
של אותו האיש המחכה היה חושב שאותו האיש לא חפף את שיערו שהגיע
כמעט עד ישבנו כבר שלושת אלפים שנה, מה שהיה כמעט מדויק להוציא
את

"אם אני אגיד לך אני אהיה חייב להרוג אותך, וווווואאאהההה"...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
"נכון".
"מה נכון?"
"נכון, באמת נראה כאילו אתה משתגע".


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"אני רוצה, אני רוצה לצאת מכאן ולנדוד. רק אני והנשק שלי, אולי
עם איזה סוס גדול וחזק. וככה אני אנדוד רחוק רחוק. וכל פעם
שאני אמצא מפלצת אני אהרוג אותה ואני אציל הרבה נשים והן ירצו
להתחתן איתי אבל אני אגיד להן שאני עדיין לא פנוי להתחתן...


לרשימת יצירות המחזה החדשות
אבסורד
מושיק: אתה לא רואה שכולם פה?
מוטקה: זה לא ייאומן, זה לא ייאומן! איזו חוצפה! אין להם
כבוד!
מושיק: מה לא בסדר איתך? כולם פה!
מוטקה: איפה כולם? איפה הם? אין כבוד! אין כבוד!

חייל: עמוד דום!
יהודי: מה?
חייל: דום אמרתי!
יהודי: איזה דום?
חייל: אמרתי לעמוד דום!
יהודי: לעמוד דום? אבל... איך?
חייל: אתה לא יודע לעמוד דום?
יהודי: לא ממש.
חייל:הקשב אולי?
יהודי: הקשב?

אבסורד
זונה: ביטול, מר אלוהים לא יוכל להגיע.
רבי: מר אלוהים הגדול לא יוכל להגיע?
זונה: מר אלוהים הגדול לא יוכל להגיע.
רבי: יימח שמו.

אבסורד
אישה: הו! סוף סוף באים, כבר המון זמן אני מחכה! אז הבאת סוף
סוף חלב?
גבר: חלב?
אישה: כן, כבר שנים שיש פה מחסור בחלב?
גבר: בארצנו?

אבסורד
צמחוני: לא! אל תהרוג אותו!
קצב: הוא כבר מת.
צמחוני: אל תהרוג אותו! אל תנסה אפילו!
קצב: אני צריך את הדם שלו!




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
חשבתי שאני
מיוחדת ומגניבה.

עכשיו אני קוראת
את הסלוגנים
שלכם ומבינה שיש
עוד מאות כמוני
ויותר מגניבים.
באמת תודה רבה
לכם!


(נוי-נוי מפנה
אצבע מאשימה לכל
כותבי הסלוגנים
באשר הם)


תרומה לבמה





יוצר מס' 33123. בבמה מאז 29/4/04 22:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעופר גבאי
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה