|
הסולן והכותב של להקת "החלונות השבורים", מוציא
ספרים למגירה ולאינטרנט.
שם הבמה של עפרי מייק.
"שוב בכית?", יואב שאל אותי בכעס כשהתיישבתי על אדמת הפרדס.
השמש נצצה בשמיים והדגישה את כל הצללים שענפיהם של עצי התפוז
הטילו על האדמה.
|
חשבתי שאלו שני אנשים שמתנשקים, אבל זה היה רק אדם אחד. הוא
ישב רכון לטלפון, כאילו שהשיחה תציל גם לו וגם לי את החיים.
בחדשות אמרו משהו על טביעה, אני מניח שזה לא עניין אותו. גם
אותי זה לא עניין.
|
יחלתי וצרחתי ועליתי באש
וזרחתי אלף פעמים
אבל רק בתוך התקוות שלי
וכעסתי,
אלוהים יודע כמה כעסתי
|
כמה שטוב שרע כאן
לאף אחד לא אכפת
אני אבנה לי בית
ואז אשרוף את עצמי וגם את.
|
איזה כיף שהכל פוליטי,
איזה כיף שלא שמים,
העיקר יציגו את עצמם כמתחשבים.
|
איך זה מרגיש,
להיות האיש הכי יפה בעולם?
איך זה מרגיש,
להיות האיש הכי יפה בעולם?
|
תמונות עפות ברוח,
זה התחיל כמו סיפור עם סוף טוב,
ונגמר כמו אחד עם התחלה רעה.
|
ככה שני אנשים רוקדים בלי רגע מנוחה.
הם ינוחו בקבר כשהגהנום יקפא.
ככה שני אנשים רוקדים, אין להם שינה.
רק סורבה קטן של הנר שכבה.
|
// נכתב כתשובה ומחווה לנושאי המגבעת//
אני גר בעיר,
כן, לא צריך להזכיר לי כל פעם,
אני גר בבועה
|
אני לא רוצה למות בתאונה
ולא רוצה למות בפיגוע
ואני לא רוצה למות בגלל מישהו אחר בכלל
ולא רוצה לשאת באחריות בעצמי.
|
אַתְּ המים
הניגרים
מהגוף
השטוף משמש
|
אני נותן את הלב ואז אוכל אותו בחזרה
מחפש את אלוהים אבל לא מוצא את התשובה
מבזבז את השנים ומחכה לאיזו ישועה
כועס רק על עצמי ולא עושה שום דבר, אז בשביל מה?
|
בא לי לכתוב להיט,
בא לי להיות פופסטאר,
בא לי שכולם ירצו להיות אני,
זה יעזור, אני בטוח.
|
בחלל הצפוף ההוא של הלילה
המוזיקה והמילים הפכו
למקום בו הקו המטושטש
של גלי הקודש והחול
נעלם
|
בואו ודקרו אותי,
צבועי עיניים מלוכלכות ומעורפלות,
צוללים לקראת הסוף לצלילי שמחה לאיד.
|
הבגידה המרעננת
של שעות הבוקר המוקדמות
תופסת בהפתעה את
חובב הגינות.
|
בואו נגיד שכתבתי שיר
וחסכתי לעצמי את הבושה של להתמודד עם החיים,
ונגיד שהמוטיבציה שלי הביטה הצידה לרגע,
נתנה לי לברוח לעולם של שינה עמוקה
|
והוא טיפס על העצים
על התות על תאנים
עושה צרות.
|
ריססתי על הקיר
את מה שרציתי לחרוט לך
בלב
|
ומכל רגעי האושר
את ריח הגשם
לא יכולתי לעצור
|
החיים שלי פתוחים
לרווחה.
האותיות כתובות על
קירות גדולים
|
הגיע הקיץ
אז הזמן שלי קצר
אני לא מוצא בית
אני לא מוצא עוד שום דבר
|
את אף פעם לא תהי
כמו האישה הזאת,
שבסרט,
אין לך שיער חלק ובלונדיני
|
מכיר את ההרגשה של "אני עומדת על קצה של תהום"?
מכיר את השלווה של "מה זה משנה אם המוות יבוא לומר שלום"?
|
את הכלבה שלו
ואת מאוד חמודה
אבל אני,
אני רוצה אותו
|
אני מרגיש הכי יפה כשאת לידי
וכאילו את ניצבת מולי עכשיו.
כמעט יכול לגעת
אני מרגיש הכי יפה כשאת כאן
|
היא מאמינה בזה שיש,
לא רוצה לחשוב שאין.
היא לא תפסיק אף פעם לחפש.
|
המוות של הפוליטיקלי קורקט,
לווה במנגינת גיטרה מיבבת,
שבקשה שלא נאמר את השם עד הרגע האחרון כי אולי הוא יחזור
לחיים.
|
הנה היא מתעוררת
פרח בר עיניים חצי פקוחות
היא כוכב אחר
|
אף פעם לא הכחשתי
רק חייכתי במבוכה
חיכיתי שתבינו לבד.
|
זה הבלבול הזה,
התנועה החוזרת עם העיניים
ימינה, שמאלה,
למעלה, שמאלה.
|
אולי הייתי עפה לאוויר,
אולי הייתי קוראת בקול
|
לא כתר ולא מחסה לנפש -
לא חיפשת אף אחד מהם,
והמצאת את האל
שלחש לך אמת.
|
זה היה שווה את זה?
כל הרגש שהוצאתי,
על מה?
|
אם זה פשוט, מישהו עשה את זה לפנייך.
אם זה מסובך, איך תעשה את זה בלי הסבר?
לך תעשה משהו בעצמך
לך תוכיח שאתה קיים
|
ואני ראיתי אותך בגלידרייה,
שותה בכוס גבוהה מילקשייק קר,
חייכת ונופפת, את בשלך,
לא חושב שידעת שאת בשיר הזה בכלל.
|
הוא, הוא אהב אותה, וקרא סיפורים על
מזל שמגיע בן לילה בדמות
חץ האהבה.
|
שקט עכשיו.
אלף חצים נורו לאוויר.
רק אחד פגע בך
וזה כל מה שהם היו צריכים.
|
פעם
הייתה לה אהבה
אבל היא החליקה מתוך
עדר סוסים.
|
בתוך המכונית, יד אחת על ההגה,
יד אחרת אוחזת יד אחרת,
המוזיקה בפול ווליום.
|
יש לך שתי מילים אולי,
להגיד ואז די.
לפני שאת טובעת,
איזה שיר היית שומעת?
|
התאהבתי בילדה בהירה עם שיער גבוה,
היא הלכה בכוונה לצד השביל.
|
הגלקסיה בוודאי לא מייחסת לזה חשיבות,
אבל גם לי מותר ימים טובים.
|
תחנקי אותי כינרת
תשטפי אותי במים המתוקים שלך
תטביעי אותי כינרת
תאהבי אותי לנצח ואני אוהבת אותך
|
את חזקה.
את יפה.
את אמיצה.
|
הוא לא ראה נחל
בכל ימי חייו
הוא לא ראה את האביב
ולא הרגיש את הסתיו
|
האור יוצא,
בפנים - הלילה
קח ידי ולארץ לעולם לא נגיע.
|
אמרו לו שהוא כשרון מבוזבז
אז הוא הלך ושם בארגז
את כל השטויות שאמרו לו
|
זו הייתה הקרן
בחייך שהיית נותן להם את האש
והם בחרו לגנוב אותה
בחיים לא תשכח להם את זה.
|
רציתי לשכוח את האדישות
אז שמתי לרגע את האזניות בצד,
קניתי שני תפוזים ולימון
|
אני רוצה לסוע אתך
למקום חשוך
ולשמוע
שאין יותר פחד
|
מרגיש את הרגש יוצא
ובפעם הראשונה מזה חודשים
הוא לא מתפוגג לאוויר.
|
נכון,
נגמרה החנייה ברחוב,
תצטרכי לסוע לרחוב הבא,
או לבוא ברגל,
לא תהיה פעם הבאה
|
הייתה לי חברה, קראו לה מאיה דייווידס,
הייתה משחקת בי שעות.
בהתחלה שבוע, אחרי זה שבועיים,
אחרי זה שישה חודשים של בעיות.
|
עומדת על ההר
הלב פועם
בין כל הפרחים
|
מה שלא מצאתי בשירים
לא הצלחתי לתאר בעיניים,
וכשנגמרו לי המילים
השלכתי הכל למים
|
אני חותך את הבצל
רק כדי לבדוק
|
היא מצטלמת הרבה,
שומרת את הדברים לעצמה.
מישהו פעם אמר לה שבכל תמונה יש חלק מהנפש שלה,
והיא לא התכוונה לחלק את הנפש שלה שוב לאנשים אחרים.
|
ישבתי במקלחת
וחיכיתי
שהמים ישרפו אותי.
|
עומד מול פני תהום,
גשם צולע על השיער,
אני רואה שם למטה את
המובלים בשרשראות וצלקות
|
ראיתי על הקיר כתובת
שנכתבה בזמן מלחמה.
"שכחנו את הכל".
אותיות מתות.
|
מתוך ההזיות
צינור אחרי צינור בונה את הכלא שלי.
מתוך התהומות
מישהו שר
אבל זה לא בשבילי.
|
מחשבות על סקס עולות
במשיח המזוייף,
הוא שר בכיכר,
הוא שר ומזייף
|
שלושים וחמישה נמשים
היא נולדה במאי ואוהבת אנשים
הכי היא אוהבת את טל שנמצא
בכיתה המקבילה
|
נצמדנו, החולצות שלנו כמעט התערבבו,
צבע מוזר בעיר אפורה,
אבל לא רצית להרטב.
|
ואם הגיבור הטוב
היה צריך לשפשף את העיניים
שנייה לפני הסוף,
מה אז?
|
חשבתי עלייך,
על זה שאת לא מכירה אותי וגם אני
התאהבתי בך רק לרגע.
|
ישבנו על הדשא,
יכולתי לראות את הברק
שהכה בגבעה ממול,
העיניים שלך זהרו
|
פותח את הטלפון, נגמרת הסוללה,
עוברת דקה, מקבל קלקול קיבה,
פאקינג שיט, עוד בוקר נורא.
|
אצלנו בעולם ריפאו את כל המחלות.
אין סרטן ואין כוויות ואין צינון או בעיות,
וכולם חיים בריאים, זה מה שאבא אומר,
עד שמתים בלי סיבה, זה מה שאבא מצטער.
|
עכשיו
כשיש איזה רגע שהוא ריק,
ואין מי שיספק את הכל
|
עכשיו כשכולם הלכו
אני יכול
לצעוק
|
בגבול עזה
ראיתי לראשונה כוכב נופל
ובגוש עציון ירד עלי שלג
בפעם הראשונה בחיי
|
וכשהעלה נפל מהענף
הוא ראה את כל העץ בדרכו למטה.
|
בשקט בשקט על שפת החידקל
יושבת נושכת שפתיה והבל
פיה יוצר חלומות רחוקים
על שדים, מלאכים, אנשים צוחקים
|
הורדתי את משקפי השמש,
פתחתי את הדלת,
הייתי יכולה להשבע שראיתי ערפל,
אבל הסתובבת, סידרת את החולצה,
|
בואי,
נעלה וננשום.
ניתן לעננים
את הפירורים של אתמול ושלשום.
|
פרחים כורעים בפני השמש
והים נסוג, עזוב
אני לא יכול יותר לשמוח
ולא יכול להיות עצוב
|
טעיתם והיטעתם ויגעתם ויזעתם,
בורים, עמי הארץ, אל תגידו שלא ידעתם,
עונים על הצרכים המגעילים שלכם,
ומתעלמים מכל מה שלא פוגע בכם.
|
הייתי נוגע לה
בצחוק,
עד שהייתה נאנחת,
יד אחת על השיער,
הייתי נוגע.
|
בכיתי בצפירה
הדמעה עדיין משייטת למטה
כשאני כותב שורה אחרי שורה.
|
ברחוב אופקים יש רק ספסל אחד
ליד אתר בנייה.
הלכתי לשם כשלא היה לי חשוב להגיע לאף מקום
לכן לא הופתעתי כשהגעתי למקום שלא הכרתי ממקודם.
|
שילוב עיניים וליפול,
לתוך המנהרה,
האור בצד השני,
צועק בחזרה
|
היא לא אמרה לי שלום,
הילדה נסעה אל העיר הרחוקה,
היא אמרה שעדיף לה ככה.
|
רעש של ציפורים
מכה על האוזניים.
|
אני רוצה שהוא יבוא
ובאמת
שניסיתי להפסיק לחשוב אבל
יש יותר מידי רצון להאמין.
|
מה זה משנה לקום בבוקר
אם האור מזכיר שאי אפשר
לצאת החוצה
כי כל כך פאקינג חם בחוץ
|
שברים קטנים של זכוכית
נותנים את האורות החזקים
באמת
|
ההורים כבר לא כאן,
אז היא מצטלמת בתמונה
בשחור - אפור - לבן.
|
השיחים שחורים כי החושך ירד,
הלב לוחש כי הוא מפחד מעוד ברד,
הרעש שמגיע מהחושך לא יגרום לי להתעניין.
|
קול של ירייה
יוצא מהרובה
צעקות "על מה?"
צעקות "מי זה?"
|
מתי אוכל להרגיש שוב,
אחרי כל כך הרבה זמן,
באמת ובתמים
שמחה?
|
יש אנשים שמזכירים לי ש
יש דברים שנופלים,
כי העיניים שלהם כל כך שונות
כשהם מתים.
|
דרך תכריך פשתן שקוף
הניחה גופה על הספסל
וראשה ניצב אפוף
באור השמש שמעל
|
מה שמישהי אמרה לי,
בתוך הראש הכל מותר,
בתוך הראש הכל מרגיש אותו דבר.
|
תן למילים
לרקוד בך
תן להן מקום.
|
גדל לבד בגבעתיים, הכל בכוחות עצמו,
שומע ראפ ישראלי כאילו אמריקה זה פה,
כותב למגירה כי רק היא לא תצחק,
משחק אותה קשוח אבל מרגיש כמו אבק.
|
כשאני הולך בשתיים בלילה
בצד של הכביש
זה לא כי אני מפחד להדרס.
|
|
|
אחד טאקילה.
שניים טאקילה.
שלושה טאקילה.
רצפה. |
|
